בעידן שבו מוטחת בבנימין נתניהו ביקורת חריפה, שמדיניותו מובילה לבידודה של ישראל ולחיזוק איטי אך מתמיד של תנועת החרם BDS, יש היעדר יושרה לתקוף את ההסכם שעשה עם טורקיה ואת מסעו באפריקה. זו מלחמה מדינית שבה אומדים את החללים בשיעור האקדמאים המסרבים לקבל מדענים מישראל למעבדותיהם, והאמנים שנמנעים מלהופיע בארץ ומונים כמה דגלי כחול־לבן מתנוססים מעל לנציגויות הדיפלומטיות בעולם. לפיכך שבעה מנהיגים המתכנסים לדו־שיח עם נתניהו הם הישג משמעותי.
נכון, זה לא יהיה רומן אהבה סוער מהסוג אשר קידם את גולדה מאיר במסעה באפריקה כאשר הישראלים אמרו בחיוך שהיא סברה כי תופי הטאם־טאם נבנו לכבודה. לישראל טראומה משנות ה־70 הראשונות, כאשר אפריקה הפנתה לה עורף לטובת הנפט הסעודי. אך המסע הנוכחי מייצב מסד לבנות עליו גשר כלכלי ומדיני ומודיעיני. אולי אפילו לשינוי מה בתוצאות ההצבעה באו"ם ובמוסדותיו, שהן מד החום לבחינת מעמדה הבינלאומי של ישראל.
גולדה מאיר. לא יהיה רומן סוער בין ישראל לאפריקה כמו בימי גולדה. אך המסע הנוכחי מייצב מסד לבנות עליו גשר כלכלי ומודיעיני. ואולי אפילו לשינוי באו"ם ובמוסדותיו // צילום: אי.פי
כן לגבי טורקיה. אמנם הרומן הביטחוני שנבנה (כמו באפריקה) עוד בימיו של דוד בן־גוריון לא יתעורר מחדש. אבל ההסתערות הטורקית על ישראל התבטאה בענישה דיפלומטית ובהסתה, ובראשן התנוססה התביעה להסיר את הבידוק הימי על רצועת עזה. מטעמים של אינטרסים, ולא מפני שהשתכנע בצדקת הציונות, ויתר רג'פ טאיפ ארדואן על כל אלה. בנסיבות שנוצרו 21 מיליון דולרים, שישראל שילמה במסווה של עזרה הומניטרית למחבלים, טבעו בים. הביקורת על נתניהו מאבדת מאמינותה כאשר כוללים בה את המסע לאפריקה ואת ההסכם עם טורקיה.
התהום עוד פעורה
יחסי ישראל עם ברק אובאמה מצויים במדרון. נוסח הגינוי האמריקני לחידוש הבנייה הישראלית מעבר לקו הירוק תקיף וחריף. קיימת אפשרות סבירה כי בין הבחירות בנובמבר 2016 לבין פרישתו מהבית הלבן בינואר 2017 יורה הנשיא להצביע במועצת הביטחון בעד פלשתין, נגד ישראל. בכך הוא יסיר מישראל את "כיפת הברזל" המדינית שסוככה עליה שנים רבות. חבל שבנימין נתניהו בחר להגיב על הסלידה ממעשי הרצח של הטרור הפלשתיני בהרחבת הבנייה.
אמנם הילארי קלינטון ודונלד טראמפ יוסיפו להיות ידידי ישראל. אך מי מהם שיתגורר בבית הלבן יהיה פחות נחרץ לאחר הבחירות (ניתן להעניק כבר עתה לטראמפ פטור מהתחייבות הבחירות שלו להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים. ממילא זה לא יקרה).
קלינטון נהנית עתה מתמיכה של אובאמה, ולא תרצה להפנות לו עורף אחרי הבחירות. יש לה זיכרונות בעייתיים משל עצמה עם נתניהו. למשל, מעטים יודעים כי לקראת סיום השנה שבה עיכב נתניהו את הבנייה בהתנחלויות ביקשה ממנו הילארי - אז שרת החוץ - להאריך את ההקפאה לפרק זמן. בתמורה הציעה לו בנדיבות, שארה"ב תעניק לישראל בחינם את יתרת טייסת מטוסי ה־F-35. שווי השי: 2.7 מיליארד דולרים. נתניהו ביקש שהות לשקול. הילארי הגיבה כי ההצעה היא לזמן קצר. העיסקה לא יצאה לפועל אלא בתמיהה. זו לא היתה תקרית יחידה.
