שלומי חזר לשטח

"שלומי הוא חזות הכל. אין עדות חזקה יותר ממנו בשביל להבין שהלוחמים של צה"ל מונעים מבסיס ערכי מאוד מוצק ויעשו הכל כשנצטרך". אלו הדברים שנשא הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ בדצמבר 2006 על אודות רס"ן שלומי ביצ'ה, במהלך יום ההתרמה השנתי של גל"צ לאגודה למען החייל.

רס"ן ביצ'ה נפצע אנושות במהלך היתקלות עם מחבלים במלחמת לבנון השנייה. זה קרה בקרב קשה, באוגוסט 2006, כאשר כוח בפיקודו כמפקד הפלוגה המבצעית מגדוד 931 של חטיבת הנח"ל נתקל במחבלי חיזבאללה. ממכת האש החזקה הוא נלכד באחד החדרים כשהוא פצוע. במהלך הקרב החל הבית לבעור מאש כתוצאה מהתפוצצות התחמושת הרבה שהיתה בו, וחולץ מהבית תוך כדי קרב עיקש.

חמש שנים לאחר מכן חזר ביצ'ה, בן 33, נשוי ואב לארבעה המתגורר בכפר ורדים, לשירות צבאי, ומשמש כיום מדריך בלוחמה בשטח אורבני במסגרת חטיבת הנח"ל. הוא גאה לומר שהפציעה שלו היתה זרז עבורו להתגבר על כל הקשיים ולחזור לשירות הצבאי.

"בשבילי, מה שהיה בלבנון זה רק שלב לקראת התפקידים הבאים שאני רואה את עצמי בהם, והיום, לאחר שאני משמש זה זמן מה כסמג"ד, אני רואה את עצמי מחר כמג"ד בחטיבה ומחרתיים כמח"ט", אמר ביצ'ה. "אין לי גבולות ואני שואף להגיע למקומות הכי גבוהים".

"רוצה להחזיר למדינה"

בשנת 1984 נפרד ביצ'ה, אז בן 6, מהוריו ועלה ארצה עם שני אחיו מאתיופיה. בהמשך הפך ביצ'ה ללוחם וסומן במהרה כאחד הקצינים המוערכים בחטיבת הנח"ל.

אחרי שנפצע, הוא אושפז לתקופה ממושכת בתל השומר ועבר תקופת שיקום ארוכה, שבמהלכה החליט לחזור ללוחמים לשטח, למרות שהיה יכול להשתחרר מהצבא בשל פציעתו הקשה.

על החלטתו לחזור לשירות במהלך לימודיו לתואר שני באוניברסיטת חיפה, במינהל ציבורי ומדעי המדינה, הוא אמר: "לא היה מצב שאני אשתחרר ואשאר בלי החיילים שלי". ביצ'ה הוסיף כי "הרגשתי צורך נפשי להחזיר למדינה על כל מה שעשתה עבורי, ובעיקר עבור המשפחה המאמצת שלי, ועבור המשפחה שלי".

בצעד נועז מבחינתו החליט ביצ'ה להצטרף לזרוע היבשה ולהדריך חיילים קרביים בלוחמה בשטח אורבני - בדיוק במקום שבו נפצע. "כבר כשהייתי ילד החלטתי שאני הולך להיות קצין. המדינה נתנה לי הרבה, דרך העלייה לישראל, החינוך בפנימיות, המשפחה המאמצת - במשך 12 שנה קיבלתי ממנה מכל טוב, ואני רוצה להחזיר למדינה לא 12 שנה אלא כפול מזה".