המונים עמדו בצידי הכביש בקיגאלי, בירת רואנדה, כדי להשקיף ביום רביעי על השיירה הישראלית הגדולה שבראשה נסעה במהירות מכונית ראש הממשלה. הכיוון: שדה התעופה הבינלאומי של רואנדה, "ארץ אלף הגבעות". קודם לכן, בתחילת השבוע, היה אפשר לחזות באותה סצנה בדיוק באוגנדה, בקניה ובאתיופיה. כך גם בשדות התעופה בכל מדינה - מי שראה כיצד מתייחסים למטוס ה־767 שהטיס את נתניהו ומשלחתו, היה עלול להתבלבל ולחשוב שמדובר ב־747 מ"אייר פורס 1".
ישראל גילתה השבוע את אפריקה מחדש. החברים של פעם, במזרח היבשת השחורה, אירחו את ראש הממשלה בנימין נתניהו במסע דילוגים בן ארבעה ימים. החום הרב שבו נעטף היה יכול להשכיח שדווקא כאן, ביבשת הקסומה, נולדה תנועת ה־BDS הקוראת להחרים את ישראל.
זה קרה בשנת 2001, בוועידת דרבן בדרום אפריקה, שבעקבותיה איבדה ישראל את מעמדה כמשקיפה בארגון לאחדות אפריקה. בעקבות הביקור המוצלח השבוע, נוצר כעת הרושם שישראל תשוב לארגון בקרוב. אפשר אולי לסכם את השבוע הזה במשפט אחד: אפריקה לקחה, אפריקה נתנה.
בירושלים צדקו כשהחליטו לתחזק את הקשר עם היבשת. מעבר לעובדה שמדובר ב־54 מדינות, 54 קולות באו"ם ו־54 כלכלות שאפשר להשקיע בהן, יש דבר נוסף שיכול ליצור אחדות בין ישראל ואפריקה: העבר המשותף. אסור לשכוח שישראל - ממש כמו אוגנדה וקניה, שבהן ביקר נתניהו השבוע - היתה נתונה לשלטון קולוניאליסטי של הבריטים. היא זכתה לעצמאות 12 שנים בלבד לפני גל הדה־קולוניזציה ששטף את מדינות אפריקה בשנות ה־60, והמכנה המשותף הזה בהחלט תורם.
אפריקה לקחה, אפריקה נתנה. קבלת פנים למשלחת הישראלית בניירובי, השבוע // צילום: זיו קורן
שבעת המנהיגים האפריקנים, שנועדו השבוע עם נתניהו במפגש פיסגה היסטורי באנטבה, דיברו כמעט כולם על העולם החדש שבו אנחנו חיים; עולם שבו לקידמה ולטכנולוגיה יש משמעות רבה, וכפועל יוצא - עולם שבו לישראל יש הרבה מה למכור. כמו הטכנולוגיה, ובמידה רבה בזכותה, בעולם החדש השתדרג גם איום הטרור. גם בנושא הזה, מבינים במזרח היבשת, מחזיקים הישראלים בידע ובניסיון רב. "הטרור הוא האיום הגדול ביותר על השגשוג של אפריקה", אמר השבוע נשיא קניה אוהורו קניאטה במסיבת עיתונאים לצד נתניהו.
כמובן, שיתוף הפעולה הביטחוני אינו המרכיב החשוב היחיד ברומן החדש בין ישראל לאפריקה. גם בכל מה שנוגע לשיפור חיי היומיום יש לנו עצות לחלוק. אולי זו הסיבה שראש הממשלה הצהיר בקניה ש"אין לאפריקה שותף פרקטי טוב יותר מישראל".