ייתכן כי אם בנסיבות אלה יעמיד אובאמה את קלינטון (ואפילו את טראמפ) לפני עובדה, שיעניק תמיכה לפלשתינים במועצת הביטחון ויפטור אותם מן הדילמה, הם יראו זאת בעין יפה; יאמרו לעולם כי את הנעשה אין להשיב.
כן גם האיחוד האירופי. הוא הגיב על הודעת הבנייה בהערה כי ישראל עוברת על החוק הבינלאומי. כל זה מקרב אותה למועצת הביטחון ולבית הדין בהאג שעה שראוי ליצור פסק זמן בבניית ההתנחלות, או לפחות להגבילה לגושי ההתיישבות, ובעיקר לא להצמידה לתגובה על טרור פלשתיני. שכן לאחר הרצח נאלצות מדינות המערב לגנות את הטרור הפלשתיני. הן עושות זאת בשלושת־רבעי־פה וכמי שכפאן שד. אך כשישראל מזדרזת להגיב בהודעת בנייה כמענה לטרור הפלשתיני - נהנות ממשלות ידידותיות במערב להשתחרר מחובת הגינוי לרוצחים וחוזרות למתוח ביקורת חריפה מהרגיל על ישראל.
בין תמיכה והזדהות ותחושת כאב לבין מעשה מדיני פעורה תהום. נתניהו לא צריך לנסות לדלג מעליה. הבור עמוק מדי.
סבלנות, ובלי סודות
שד יצא מהבקבוק ומהלך בשדרות התקשורת. קוראים לו החקירה החדשה נגד בנימין נתניהו. איני יודע מה תוכנה; ואיני יודע אם מדובר ב"בדיקה" או ב"חקירה" (ההבדל מזערי).
השמועות נעות בין מבעיתות לבין מגוחכות. שלשום פורסם ב"הארץ" כי מימרן סיפר שהעניק לנתניהו 200 אלף דולר ב־2009. עד כמה שיכולתי לבדוק אין דברים בגו. אבל יש חרושת שמועות על צוות חוקרים שיצא לארה"ב, ועל עיסקה שבה אחד המתווכים קיבל הון תועפות אבל אינו מרוצה, ואיני יודע.
אנשי תקשורת שונים מתעטפים בארשת של חשיבות כאילו הם שותפי סוד. כאילו הם יודעים. לא יודעים. כפי שאמר פעם דוד בן־גוריון ללוי אשכול בסערת הוויכוח על "עסק הביש": סוד שנשאר אצלך בלבד - אינו תקף. נחוצה סבלנות.
בחזרה מסיר הבשר
אין צמרמורת ציונית מטלטלת מירידת יהודים מארץ ישראל. לא חלכאים ונדכאים ומקופחים שחובה להושיע להם יד על מנת שיישארו בארץ, והרי "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". אבל יותר מכל דווקא אלה שישראל הקנתה להם השכלה מעולה, והעמידה להם את האוניברסיטה והטכניון ומכון ויצמן ויחידת המודיעין 8200, והם משליכים הכל מאחורי הגב ומרחיקים אל מעבר לים כבשירה של מרים ילן־שטקליס "נורית אכלה התפוח / הפרח זרקה בחצר / והלכה לשחק עם ילד אחר".
דווקא אלה שיכולים להרשות לעצמם לרכוש דירה ויש להם סיר בשר מסתלקים מהמורשת ומזיווה של ארץ ישראל למען סיר בשר שמן יותר. זו מחלת נפש לאומית מאז ירד יעקב אבינו לארץ גושן ועד עתה. אם נחוץ הסבר תבוני לאהבה העזה ל"אחים הכתומים" - אף שאני מהחולקים על דרכם המדינית - הרי זה בשל מסירותם לתורת ישראל, לאומה, לארץ ישראל.
אבל ישראל אינה ערה די הצורך להיאבק על החזרת היוצאים וילדיהם לארץ. השבוע חרגתי ממנהגי וביקשתי "פרוטקציה". מזועזע מן האדישות בתחום זה מצאתי עצמי מחייג אל נפתלי בנט ובפי סיפור על תלאות הביורוקרטיה, וזהו:
איני מכיר את תומר מלצר (שם בדוי) ומשפחתו. לפני שלוש שנים נסעו אל סיר הבשר בטעם היי־טק באמריקה. אך במלאות לו 17 שנים דרש תומר מהוריו לחזור לכיתה י"ב כדי שיוכל לעמוד במבחני הגיבוש ליחידה מובחרת בצה"ל. הם נאנחו והסכימו והקדימו.
לקראת השיבה הביתה הוכנה לתומר סידרת מבחני בגרות כנהוג בכיתה י"א, כולם ברמה של חמש יחידות: מתמטיקה, כימיה, אנגלית. הוסיפו שתי בחינות בהיסטוריה ובלשון. הכל על דעת האחראי במשרד החינוך.
אבל מנהל/מנהלת התיכון סירבו לקבלו שמא לא יצליח בבחינות הבגרות הסופיות בגלל הבדלי הלימוד בין ישראל לבין ארה"ב, והדבר יפגע במוניטין של בית הספר. לבסוף הסכימו לקבלו אך ורק לכיתה י"א. המפקח ניסה להתערב למענו, שיחזור אל חבריו בכיתה י"ב - ונכשל.
בנט שמע והגיב כי זה "טירוף". להערכתי, יתקן את המעוות. אבל כמה אזרחים יכולים לפנות לשר? ובכמה תקלות יכול השר לטפל? אחר כך נשיר בעוז "ראי רחל, ראי / הם שבו אל גבולם", ובפועל הם יישארו שם, מעבר לאוקיינוס, רוכנים על סיר הבשר, הודות לביורוקרטיה מתוצרת הארץ.
בועז הרפז. עד מתי ימתין כתב האישום נגדו? הנה מגיעה השנה השביעית לשערורייה שהותיר אחריו יהודה וינשטיין, ובקרוב תישמע טענה כי השביעית היא גם שנת שמיטה // צילום: יוסי זליגר
שולה ואהוד לא לבד
שלטון החוק יודע לדקלם כי סחבת היא נזק לאמון הציבור, אך במחדליו מכשיל את עצמו. הנה תזכורות:
• אין הכרעת דין קלה יותר מאשר בפרשת מעטפות הכסף שקיבל אהוד אולמרט ממשה טלנסקי. אפילו שופטי המחוזי, שתחילה זיכוהו, האזינו לתוכן המבעית של שיחתו עם שולה זקן ושלחו אותו לשמונה חודשים בכלא. אולמרט כבר יוצא (בדין) לחופשות, ושופטי בג"ץ עדיין מברברים ומפטפטים עד שהכרעתם תאבד כליל את משמעותה. האם יתעשתו עד לפגרה בתחילת אוגוסט? מבחן.
אהוד אולמרט. הוא כבר יוצא לחופשות מהכלא ושופטי בג"ץ עדיין מפטפטים עד שהכרעתם תאבד כליל את משמעותה. האם יתעשתו עד לפגרה בתחילת אוגוסט? // צילום: נועם מושקוביץ'
• ומה בעניין זה גורל כתב האישום נגד נבות תל־צור, שהציע לכאורה לזקן את העיסקה מאסר תמורת כסף? תמיד אוספים את המסכים ועורכים את התיקים ומבררים את הדברים, ועד שמגיעים לעניין - "עבר זמנו, בטל קורבנו".
• ועד מתי ימתין כתב האישום נגד בועז הרפז על המדף? הנה מגיעה השנה השביעית לשערורייה שהותיר אחריו יהודה וינשטיין בהחזיקו את חרב הפיפיות הזאת מעל לראשו, ובקרוב תישמע הטענה כי השביעית היא גם שנת שמיטה.
• ומה עושים עם בנימין (פואד) בן־אליעזר? בריאותו רופפת ומצדיקה הקלה בעונש. אבל מדוע אינו מודה? הרי מי הוא הכל יודעים, ואי אפשר להתעלם מהשחיתות האופפת אותו אף שעונש קל יתקבל בהבנה. ברוך קרא פירסם בכתבה מדהימה ב"המקור" בערוץ 10 הקלטות משיחת עוזרתו איילת אזולאי (גם נאשמת לצד בן־אליעזר) עם ג'קי בן־זקן (שלוש שנים בכלא, ממתין לערעור). שולה ואהוד המקוריים לא לבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו