"להתחתן שוב? אין מצב"

אנריקו מסיאס. "לחבר שלי, אהוב ליבי זה חצי שנה, קוראים אנריקו מסיאס. זה ממש לא האנריקו ההוא שכולם מכירים, זה פשוט בדיוק כמו ה'אסי כהן' של דוברי הספרדית. יש המונים שקרויים כך. הוא יליד ונצואלה שגדל בארץ וחזר למיאמי ושם הוא חי ועובד. האהבה בינינו היא טהורה. אני על הקו 'מיאמי-תל אביב' לפחות שלוש פעמים בשנה, ומערכת היחסים שלנו ניזונה מגעגועים. אני מאושרת איתו. פתאום הסתדרה לי האהבה - אחרי 14 שנות נישואים עם אסף, ושלוש שנים וחצי שאני גרושה, סוף סוף מצאתי גבר אמיתי. גבר שהוא לא תינוק ולא פסיכופת - סליחה, פגשתי יותר מדי כאלה - אין לו עניינים לא פתורים עם עצמו, ואין לו עניינים איתי ועם מה שאני מביאה איתי. האהבה בינינו טהורה ויציבה והבנות שלי אוהבות אותו והוא מתייחס אליהן הכי מדהים בעולם. אם אני אחרי לילה של הצגה הוא זה שיביא את מילה לבית הספר.

היו לי מערכות יחסים אחרי אסף אבל ברחתי מהן כמו מאש כשהרגשתי שהן מובילות אותי למקום לא טוב, ועם אנריקו -
'גוש', כמו שאני מכנה אותו, כי הוא כולו גוש של שרירים, ענקי, נראה כמו אל יווני -
הכל מרגיש אחרת. אחרי שלוש שנים דיכאוניות וקשות שהיו לי אחרי הגירושים הכרתי את מי שהחזיר אותי להיות מיכל שאני זוכרת. שמחה ויציבה".

בית פתוח. "ככה אני אוהבת את הבית שלי, שכל הזמן נכנסים ויוצאים ממנו כמו בתחנת רכבת. הייתי רוצה משפחה מרובת ילדים, ואין לי, אז יצרתי לעצמי את המשפחה מרובת הילדים שלי ואנחנו יושבים יחד לארוחות שישי על הגג. יש לי המון חברים שצעירים ממני בעשר שנים, הרבה מהם רקדנים עם סיפור חיים לא פשוט, ולרובם יש מפתח של הבית. הבנות? הן רגילות לעניין הזה ואנחנו שלושתנו נהנות מזה שיש פה כל הזמן תנועה. זה עוזר לי בערבים שאני עובדת מחוץ לבית, יש מי שיושב עם מילה על שיעורי בית, יש מי שיקלח אותן. ברור שיש ימים שאני צריכה את הפרטיות שלי, אם אני עם אנריקו או אם אני צריכה לכתוב, ואז כולם מקבלים הודעת טקסט: 'היום לא באים למיכל'".

גג. "הגג בדירה שלי הוא מקום המפלט שלי. כשגרתי פה עם אסף לא היה בגג כלום, רק אספלט ובלאגן. אורנה דץ, שהיא חברה טובה, כל הזמן נידנדה לי: 'נו, תעשי כבר משהו עם הגג הזה', והיא הביאה איתה את ההשראה. אז עשיתי לי זולה הכי כיפית עם דק, פופים וג'קוזי, ופה אני יושבת בלילה עם חברים וכוס יין ונרגעת כשכל תל אביב פרושה לפניי. מי צריך יותר-".

דבש-נינה ומילה. הבנות המקסימות שלי שישנות איתי במיטה. נינה דבש נולדה בערב ראש השנה לפני ארבע שנים. היתה לי לידה מאוד עצובה, אסף ואני כבר היינו בעיצומו של המשבר הגדול. אחרי הלידה אסף ומילה עם אמו ואחותו נסעו להוריי לסעודת חג, ואני נשארתי לבד בבית החולים - אני, נינה, והתפוח בדבש שהאחות נתנה לי. היתה אווירה של יום הכיפורים בית החולים, לא של ראש השנה, דממה מציקה ואף אחד לא בא לבקר, כולם בארוחות חג. ותוך כדי התעסקות עם הדבש, כשכולי נוטפת דבש ומניקה את נינה בלי הפסקה, נדבק לה לקטנטונת השם נינה דבש. ומאז היא נינה דבש. ככה היא כתובה בתעודת הזהות. הקטנה שלי היא ילדה אנרגטית, צחקנית, מוחצנת - תגידו לה שחור, היא תעשה לבן. והיא מתה על אבא שלה. בשבוע שעבר חגגנו לה יום הולדת 4 על הגג פה ואסף היה עם דנה, בת הזוג שלו. אם זה מה שמשמח את נינה אז זה מה שיהיה ומבחינתי הילדות הן הכי חשובות.

הגדולה שלי, מילה, היא נסיכה אריסטוקרטית. קראנו לה ככה כי בהריון שלי איתה אני ואסף ראינו את 'האלמנט החמישי' עם מילה ג'ובוביץ' ועפנו על הסרט. היא, בשונה מאחותה, שקטה ומופנמת ומתנהגת כאילו היא בת 20. והיא בעצם רק בת 10. היא אחראית, מבינה סיטואציות ומצבים, הכל עובר דרכה והיא לא מפספסת כלום. היא דואגת לי כל הזמן. חשוב לה לעזור, כמה חום ואהבה יש בילדה הזו, לפעמים אני כבר לא יודעת מי מבין שתינו היא באמת אמא של מי".

הורים. "אני נשענת על ההורים שלי ובלעדיהם אין מצב שהייתי מסתדרת. יש לי אח אחד שחי בתאילנד, ולכן הם נותנים לי את כל מה שהם יכולים ואני תמיד מרגישה שהם פה בשבילי. שניהם. סבא שלי, אבא של אמא, גר איתם. הוא בן 95, והוא ניצול שואה שסיפר לי את כל הזוועות שלצערי הוא נאלץ לעבור. הכל מוקלט אצלי ויום אחד אני אשב לכתוב את זה, כדי שנינה ומילה ידעו מה עבר על סבא רבא שלהן".

ורבליות. "אני מאוד אוהבת את המילה 'ורבליות' ואני מאוד אוהבת אנשים ורבליים, שמדברים. אני בן אדם שחשוב לו להבהיר את עצמו בצורה הכי רהוטה שאפשר ואני סוגדת לשפה העברית, שהולכת ומתקלקלת לה לאט לאט עד שאני שומעת סביבי רק ג'יבריש מעורב באנגלית. הכבוד לשפה העברית הגיע מהמפגש שלי עם אסף ועם המשפחה הישראלית השורשית שלו ואני כל הזמן מקפידה שאנשים ידייקו ויגידו 'שלושה שקלים' ולא אחרת. אני מנדנדת לאנריקו בעניין ושוכחת כל הזמן שזו לא שפת האם שלו".

זמן איכות. "רק בשנתיים האחרונות הבנתי שאני צריכה פעם בשלושה חודשים לקחת לי פסק זמן איכותי, לעשות off על הכל ולצאת מהארץ. בלי להתקמצן על הכסף ובלי ייסורי מצפון, לקחת לעצמי חופש ולהיות לכמה ימים בן אדם שלא מכירים אותו, שיכול להסתובב איך שבא לו איפה שבא לו. אני נוסעת עם הבנות, לפעמים בלי הבנות, עם ההורים, עם חברים, לא משנה עם מי, אני צריכה את זמן האיכות הזה שממלא לי את המצברים ונותן לי כוח להמשיך הלאה. אורי שנקר, חבר טוב, הוא זה ששיקף לי את העניין. חוץ מזה אני גם משחקת טניס פעמיים בשבוע ומוציאה שם, על המגרש, את כל האגרסיות שלי. אני גם מתאמנת אימוני כושר אחד על אחד שלוש פעמים בשבוע. זה הזמן שאני מקדישה לעצמי ואין מצב שאני מבטלת. לקח לי יותר מדי זמן להבין שאם יהיה לי זמן איכות משלי, כולם מסביבי ירוויחו".

חגים. "תמיד לקראת פסח או ראש השנה אני מתעצבת כי אני מוצאת עצמי לבד, ובמקום לחגוג את החג אני מוצאת עצמי מסדרת את הארון. הנה, בערב ראש השנה, ההורים שלי נוסעים לאחי בתאילנד, וכל הדודים שלי ובני הדודים חיים בשווייץ. המשפחה שלי פזורה ברחבי העולם. ואז מה? אני יכולה ללכת לחגוג עם חברים, אבל אז זו אינטימיות חגיגית שהיא לא שייכת אלי, זו לא המשפחה שלי. היום בערב ביקשתי מאסף שייקח את הבנות איתו לסעודת החג שלו ושל דנה. הם כבר סוג של משפחה וחשוב לי שהבנות יחוו אווירת חג משפחתית. אני אבלה איתן מחר, בשבתון החג".

טובות. "כל תעשיית הבידור פה בארץ מורכבת מטובות. יש פה כמה אמנים ספורים שיכולים להרשות לעצמם להתמקד בעשייה אחת שלהם. השאר, ואני ביניהם, צריכים לעשות אלף דברים כדי להתפרנס בכבוד ומה שהכי משפיל בעניין זה שכל היום צריך לבקש טובות. אני מוצאת עצמי מצלמת קליפ ומתחננת לכל אחד מאנשי הצוות, לא משנה אם זה צלם או מאפר - 'תעשה טובה ותוריד מחיר', כי אין מספיק תקציב, וה'תעשי טובה' הזה לא פוסח גם עלי. כל הזמן מבקשים ממני 'תעשי טובה'. זה הופך את המקצוע המדהים שלנו לתחביב, וחבל".

יין. "איך אני אוהבת יין אדום. אסף לימד אותי לשתות יין, הוא גם זה שחשף בפניי את כל עולם הקולינריה. היינו צעירים ונטולי דאגות, ואכלנו במסעדות הכי טובות של השפים הכי הכי. אני אוהבת יין, ואני מטריחה את עצמי לטעימות. ביקרתי בשאטו גולן, הייתי ביקב דלתון. אני עדיין לא מומחית שיכולה להבחין בין יקבים שונים, אבל החך שלי יודע לזהות מתי אני שותה מרלו, מתי קברנה או מתי מדובר בענבי שיראז".

כתיבה. "מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת. לא משנה מה. ממש עכשיו כתבתי שיר ללהקת מייז שהפזמון שלו הולך ככה: 'תוציא את מה שיש לך, יודעת כמה יש לך, תרצה אותי אני אהיה שלך, תלוי בכמה יש לך'. אני לא כותבת קונבנציונלי. לא מתחנחנת ולא מתחסדת. כתבתי עם מאיר סויסה סידרה היסטרית לטלוויזיה, שחצייה אמת וחצייה פיקציה על ארבע נשים תל-אביביות. בינתיים לא קורה איתה כלום, וחבל".

לילה. "יש לי יחסים מאוד אמביוולנטיים עם הלילה. מצד אחד אני יודעת שאני נראית מישהי שטורפת את הלילה, אבל האמת היא שאני פשוט לא יוצאת בלילות, אולי רק למסעדות משובחות. אני לומדת להשלים עם זה שבגיל שלי כבר לא מעניין שם בחוץ. מה אני אעשה שם, ולמי יש כוח עכשיו להתחיל להתאפר? תני לי לישון טוב, אני צריכה לקום בשש וחצי בבוקר לבנות שלי ולעציצים שלי".

מיצי. "חתולת הרחוב שלנו שקפצה לי לתוך התיק בזמן שחיכיתי למונית ביום שהקלטתי את 'רוק סתם'. היא היתה גורת חתולים מורעבת ומפושפשת כולה. שי בכר, המנהל האישי שלי, שיכנע אותי לקחת אותה בשביל הבנות. דאגנו לה לאוכל, לחיסונים, והיא היום בת בית גנדרנית שחיה בבית איתי ועם כל הקומונה שמתארחת פה, וכולם אוהבים אותה ומפנקים אותה".

נישואים. "המוסד הזה לא באמת קיים, הוא פיקציה אחת גדולה. אני רק שומעת את המילה הזו ואני נתקפת חלחלה. מוסד הנישואים שלי התפוצץ לי בפרצוף בכאב גדול, עם פגיעה בכבודי ובאגו שלי. אני חשבתי שאהיה נשואה לאסף לעולמי עולמים, אלד לו ארבעה ילדים ונגור בדירה מתוקה בתל אביב. הוא היה האיש שלי, אהבת חיי, ומי שמכיר אותי יודע שאני אישה של גבר אחד. באמת הייתי בטוחה שאתחתן רק פעם אחת בחיי ודי טמנתי ראשי בחול בלי לראות מה קורה מסביבי. להתחתן שוב? אין מצב שמישהו יגרור אותי שוב לחופה כדת משה וישראל אחרי כל מסע ההשפלה שעברתי ברבנות".

סליחות. "ממרום גילי ואחרי כל מה שעברתי עם אסף, אני יכולה להגיד שלמדתי לסלוח. למדתי לא לנטור טינה, לא לרצות בנקמה כי זה לא מוביל לשום מקום ולא מועיל בדבר. פעם הייתי הרבה יותר קשה והאגו שלי היה בשמיים. ההתפכחות הזו הביאה עימה גם את היכולת שלי להגיד מייד אם אכן אני צריכה להגיד סליחה. פעם לא הייתי מסוגלת. ממי ביקשתי סליחה היום? מאנריקו. רבתי איתו על משהו שלא בצדק. הוא כמובן סלח לי מייד".

עבודה. "העבודה אצלי היא במקום הראשון, לצערי. חייבת לעבוד קשה כדי לפרנס בכבוד את הבנות שלי ולתת להן כל מה שהן צריכות. וגם אם אני רוצה לקנות לעצמי יהלומים, אני אקנה לעצמי יהלומים מכסף שהרווחתי בזיעת אפי. אני מתרוצצת ברחבי הארץ עם חמש הצגות ילדים שאני מופיעה בהן לסירוגין, וגם עם הצגת ערב שנקראת 'מוריס, חמותו וזאת שאיתו'. היום אני בצפת, מחר אני בכרמיאל, מחרתיים אני בים המלח, אחר כך בטבעון. זו מציאות חיי, ואין לי רגע דל אבל אני לא מתלוננת. אני אוהבת את העבודה שלי ואוהבת את הבמה, שעליתי עליה לראשונה כבר בגיל 6. בלעדיה אין לי אוויר לנשימה וזה לא משנה אם אני רוקדת, משחקת או שרה. אני זקוקה לפידבק המיידי והמוחשי שלי עם הקהל. מה שכן מצליח לאתגר ולרגש אותי לאחרונה זה אתר האינטרנט youtoo.co.il, אתר לרכישה חברתית שבו אני שותפה וכותבת בלוג על כל מה שקשור ללייפסטייל. פתאום אני נפגשת עם ספקים ובעלי מקצוע, זה אחר ממה שעשיתי עד כה".

פרובוקטיביות. "במדרגות לדירה שלי עשיתי לעצמי מעין 'היכל תהילה' עם כל הכתבות שלי, ממוסגרות ותלויות. כל כותרת שנייה שם משתמשת במילה 'פרובוקטיבית'. אני פרובוקטיבית? אני? מישהו הסתכל לאחרונה איך ילדות בנות 13 מסתובבות ברחוב? פרובוקציה מבחינתי זה לעשות דווקא לאחרים ואני לא רוצה לעשות דווקא לאף אחד. אם למישהו לא נאה איך שאני מתלבשת הוא מוזמן לא להסתכל, אבל אני לא מתלבשת איך שאני מתלבשת כדי להרגיז מישהו או כדי ליצור פרובוקציה. ליידי גאגא היא אחת שעושה פרובוקציות כל הזמן וכולם רק מחכים לשמוע מה הלהיט הבא שלה. אוי לי אם הייתי מתנהלת כמוה, היו תולים אותי פה בכיכר העיר".

צביעות. "לצערי, התעשייה שבה אני עובדת מלאה בצביעות שקשה לי להתמודד איתה. אחת הבעיות הקשות שלי היא שאני חייבת להישאר נאמנה לאמת שלי ואני אומרת הכל בפנים. אין אצלי אחד בפה ואחד בלב. מה שאני מרגישה זה מה שאני אומרת. הרבה פעמים זה בעוכריי כי אני לא יודעת לשחק את המשחק. ואנחנו הישראלים, מעבר להתנהגות הצבועה שלנו, אנחנו גם שמחים לאיד, ורק מחכים בסיבוב למישהו שייכשל. אני לא מבינה למה זה צריך להיות ככה".

קוגרית. "נו, מה יהיה עם התואר הזה שהדביקו לי? אז שנים הייתי פרובוקטיבית, ועכשיו אני קוגרית. יופי. אז כן, יצאתי עם בחורים צעירים ממני בהרבה. למה הם נמשכים דווקא אלי? את צריכה לשאול אותם. אני לא מבקשת מהם תעודת זהות כדי לבדוק את הגיל שלהם.

זה לא מעניין אותי. אני חייבת להודות שברוב הפעמים זה פשוט לא עבד. אחרי שההתלהבות מלצאת עם מיכל אמדורסקי יורדת והם מבינים שבת הזוג שלהם מתנהלת כמו חצי גבר, עובדת בטירוף על אלף פרויקטים בו בזמן, מפרנסת את עצמה ואת בנותיה לבד - הם מבינים שהאישה הקטנה והתלויה שאומרת 'אמן' לכל דבר זה ממש לא הסיפור שלי. לירז צ'רכי יוצאת עם צעיר ממנה. איגי וקסמן יוצאת עם צעיר ממנה. אבל רק לי מדביקים את התואר קוגרית".

רכילות. "אני ידועה בציבור כבר 15 שנים ואני חיה עם זה בשלום, באהבה ובהבנה. סלב? מה זה סלב? זו לא מילה בעברית. אני ידועה בציבור. מה שמפריע לי עם כתבי הרכילות זה העובדה שהם לא טורחים לברר באמת מה קורה איתי כדי למסור מידע מדויק, ובימינו עם כל אתרי הרכילויות זה איבד שליטה. רואים אותי עם אחי, מדביקים לי רומן. רואים אותי עם החבר הגיי שלי, אז הנה הפלירט החדש שלי. הגעתי למצב שעידכנתי בפייסבוק מרוב ייאוש: 'מיכל אמדורסקי נמצאה עומדת צמודה לעמוד חשמל באמצע תל אביב. השניים נראו מאוד מאושרים יחד. האם זוהי תחילתה של זוגיות נפלאה-'.

אומרים עלי שאני לבד כבר המון זמן. הם לא באמת יודעים שיש לי אהבה ענקית שקוראים לה אנריקו. הוא בעצמו היה צריך לקרוא באיזה אתר: 'אורי גוטליב ומיכל אמדורסקי נפגשו באירוע מתוקשר ונראו קרובים מתמיד'. למה-

ושיא השיאים של כל זה היה מה שעשו לי לפני שנה כשבגד הים שלי נשמט בשידור חי".

שירים. "אני הולכת שבי אחרי השירים של להקת muse. זה בסדר, אני רגילה שאף אחד לא מכיר אותם. זו להקה בריטית שעושה רוק אלטרנטיבי ואני רודפת
אחריהם לכל מקום בעולם. הייתי בהופעה
שלהם בוומבלי, 100 אלף איש, ואני
בוי.איי.פי מרוגשת בהיסטריה. אני שומעת אותם באוטו והבנות שלי לא סובלות את השירים שלהם. אף אחד בסביבתי לא יכול לסבול אותם. אבל זו ההתמכרות שבאה אחרי ההתמכרות לשירים ולמוסיקה של דפש מוד. השירים שלי? אני כל הזמן מופיעה איתם. בחתונות, מול ועדי עובדים עם די.ג'יי שצמוד אלי, ועכשיו אני צריכה למצוא זמן ולהשלים את האלבום הבא שלי, אני חייבת למצוא לזה זמן".

תמימות. "בגיל 36 אני נאלצת להגיד שלום לתמימות. לגמרי".

hagitr@israelhayom.co.il

* * *

1.
מיכל
חולצה ומכנסיים: רנואר,
139-199 שקלים

חגורה ועגילים: קרן וולף,
350-450 שקלים

הבת מילה
שמלה: kpe,
120 שקלים
סרטים לשיער: נחלת בנימין, ת"א,
4 שקלים למטר

2.
מיכל:
חולצה: מיכל ומורן, 2,280 שקלים;
כובע, עגילים וצמידים: קרן וולף, 620-1,450 שקלים

מילה:
שמלה ונעליים: kpe,
110-116 שקלים;
חגורה וכובע: קרן וולף, 380-1,800 שקלים


3.

מיכל
שמלה: מיכל ומורן,
3,240 שקלים
נעליים: אלדו, 499 שקלים
עגילים: אלדו, 89 שקלים
טבעת וצמידים: מילר, 1,650-6,300 שקלים

הבנות נינה דבש (מימין) ומילה
שמלות: הוניגמן קידס, 199 שקלים
חגורות: נחלת בנימין, ת"א, 4 שקלים למטר
נעליים: גאפ קידס, 89 שקלים
קשת: אמה, 79 שקלים

4.

מילה ונינה דבש

שמלות: הוניגמן קידס,
229 שקלים
נעליים: גאפ קידס,
89 שקלים

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו