שונאים, סיפור אהבה

אחרי שנים שאבי קושניר מקנן בתוכה, הגיעה אמש "החיים זה לא הכל" לסופה. זה לקח תשע עונות, שהרגישו לא פעם כמו נצח. בניגוד לסיטקומים ישראלים הנוהגים להחזיר את נשמתם לבורא אחרי עונה או שתיים - ובמקרים קיצוניים אחרי שישה פרקים ("משפחת קמיצ'לי") - "החיים" החזיקה מעמד. היא שרדה תהפוכות, מלחמות, מבצעים צבאיים, מכרז והחלפת זכייניות. כוחה היה בהתמדתה.

יום שידורים מיוחד ליווה את דרכה האחרונה. שעות גסיסתה לוו במרתון של פרקים נבחרים, רצף שיחות אולפן וכתבה במהדורת החדשות - כבוד שלו זכו בודדות במצבה. שעון עצר ספר לאחור את השעות והדקות שנותרו עד לפטירת קומדיית המצבים, אשר תיחרת בלבבות כבינונית הכי מצליחה בכיתת ערוץ 2. המנוחה היתה מוכרת בכל בית בישראל, אהובה ופופולרית כמעט כמו דודו טופז בימיו השפויים. כמו טופז, גם היא התאפיינה בסגנון עממי ובהומור אינפנטילי. את החלל שהיא משאירה לא תוכל אף קומדיה למלא - בואו לא ננסה, די, באמת, סבלנו מספיק - לעולם. יהיה זכרה נסתר תחת קטגוריה עלומה ב-VOD לעד.

שעון העצר כמו הכריז שיש כאן ניסיון - נואש, פתטי, מביך - לייצר אירוע טלוויזיוני. אפילו הלוויות, כשהן חשובות או מעניינות במיוחד, מועברות בשידור חי. רשת הכריזה על יום שידורים מיוחד, ששיאו לחיצה על כפתור "פליי". הפרק המוקלט שודר בסמוך לשעה 22:00, כשהוא עטוף בשני חלקיו של השעשועון "אחד נגד 100". גם הוא היה, כמובן, מוקלט.

אברי גלעד שיתף פעולה עם הפארסה, מעמיד פנים שהוא נמנה עם אלו שצפו בסידרה באדיקות. "אז מה יש לך להגיד על דמות הגבר שאתה מגלם-", נשאל עידן אלתרמן, שגילם לאורך העונות רכיכה אנושית. התחושה שלגלעד אין מושג קלוש מיהו מי התחזקה בהמשך. "בסוף חזרתם. כשהתחלתם לצלם את הסידרה חשבתם שככה זה יסתיים-", שאל את קושניר וענת וקסמן שהגיעו להתמודד מול מאה, בהם מעריצי הסידרה וכותביה. בין מחיאות כפיים הנרגשות לדברי השבח העצמיים ("זה מין ערב כזה, מחבק, מלטף"), נזרקו שאלות ידע כללי, דוגמאות: " מה פירוש המילה סיטקום" ו"האם כש'החיים זה לא הכל' עלתה לאוויר בפעם הראשונה א. פייסבוק נוסדה? ב. מגדלי התאומים עדיין עמדו? או ג. פרצה מלחמת לבנון השנייה-". איזה מתח, איזו דרמה.

דרמה מעודנת שכזו לא נעדרה גם מפרק הסיום. קשה לכנותו "צפוי" כי מי יכול היה לנחש שאחרי תשע עונות שבהם הם נפרדים וחוזרים, ישובו גדי ודפנה זה לזרועות זו? גדי נוימן פתח את הפרק בווידוי חסר משמעות שהוביל לעלילה בה נסגרו כל הקצוות, כמצופה מקומדיה ישראלית שהצליחה הרבה מעבר למצופה. עם טקסטים מושחזים דוגמת "החיים זה דבר דינמי, בחיים קורים דברים, לחיים אין חוברת הפעלה" - דמיינו את וקסמן בקול צווחני במיוחד - וסיטואציות ספק אבסורדיות ספק שגרתיות (מאיר נוימן מבקש לתרום את גופו למדע, אורלי ומיקי דנים בשאלה מה נורא יותר - משהו מגרד או כואב - וקנובלר נותן עוד ביטוי להיותו בהמה גסת רוח), הגיעה הסידרה לסיומה. רוחה תנשב מעל הממירים לפחות עד יום כיפור.