נכון העיר ברק אובאמה כי אין חשיבות לאזכור צמד המילים "טרור איסלאמי". אך יש משמעות רבה להשמטתן. הן מהותיות לא בתוספת אלא בגריעה. הנשיא האמריקני מתעלם מכך כהמשך למדיניותו השגויה כלפי הטרור האיסלאמי, שראשיתה בנאומו בקהיר.
הוא חושש שמא המוני מוסלמים שומרי חוק יראו בהתבטאויות כאלה את הכללתם במחנה הטרור. ההפך נכון: נחוץ להזכיר את מעשי הזוועה של "הטרור האיסלאמי הקיצוני" כדי להדגיש כי רוב מאמיניו של מוחמד שהיגרו לאמריקה אינם נמנים עם מחנה הרשע.
בסניגוריה הציבורית שלו על האיסלאם טועה אובאמה בסבך ההסברים כי הרוצח מאורלנדו לא עמד בקשר עם אנשי דאעש מחוץ לגבולות ארה"ב. קול פנימי משל עצמו גרם לו לטבוח 49 אזרחים חפים מפשע. זו התעלמות של הנשיא מהמציאות החדשה בעולם התקשורת.
שוב לא צריך להניח את היד על הקוראן ולהישבע אמונים ולקבל שיחת טלפון מאלמוני בח'ליפות שבין סוריה לבין עיראק כדי לרצוח "כופרים". ההסתה היא המסר והפקודה והצו ורצון האלוהים, וכל השאר כמו במטווח לירי רובאים בטירונות: "בזמנך החופשי - אש!" כך נהג הרוצח באורלנדו וכך גם עמיתו בפאריס.
במקביל, בזעיר אנפין, זו גם הפסיכולוגיה של אינתיפאדת הסכינים והנשק המאולתר (שרונה) בעידן הטכנולוגיה המודרנית. מישהו מסית ממרחק, וזו הפקודה והצו והמסר והקול האלוהי - והדקירה "בזמנך החופשי" במקום ובזמן הנראה לחייל הרוצח בשם הטרור האיסלאמי.
לאובאמה (ולהילארי קלינטון המצויה במצב עדין בעיצומו של מירוץ לבית הלבן) יש מחלוקת עניינית עם הצורה הפשטנית שבה מציג דונלד טראמפ את הבעיה. בסופו של יום, אם ייבחר לבית הלבן הוא יבלום את חדירת המוסלמים באותה סבירות שאביגדור ליברמן יכבוש את רצועת עזה ויפיל את שלטון חמאס. אבל במערכת הבחירות הקלפים הטובים בידי טראמפ.
ברק אובאמה. הוא חושש מהכללת מוסלמים // צילום: רויטרס
ניסיונו של אובאמה - החש לעזרת קלינטון - להתמודד עם טראמפ תוך מחיקת "הטרור האיסלאמי" מן המילון הפוליטי שלו, לא יצלח. מפני שגם האמריקני המוכן לקבל את המצע המורכב של אובאמה לטיפול בסוגיה הכואבת לא יאמץ מילים המעוותות לקולא את דמות האויב.
להיזהר בהערכת המצב
ההודעה החריגה של הבית הלבן על התנגדותו של ברק אובאמה לנכונות הקונגרס להעניק לישראל 455 מיליון דולרים נוספים לפיתוח טילי המגן שלה, היא החשבונית שהגיש הנשיא האמריקני לבנימין נתניהו. אופייה תקדימי.
כבר היו מחלוקות עם נשיאים אמריקנים. שמרו אותן בסוד, או שהדליפו את תוכנן בלי להשאיר טביעת אצבעות, אבל בגלוי? זה חיסול חשבונות על הנאום־ללא־הזמנה שנשא נתניהו בקונגרס ועל מה שנתפס כסיועו לרפובליקנים במערכת הבחירות. נתניהו טועה אם נוהג באובאמה כבברווז צולע. הן מפני שהוא יכול לגרום לישראל נזקים עד ינואר 2017, והן מפני שלאחר מכן יהיה המנהיג הבלתי מוכתר של המיעוטים בארצו. אמנם ראש המל"ל יעקב נגל נשלח אתמול להרגיע כאילו אין משבר עם ארה"ב וזהו "עניין פנימי" בין הבית הלבן לבין הקונגרס, אך לא דובים ולא יער. זו פעם ראשונה שפוגעים בישראל כחלק "ממאבק פנימי".
עדיין ניתן לתקן חלק מהמשגים. אובאמה הסכים להעלות את הסיוע השנתי לישראל בעשור הבא מ־3.1 מיליארד דולרים ל־3.4 ובתנאים מסוימים ל־3.7. נתניהו לא מיהר. הוא הסביר כי ההסכם הנוכחי תקף עד 2017 ובלית ברירה אפשר לחתום על הסדר חדש עם הנשיא הבא. על כך ציטט באוזניי ישראלי הבקיא בפוליטיקה האמריקנית מפי סנאטור רפובליקני בכיר התומך בלב שלם בישראל. זו תמצית הדיאגנוזה שלו:
"כרפובליקני נוח לי מאוד שנתניהו תומך במפלגתי. אבל ישראל חייבת להיות זהירה בהערכת המצב שלה. אם דונלד טראמפ יזכה בבחירות, אם לאו - קיימת אפשרות, שאנחנו, הרפובליקנים, נאבד את הבכורה בסנאט לטובת הדמוקרטים, והם יהיו סיעת הרוב" (זה המצב עתה, הנשיא דמוקרטי והרוב בסנאט רפובליקני).
"סיעת הרוב מקבלת את ראשות כל הוועדות בסנאט. זאת אומרת שהבכיר הדמוקרטי פטריק לייהי עלול לעמוד בראש ועדת ההקצבות החיונית לישראל. לייהי מסויג מישראל. בפברואר דרש לבדוק אם היא עושה שימוש ראוי בנשק אמריקני. הוא ינהג סחבת באישור הסיוע ארוך הטווח עד שתפקע סבלנות הישראלים". על רקע זה הובהל ליברמן לצאת מחר לארה"ב לחדש את המו"מ על הסיוע לעשור. הוא שרוי עתה ברומן פוליטי עם האמריקנים. זה יהיה לעג לרש אם דווקא הוא יביא את הסיוע לעשור הבא.
מדברים על אפרטהייד?
חלקתי על כל מילה שכתב השופט המחוזי נעם סולברג בפסק דינו נגד חברתי ד"ר אילנה דיין בפרשת סרן ר', מפני שניסה לקבוע לתקשורת כללים לעריכת תחקיר עיתונאי. פסיקתו היתה מחשיכה את המסך מעל לדיווח על חקירות פליליות ודיונים משפטיים. לפי סולברג, נדרשת דממה מוחלטת עד למתן פסק הדין החלוט, הסופי, שהרי העיתונאים אינם יכולים לדעת בעת הדיון מה תהיה האמת שתשתקף בהכרעת השופט.
פסק דינו התהפך בערעור. שופטי העליון בראשות אליעזר ריבלין פסקו כי דיין נהגה כשורה והציגה את מה שהיה, לפחות, "אמת לשעתה" (אחר כך נערך עוד סיבוב והזיכוי של דיין התעצם. היא דבקה בו באורח טבעי, אבל נראה לי כי "האמת לשעתה" היא השיקוף הנכון של החיים וההתנהלות הציבורית בכללה).
היסטוריון, מדען, רופא, עיתונאי ואקולוג מסיקים מסקנות על פי מידע העומד לרשותם ברגע נתון. כל מה שנכתב עד כה על ירושלים העתיקה ישתנה כאשר ביום מן הימים יחפרו ארכיאולוגים בהר הבית. בכל זאת המחקרים עד כה הם "אמת לשעתה", והיא יצוקה באבן ירושלמית.
נעם סולברג. הוא ישר ושלטון החוק זקוק גם לשופט כמותו // צילום: קונטקט
אך אין בקביעה השגויה של סולברג כדי לערער על בחירתו והתאמתו לעליון. הוא שמרן ושומר מצוות וכן וישר־דרך, והדרג הבכיר של שלטון החוק זקוק גם לשופט כמותו בהכריעו בעניינים שהם ברומו של עולם. רק שלפני שבוע כתב אורי משגב ב"הארץ" כי סולברג "עבריין בינלאומי". לא בשל תוכן פסיקותיו אלא מפני שהוא מתגורר בגוש עציון, רחמנא ליצלן.
תמהתי. משגב שמאלן קיצוני, אבל עם יושרה ואמת פנימית. כיצד נתפס לדה־לגיטימציה ולחרם על כל היהודים היושבים בנחלת אבותינו ביהודה ובשומרון? הרי החרם הוא האח התאום של האפרטהייד. נשיאת העליון מרים נאור ושרת המשפטים איילת שקד נחרדו. שקד ניסתה לשכנע את עמוס שוקן להסיר את הכותרת המרתיחה, ונענתה בסירוב. "הארץ" חורך את גשרי ההידברות בין חלקי האומה.
למורשת התרבותית של ישראל גירסה אחרת. היא גובשה תוך כדי מחלוקת סוערת בין בית הלל לבין בית שמאי. אך למרות המריבות הקולניות לא נמנעו בית הלל ובית שמאי מלהתחתן אלה באלה. אמנם "הארץ" אינו מרבה להסתמך על מוסר ההשכל שמקורו בחכמי ישראל, ובכל זאת כיצד יגיב משגב אם יעלת החן שתחבור לאחד מבניו תהיה מי שגדלה בגוש עציון, והם יעמידו חופה בבית הוריה באלון שבות? זה יהיה מחזה מרהיב. מקווה להיות מוזמן לאירוע.
הזדמנות למפכ"ל
מדינה שיש בתקשורתה כותרות רבות על מלחמה בשחיתות אינה צריכה לדאוג, קראתי ב"אקונומיסט". רק מדינה שאין בה כותרות כאלה צריכה לדאוג. מבחינה זו ישראל אינה מודאגת כלל ועיקר.
זה מצב המזמין לחץ מצד חשודים נשואי פנים - פוליטיקאים בראש הטבלה - לקעקע את אגף החקירות המשטרתי (להלן). השבוע צצה אפשרות כזאת, אבל אין סיבה לפקפק בהכחשה המוחלטת של המפכ"ל רוני אלשיך. אילו הופעל לחץ כזה סביר שהיה נותן לו ביטוי, או מגייס את היועץ המשפטי כדי לסכלו.אלשיך נקלע למציאות מעיקה. ברשימת נחקרי או נבדקי המשטרה מצויים בנימין נתניהו, יצחק הרצוג, אריה דרעי, חיים כץ והחבורה של תומכי ליברמן. אמון הציבור בחקירות אלה הוא גורלי לשלטון החוק. נכון לעכשיו אין סיבה לפקפק בו.
למפכ"ל מגיעה הזדמנות הוגנת. "מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחיקוהו" בתנאי שיניחו לו לעשות.
מח"ש תרים את הכפפה?
באתר החדשות "מחלקה ראשונה" פירסם יואב יצחק מידע חדשני: בחקירתו במשטרה סיפר הרמטכ"ל גבי אשכנזי (ב־2010) כי יומיים קודם שוחח עם ראש אגף החקירות יואב סגלוביץ' והמפכ"ל דוד (דודי) כהן. "הם באו אלי להודיע לי פחות או יותר מה הממצאים שלכם". בהמשך שאל אותו החוקר ניר ארזי: "המפכ"ל היה אצלך?" ואשכנזי הוסיף: "וסגלוביץ'".
קטע זה הושמט מפרוטוקול החקירה. יצחק מצא אותו בהקלטות המלוות חקירות כאלה. באמצע השבוע הוצע לאשכנזי, כהן וסגלוביץ' להסביר את עמדתם ב"ערב חדש" וסירבו. השיחה שהתקיימה בלשכת הרמטכ"ל - ונמחקה לאחר מכן מלוח הפגישות של אשכנזי - מחדדת טיעון שפורסם כבר פעמים רבות כי סגלוביץ' (וכמותו יהודה וינשטיין) ניהלו את החקירה בפרשת המסמך הנקרא על שם בועז הרפז כמי שכפאם שד.
מישהו חייב להרים את הכפפה. רצוי שדווקא מח"ש. מפני שרבים נוקבים בשמו של אשכנזי כמי שעלול להנהיג בבחירות הבאות את המחנה הציוני, וסגלוביץ' כבר הצטרף ל"יש עתיד". כמי שמתח ביקורת מתמדת על הסחבת בהעמדתו לדין של עורך הדין נבות תל־צור בפרשת הכסף שהציע לשולה זקן מטעם אהוד אולמרט (בכפוף לשימוע), איני רואה לעצמי אפשרות אלא לתמוך בחקירת הגילוי של יואב יצחק עד תום (למי ששכח, ד"ר רונן ברגמן ואני כתבנו את "הבור").
איך הציבור מרשה?
לצבוט את כף היד ולא להאמין: אריה דרעי מנהל מו"מ עם נתניהו ודוד ביטן על העסקת רמי סדן כיו"ר דירקטוריון החדשות של ערוץ 10 או על הדחתו. לא להאמין לא מפני שהם מרשים לעצמם, אלא כיוון שהציבור מרשה להם; כיוון שהוא מקבל זאת בשלוות נפש, כדבר מובן מאליו.
הכל החל לפני כשנה ורבע. נתניהו פיטר חלק מחברי הוועדות, שכבר החלו במיון מועמדים לפרס ישראל. רובם לא חזרו לתפקידם גם כשהוצע להם. הסרתי במחאה את מועמדותי. היתה אדווה בתקשורת. אילו חזרו האירועים גם השנה איש לא היה מגיב. איבדנו את החדות.
חזיון תעתועים
יד נעלמה קבעה כי השבוע מלאו עשר שנים למלחמת לבנון השנייה. לא כן. היא פרצה עם חטיפת אהוד גולדווסר ואלדד רגב בצפון ביולי 2006. למי יש עניין לתעתע ולהצמידה לחטיפת גלעד שליט ביוני בדרום?
אהוד אולמרט. השקט בגבול הצפון - מיתוס // צילום: נועם מושקוביץ
הכל כבר נכתב על התבוסה בהנהגת אהוד אולמרט, עמיר פרץ ודן חלוץ. אבל צומח מיתוס שווא כאילו בזכותה מתקיים השקט בצפון. זריית חול בעיניים, הרי חסן נסראללה הציע לישראל להחזיר את השקט לגבול כבר ביום החטיפה, והיא התעלמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו