"עושים לאנשים בכירים בעיריות עוול, שוכחים כמה צעדנו קדימה". חנה הרצמן // צילום: גדעון מרקוביץ' // "עושים לאנשים בכירים בעיריות עוול, שוכחים כמה צעדנו קדימה". חנה הרצמן

"כולם הלכו אחרי חולון"

חנה הרצמן, מנכ"לית עיריית חולון והאחראית למהפך שעברה "עיר הילדים", פורשת אחרי 20 שנה • בראיון עימה היא מסבירה את הסוד: "זה שאתה שם פסל של כינור בכיכר, לא יהפוך את העיר שלך ל'עיר המוסיקה'"

בשעה שלברון ג'יימס חגג בחדרי ההלבשה את אליפות האן.בי.אי השבוע, חנה הרצמן כבר היתה בתחילתו של הראיון הזה. מבחינתה, שבע בבוקר זו שעה נוחה לתקשורת, לפני שהיום שלה מתחיל להתמלא בפרויקט חייה ב־22 השנים האחרונות - העיר חולון. 

הרצמן (60) יודעת שהיא אלמונית מחוץ לחולון; אבל ראיון הפרישה שלה חושף את פועלה כפי שבא לידי ביטוי במהפך התדמיתי שעברה העיר חולון מאז נכנסה לתפקיד המנכ"לית, ואת העובדה שברשויות המוניציפליות בישראל רואים בעבודה שלה מודל להתנהלות ולחיקוי.

כשהרצמן נכנסה לתפקיד, חולון היתה עיר אפורה עם אופציית מגורים זולה סמוך לתל אביב. כבת לגננת, היא היתה אחראית לבחירה אסטרטגית של חולון כ"עיר הילדים" הראשונה של ישראל. בתקופתה קמו בעיר מוזיאון הילדים, המדיטק, המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס ו"גני סיפור" לילדים. כמו כן, הוקמו בחולון מוזיאון העיצוב והמיזמים "הזמנה לשקט" ו"דיאלוג בחשיכה", שמדמים למבקרים את החיים של קהילת החירשים וקהילת העיוורים. 

חולון, במהלך בזק של כמה שנים, שינתה את הסטיגמה שאפיינה אותה. "קראו לנו כאן 'חי־בר' - חולון, יפו, בת ים, ראשל"צ", מסבירה הרצמן, "ראו בנו עיר פועלים שרק ישנים בה. אבל כל הערים הללו עשו שינוי בדור האחרון והראיה לכך היא מחירי הנדל"ן. תושבי חולון, שפעם עזבו, רוצים לחזור לגור כאן עם הילדים שלהם". 

200 אלף תושבים מתגוררים כיום בחולון. "בהתחלה אנשים לא הבינו מה אנחנו רוצים לעשות, הם פחדו משינויים", אומרת הרצמן, "היום אני רואה איך רף הציפיות גבוה. הסיפוק שלי לא מגיע מזה שערך הדירות עלה אלא מזה שילדים אומרים שהם גאים בחולון. יש לא מעט ביקורת על כך שהזנחנו את השכונות הקשות כמו ג'סי כהן, אבל תסתכל בעצמך על השיפוץ, על הגנים, ותגיד לי אם ככה נראה אזור שהזנחנו".

בחולון יש יותר מ־50 "גני סיפור" - גנים ציבוריים נושאיים סביב סיפורי ילדים. "הקמנו תיאטרון בובות", אומרת הרצמן, "אז בהתחלה בעיקר תל־אביבים הגיעו; אבל היום יש יותר תושבי חולון מנויים, והם מגיעים עם ילדים לפעילויות האלה". 

האופוזיציה שלך בחולון מדברת על המוזיאונים הללו כעל פיל לבן שלא מכניס כסף לעיר.

 "עיר לא נמדדת על פי כמה כסף המוסדות שלה מכניסים לקופתה. אני לא רוצה לעשות כסף על חשבון התושבים; זו לא המדיניות בחולון. הנה, החניה ברחבי העיר חינם - בכל האזורים. אותי מעניין איך אני יכולה להחזיר לתושבים; וכשלילד יש מוזיאון וספרייה ליד הבית, זה משנה לגמרי את המבוגר שהוא עומד להיות. חוש עיצוב ואסתטיקה מעצב אף הוא".

המציאות היא לא רמת הוד

הרצמן גרה בצעירותה בחולון עם בעלה, תושב העיר, ובהמשך עזבה לצפון תל אביב. היא מודעת לתדמית הבעייתית שנלווית לכך, אבל מסבירה: "תאמין לי שזה דבר טוב. ברגע שאני באיילון אני מורידה מסך. אני צריכה לקחת את הנכדות לגן בחולון ושיגידו שקיבלתי פרוטקציה? או ללכת לסופר ושיבואו אלי בתלונות ב־23:00 בלילה על משהו שקשור לעץ בעיר? אני חושבת שהבידול הזה נכון".

לדבריה, בסוף שבוע ממוצע שלה היא חונכת גן ציבורי חדש, ממשיכה לשיחות עבודה ובערב כבר בודקת הצגות לתיאטרון חולון. ואת כל זה היא עושה כשברקע הרשות המוניציפלית סופגת בעשור האחרון ביקורות קשות. לשיאם הגיעו הדברים ממש לאחרונה, כאשר תוכנית הבידור "ארץ נהדרת", מד הדופק של החברה הישראלית, מצאה לעצמה עוגן בעונה הנוכחית בדמותו של אדי קופל, ראש עירייה פיקטיבי של עיר פיקטיבית בשם רמת הוד. "אני לא רואה טלוויזיה, אז אני לא יודעת מי זה אדי קופל", הרצמן ספק מתנצלת, "אבל אני כן רוצה להגיד שעושים לראשי ערים ולאנשים בתפקידים בכירים עוול. אנשים שוכחים את חוסר המקצועיות שהיה בעיריות לפני 25 שנה וכמה צעדנו קדימה. המדינה השתנתה, אנשים ראו עולם ופתאום הם יודעים בדיוק מה הם רוצים ליד הבית שלהם".

קל להיסחף אחרי הבולדוזריות של הרצמן, אבל נראה שהיא היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. חולון הפכה להיות דוגמה בכל מצגת של ראש מועצה ברחבי ישראל. המיתוג שלה כ"עיר הילדים" דיגדג באצבעות לכל אותם ראשי ערים שמיהרו להזמין משרד פרסום וחברות ייעוץ, ולנסות לייצר מיתוג. 

הפריפריה הישראלית לא הצליחה לייצר מוקדי משיכה שאינם מתבטאים בפן הכלכלי.

"היום כל עירייה רוצה להיות ממותגת - 'עיר הספורט', 'עיר המוסיקה'. אבל זה לא מספיק לקנות נייר מכתבים חדש ולעצב לוגו חדש לעיר. העיקר הוא לעשות, ואז תוך כדי תנועה אתה תבין מה מאפיין את העיר שלך ומה העיר הופכת להיות. זה שאתה שם פסל של כינור בכיכר באמצע העיר, לא יהפוך את העיר שלך ל'עיר המוסיקה'". 

אבל מי שחשב שהרצמן היא קונצנזוס בחולון, יתפלא לשמוע שעיון בפורומים של תושבי חולון ברשת מגלה אופוזיציה נחושה שרואה בהרצמן השליטה הכל־יכולה של העיר, "ראשת העיר האמיתית" כהגדרתם. 

"עכשיו זהו, אני הולכת", מסכמת הרצמן, "אני לא אשאר בחולון פיזית, אבל התוכניות שלי יועברו למחליף שלי ואני מקווה שרוח הדברים שלי תישמר. בתפקיד הזה צריך להיות זמין לכולם כמה שיותר, אבל גם לזכור שבתור מנכ"ל אתה צריך להתרחק מהפוליטיקה, בשביל זה יש ראש עיר. הכי קל להגיד שאני ראשת העיר האמיתית, אבל בפועל יש רק ראש עיר אחד לעיר הזו".

המשפחה שלה מרוצה שהיא חוזרת הביתה, אבל הרצמן יודעת שאי אפשר לבנות על זה. "אני חושבת שהחזרנו את הגאווה לתושבי העיר חולון. ההזדהות של התושבים עם העיר היא הדבר הכי חשוב. תמיד אנשים יחשבו שהדשא של השכן ירוק יותר. בשבת אנשים רוצים לנסוע לפארק בתל אביב ולא רואים שאנשים מתל אביב באים לראות הצגה במדיטק בחולון. איני יכולה לשנות אוכולוסייה ושום עירייה לא אמורה בכלל לחשוב על לעשות דבר כזה".

ומה עכשיו?

"אולי אחרי שיקראו את הראיון הזה תהיה עוד עיר שתשמח להשתמש בניסיון שלי ולהעניק לי עבודה. יש לי עשר שנים עד הגמלאות; בעשר שנים אפשר לעשות הרבה מאוד דברים בעיר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...