משב רוח מרענן
במובנים רבים, הביקור באפריקה סיפק לישראל סיבה לגאווה. פתאום משבחים את הטכנולוגיה הישראלית, פתאום מדברים בקול ברור על הזיקה בין העם היהודי לארצו. פתאום, לא להאמין, מאות אנשים עומדים לצד הדרך ומנופפים בדגלי כחול־לבן. האינסטינקט הראשוני יהיה להגיד שכפו זאת עליהם; אבל כששוחחתי עם האזרחים האפריקנים, התרשמתי שזו לא הצגה. שהם באמת מעריצים את ישראל ומברכים על הקשר עימה. ובכלל, כדאי לשים לב גם לתהודה. הפעם המדינות המארחות החליטו לא לשמור את הביקור בפרופיל נמוך. להפך: הנושא תפס את הכותרות הראשיות בתקשורת המקומית, ומנהיגי ארבע המדינות מיקדו את הזרקור ברומן המתהווה. היה נראה שהם גאים בקשר איתנו.
בשוק המזכרות בניירובי, שוק מסאיי, המקומיים התלהבו מאוד לשמוע שבאתי מישראל. הגעתי לשם עם עמיתיי העיתונאים, שהגיעו אף הם לסקר את הביקור. פה לא היינו צריכים להחביא סממנים יהודיים, כפי שרבים עושים במסעות לאירופה. "אתה ואני אחים", אמר לי סוחר מקומי, "אני מקניה ואתה מישראל. אנחנו אחים, אבל לא מאותה אמא".
וזה מביא אותנו לעניין הדת. הנוצרים באפריקה מעריצים את ישראל. היה צריך לראות כיצד קיבלה הקהילה האוונגליסטית בקניה את ראש הממשלה. הם היו על סף עילפון. לפגוש את ראש ממשלת ישראל? מבחינתם זה שיא עצום.
ובעידן שבו ישראל נאבקת בעוז בדה־לגיטימציה, נשיא אוגנדה יוורי מוסווני סיפק משב רוח מרענן. היה קשה לשכוח את נאומו באירוע לציון 40 שנה למבצע אנטבה. לא רק מכיוון ששכח במהלך דבריו את שמו של מחמוד אחמדינג'אד (והקסם של אפריקה מתבטא ברגעים הישירים והנפלאים האלה), אלא מפני שאמר כי התנ"ך הוא ההוכחה הניצחת לזכות היהודים על אדמתם. "הוא אמר לי, 'אתה יודע, היהודים הגיעו מאירופה ושם מקומם'", ציטט מוסווני את נשיא איראן לשעבר, "אמרתי לו שהוא לא צודק. סיפרתי לו את הסיפור של שרה והגר. בכלל, אני תמיד אומר לחברים הערבים והאיראנים כי לישראל יש זכות היסטורית על אדמתה". כשעוסקים באפריקה, אין לזלזל בהתבטאות כזו. אפשר לתהות מה יגידו המדינות המוסלמיות הרבות ביבשת, שגם להן חשיבות לא מבוטלת. נתניהו ביקש לתת את סנגל כדוגמה: מדינה מוסלמית שעימה אנחנו נמצאים ביחסים טובים, ושבה מחזיקה ישראל שגרירות פעילה.
הרומן החדש עם אפריקה פורח עד כדי כך, ששתי מדינות מוסלמיות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים החלו לשאול בנוגע לחידוש הקשר עימה. אחת מאותן מדינות התעניינה אם ראש הממשלה יכול להגיע אליה ישירות לביקור, ומנהיגה אף דאג להבהיר כי הוא "מעריץ את צה"ל". אכן, זמנים חדשים.
רה"מ נתניהו ורעייתו שרה ליד מגדל הפיקוח באנטבה // צילום: זיו קורן
תרומה למו"מ המדיני
את הביקור באפריקה צריך לראות גם בהקשר של רצון ישראל לשדרג את מעמדה הבינלאומי. ראש הממשלה אמר בניירובי כי הוא גאה בקשר הטוב עם יוון וקפריסין, וכן בחידוש הקשר עם טורקיה על משמעותיו הכלכליות החשובות (הגז, זוכרים?) וכמובן בשדרוג היחסים עם רוסיה. השבוע, כאמור, נטמנו הזרעים לקשר אסטרטגי עם מדינות מזרח אפריקה. אם תוסיפו לזה את הקשר עם אזרבייג'ן, עם מדינות מרכז אסיה דוגמת קזחסטן ואת העוגן החשוב מכולם - יחסי ישראל־ארה"ב - תבינו שהשמועות על בידוד מדיני היו מוקדמות.
נתניהו גם סבור כי הצעדים יתרמו גם לשלום עם הפלשתינים. "המטרה שלי היא לדון איתם בצורה ישירה ורצינית", הוא אומר, "וזה בלתי אפשרי, כי הם ישר בורחים לזירה הבינלאומית שבה מקבלים תמיכה אוטומטית. המהלך שאני מדבר עליו יביא אותם למצב שלא יהיה להם המפלט הזה. הם יצטרכו לדון איתנו על בסיס בילטראלי, דבר שהם מסרבים לעשות כל עוד יש להם מפלט בינלאומי".
מבחינת נתניהו, השבוע הזה עמד לא רק בסימן חידוש הקשר עם אפריקה, אלא גם בחיפוש אחר שלום במזרח התיכון. "כל מה שקורה כעת, אלה תהליכים", הוא ממשיך, "זה מייצג את כל האינטרסים שלנו, כולל התפייסות ריאלית עם הפלשתינים. נהוג לחשוב שלחץ בינלאומי יסייע לקרב את השלום. בדיוק ההפך קורה: זה מסייע להם לברוח מההחלטות הקשות שכל מנהיגות פלשתינית תצטרך לקבל.
"אני מתכוון לשנות את זה. בעולם מגוון, שבו יש לישראל כל כך הרבה מה להציע, היא יכולה להיות במצב שיש לה לא רק בריתות ומערכות יחסים, אלא גם לשלול הרבה דברים רעים שקורים לנו - כמו בריחה מהמהלך המדיני המתבקש אל מול הפלשתינים, שמתבצע סביב שולחן המו"מ הישיר".
אופטימיות מידבקת
למרות הבעיות הקשות של היבשת, הזיכרונות מהעבר הקולוניאליסטי וכמובן 300 שנות העבדות, אי אפשר לקחת מהאפריקנים את שמחת החיים. יש בהם אופטימיות כובשת ומידבקת, לצד מקום של כבוד לערכי משפחה. כשנתניהו דיבר בניירובי על הערכים המשותפים לאפריקה ולישראל, הוא לא ידע עד כמה קלע למטרה. אין אח ורע לחום האפריקני: אם בן דוד רחוק של בן דוד רחוק יגיע אליך הביתה, תארח אותו כמו אח - גם אם אתה חסר כל. "המשפחה האלסטית", קוראים לזה כאן, משפחה שיכולה להכיל אינספור קרובים. דומה שהשבוע קיבל המושג הזה משמעות מיוחדת, ושגם ישראל נכנסה למשפחה האלסטית של מדינות אפריקה. הקרובה הרחוקה, זו שהוחרמה בעקבות הלחץ הערבי ומלחמת יום הכיפורים, חוזרת ובגדול.
במהלך אחת ממסיבות העיתונאים קיבלתי הזדמנות לשאול את נשיא קניה שאלה. כעת, תהיתי, כשארצך בחרה לחדש את היחסים עם ישראל, האם אינך חושש מלחץ ערבי מחודש? "העולם השתנה", ענה לי קניאטה, "לישראל יש יחסים טובים יותר עם השכנות הישירות שלה, כנראה טובים בהרבה מאשר היו אי פעם. מדוע אנחנו צריכים להגיד שאנחנו באפריקה מבינים את המזרח התיכון טוב יותר מאלה שחיים בו? אנשים צריכים להבין כי אין אומה ללא היסטוריה. צריך ללמוד מההיסטוריה ולבנות את העתיד ואת אפריקה. צריך להתקדם".
אחת התחנות החשובות בביקור היתה רואנדה. הטרגדיה המשותפת של שני העמים - שואת העם היהודי בידי הנאצים, ורצח העם ברואנדה כשבני שבט ההוטו טבחו בבני שבט הטוטסי - מביאה אותם לחשוב באופן דומה. במסיבת העיתונאים שקיימו הנשיא פול קגאמה ונתניהו, היה אפשר לחוש שלשניהם אין ציפיות גדולות מארגונים בינלאומיים. ברואנדה לא נקפו אצבע ב־1994, כשמיליון בני אדם נטבחו בתוך שלושה חודשים. 100 ימים עקובים מדם. המצ'טות של ההוטו נגד הטוטסי השכנים. בלגיה וצרפת לא נקפו אצבע מול הטבח שבוצע בחסות השלטון דאז, כאשר הרדיו המקומי שימש מכשיר ההסתה המרכזי.
גם בנימין נתניהו דיבר על השואה היהודית, על העולם שאיחר להגיב. להסתה דרך הרדיו מצא מקבילה בקריאות להשמיד את ישראל, המגיעות מעזה ומאיראן. נראה כי מדובר בשני מנהיגים בעלי השקפת עולם דומה. כשקגאמה התבקש במסיבת עיתונאים לדבר על הדמקורטיה בארצו - הלוא הוא נשיא כבר 16 שנה, וב־2010 ניצח בבחירות ברוב מוחץ של יותר מ־90 אחוזים - הוא אמר כי למערב אין זכות למתוח ביקורת על ארצו. "אני מבקר את המבקרים", אמר. דומה שנתניהו אהב את המשפט הזה, וייתכן שאפילו יאמץ אותו.
אחד הרגעים החזקים במסע היה הביקור של ראש הממשלה באתר ההנצחה של הטבח ברואנדה. "יד ושם מעניק לנו השראה", נאמר לי שם. ברואנדה, כמו בישראל, הצליחו להפוך מדינה קטנה שנושאת צלקת גדולה למדינה משגשגת. בירושלים מייחסים לרואנדה חשיבות רבה: הדיפלומטיה שלה אקטיבית מאוד, ויש לה השפעה רבה בקרב שכנותיה באזור. היא לא מצביעה נגד ישראל במוסדות הבינלאומיים. בדצמבר 2014, למשל, עת הגישו הפלשתינים הצעת החלטה ל"סיום הכיבוש, הגדרת לוח זמנים להסכם שלום ונסיגה ישראלית", רואנדה וניגריה נמנעו. גם בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) פועלת רואנדה נמרצות נגד רצון המצרים להעלות לסדר היום את היכולת הגרעינית של ישראל. הודות לרואנדה, מגלה ישראל עולם חדש של אפשרויות בהצבעות באו"ם.
אבל לא רק ממשלות עוזרות להדק קשרים בין מדינות, אלא גם אנשי עסקים. יש להניח שכעת יורחבו תוכניות מש"ב (הסוכנות הבינלאומית לסיוע ולשיתוף פעולה בינלאומי) ביבשת, והמכון הישראלי לייצוא אירגן בקניה אירוע מרשים, שבו נטלו חלק 54 חברות (שיא).
"במהלך הביקור קיימה המשלחת מאות מפגשים עסקיים עם גורמי ממשל וחברות פרטיות בתחומי האגרו־טכנולוגיה, טכנולוגיית מים, ביטחון המולדת וחלל ותקשורת", אמר מנכ"ל מכון הייצוא עופר זקס, שבקרוב ייצא לכהן כשגריר ברומא, "הגורמים המקומיים הביעו את התרשמותם מהיכולות ומהחדשנות הישראלית, ואת נכונותם ליצירת שיתופי פעולה עסקיים. אפריקה היא שוק יעד חשוב ומאתגר לייצוא הישראלי, ואנו לצד שותפינו נמשיך להשקיע משאבים ומאמצים בקידום הקשרים ובחיזוק הקשרים שנוצרו במשלחת זו".
התחנה האחרונה של הסיור האפריקני היתה אתיופיה. בשנת 2017, שלהזכירכם תיפתח בעוד חודשים לא רבים, אתיופיה תהפוך לאחת החברות המתחלפות במועצת הביטחון. תמיד טוב שיהיו לנו שם ידידים. זה בדיוק מה שהולך לקרות, ולא רק שם: בשבוע שבו גילינו את אפריקה מחדש טנזניה החליטה לפתוח שגרירות בישראל, וירושלים שקלה לפתוח שגרירות ברואנדה. בכל מה שנוגע ליחסי החוץ של ישראל, אפשר לומר, בצניעות, שהיה שבוע די מוצלח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו