חולם בספרדית

אם היו מבקשים משחקני הוליווד לכתוב את ספר החוקים לשחקן המתחיל, סביר להניח שהמילה פאסון היתה מככבת בו לא מעט פעמים. "לך תמיד עם משקפי שמש על העיניים, גם אם השעה תשע בלילה ואתה במועדון חשוך", "לעולם אל תביע התלהבות כשמבקשים ממך חתימה או תמונה, ואל תחייך". והכי חשוב: "תמיד, אבל תמיד, תשדר אדישות". ככה מתנהגים שחקנים הוליוודיים אמיתיים. באדישות.

מי שזכה לראות את התנהלותו של אנטוניו בנדרס בפסטיבל קאן האחרון היה מוכן להישבע שהבנאדם איבד לחלוטין את הגלאם ההוליוודי שלו ולחלופין שתה יותר מדי כוסיות מוחיטו. בנדרס, שנחת בריביירה הצרפתית כדי לקדם את סרטיו החדשים "החתול במגפיים" המצויר ו"The Skin I Live In" של אלמודובר (שצפויים לצאת בישראל בסתיו), התנהל בצורה שהיא ההפך הגמור מהמושג פאסון.

הוא התהלך בג'ינס (רחוק מאוד מקוד הלבוש הראוותני שמקובל בפסטיבל), חייך לכל עובר ושב, ענה בסבלנות לכל עיתונאי שעצר אותו (אפילו בלובי המלון שלו) ופיזז לצלילי מוסיקת פלמנקו על הטיילת של הריביירה הצרפתית במסגרת מסיבת השקה ל"החתול במגפיים".

סקסי בתלת-מימד

השחקן הספרדי, שעשה עלייה להוליווד בתחילת שנות ה-90 והשתלב בסרטים "פילדלפיה" לצד טום הנקס, "ראיון עם ערפד" לצד טום קרוז ובראד פיט ו"אוויטה" לצד מדונה, כבש את העולם בסערה כשנשא על כתפיו את תפקיד "זורו" - אשר זיכה אותו במעמד של סמל מין בינלאומי.

אבל בשנים האחרונות הוא נעלם מהרדאר ועבר אל מאחורי הקלעים. הוא החל לביים סרטים, להלחין מוסיקה ואף לדבב. הוא דיבב בהצלחה את דמותו של החתול במגפיים בסידרת שוברי הקופות "שרק".

מנהלי אולפני דרימוורקס, שהרגישו שסידרת "שרק" מיצתה את עצמה, החליטו לנסות ולסחוט עוד קצת מזומנים, והחליטו לייצר סרט המשך לדמות החתול - מה שהחזיר את בנדרס למרכז העניינים ולפסטיבל קאן, שם חשף בפני צוות מצומצם של עיתונאים 13 דקות מתוך הסרט המסקרן.

"רציתי להיות סקסי בתלת-מימד", אמר רגע אחרי שהסתיימה הקרנת סצנת הפתיחה של הסרט, שמחזיר את החתול לימים שלפני היכרותו עם שרק ושאר החבורה, "רציתי שאנשים יגידו, 'תנו לי ממנו עוד ועוד ועוד'. מהחתול, כן-".

קשה שלא לשים לב שאתה מאושר מהעובדה שהחתול ואתה קיבלתם סרט משלכם.

"אני באמת מאוד מאוד מאושר מזה. הדמות הזאת אדירה ומצחיקה בעיניי, ויש לה הרבה זוויות ולא מעט מורכבויות שקהל מבוגר יותר יוכל להבין וליהנות ממנו. מצד אחד הוא ציני ומרושע אבל הוא מאוד פגיע בו בזמן. חוויית העבודה על סרטי 'שרק' הקודמים היתה פשוט תענוג צרוף עבורי. נכנסתי לחדר סגור עם אוזניות ועם רמקול, התפרעתי - ויצא מזה סרט. כשעלתה המחשבה ליצור סרט על החיים של החתול במגפיים בתקופה שלפני שהוא הכיר את שרק ואת כל החבורה - מייד אמרתי 'בואו נלך על זה!'".

ההצלחה של סידרת סרטי "שרק" השפיעה על הקריירה שלך-

"בוא נגיד זאת כך: פעם היו ניגשות אלי נשים ברחוב ואומרות: 'אנחנו אוהבות אותך בתור זורו'. היום ניגשות אלי נשים מבוגרות יותר עם הילדים שלהן ואומרות לי 'אנחנו אוהבות את החתול שלך'. נראה לי שההשפעה הכי גדולה עלי היא שאיבדתי את הסקס אפיל שלי. אני עכשיו שעשוע לילדים ולנכדים של הנשים שפעם העריצו אותי".

אם כבר מדברים על אובדן הסקס אפיל, איך זה להיות שחקן מתבגר בהוליווד שמצדיעה ליופי ולנעורים-

"האמת היא שאני עוד לא יודע את התשובה לשאלה הזאת (צוחק בקול רם), זה ממש לא רלוונטי לגביי. אני רק בן 51".

ובכל זאת-

"מה שגורם לך להרגיש צעיר או מבוגר זאת ההתלהבות שלך מהחיים. אני, לשמחתי, עדיין מתלהב מהחיים ומהעשייה שלי כך שאני לא מרגיש את הגיל בחיים שלי. אני משיק עכשיו שני סרטים חדשים, אחד לכל המשפחה ואחד אירופי וקודר, ומצטלם לסרט חדש בתור סוכן חשאי, כך שאני לגמרי מרגיש בעניינים".

והעובדה שאתה מלוהק לסרטים שוב ושוב כדי לגלם דמויות לטיניות לא מטרידה אותך?

"זה אמור להטריד אותי? אני גאה לגלם דמויות לטיניות, ואף פעם לא העמדתי פנים שאני משהו אחר. מעולם לא היו לי פנטזיות לגלם איזה קאובוי במדבריות ארה"ב. אני ריאלי ואני יודע מי אני, מהן היכולות שלי ומהן המגבלות שלי.

"אל תשכח שמספר הלטינים שחיים היום בארה"ב הוא עצום, והנתון רק גדל והולך משנה לשנה. יש קהל גדול מאוד בארה"ב שרוצה ושמח לראות ייצוג שלו על מסכי הקולנוע, ואני שמח מאוד שיש לי אפשרות לייצג אותם.

"אגב, הוליווד מורכבת היום מלא מעט שחקנים לטינים, שבהם סלמה הייק שמשחקת לצידי ב'החתול במגפיים', וכן ממפיקים ומטכנאים ממוצא לטיני. היום אפשר לראות לטינים בעמדות מפתח בבתי המשפט בארה"ב ואפילו בסנאט. אני לא חושב שאנחנו צריכים להעמיד פנים שאנחנו משהו שאנחנו לא, ואני חושב שהעובדה שבחרו לתת לדמות מצוירת לטינית תפקיד ראשי בהוליווד, זאת ההוכחה הכי גדולה שהוליווד פתוחה לזרם הלטיני ששוטף את ארה"ב.

"אתה יודע מה? וגם אם יש קטעים בסרט שלועגים לכל מיני דברים שקשורים ללטיניות, זה מבורך בעיניי. אין דבר מקסים יותר מהומור עצמי".

יש תפקיד כלשהו שרצית ולא קיבלת-

"אם הייתי יודע שאני הולך למות מחר בטח הייתי מוצא תפקיד כזה, אבל מכיוון שלמות זה לא ברשימת התוכניות שלי אז תחזור אלי עם השאלה הזאת בסוף ימיי. מה שאני אוהב בחיים שלי כשחקן זה שבכל פרויקט אני בעצם בהרפתקה אחרת ובעולם אחר לגמרי.

"להגיד לך שכל התפקידים שגילמתי היו החלומות הכמוסים שלי? לא. היו גם תפקידים שבחרתי והם היו טעות גדולה, וזה בסדר. זה חלק מלהתפתח כאמן. כשהגעתי לארה"ב עניין אותי לעשות כמה שיותר סרטים ולהוכיח שאני ראוי. היום אני במקום אחר. היום מעניינת אותי האמירה יותר מאשר גודל התפקיד או תקציב הסרט. אולי בהתחלה התבלבלתי מהדבר הזה שנקרא הוליווד אבל עכשיו אני שמח לחזור הביתה, בכל המובנים, וכמובן לחזור לשחק אצל אלמדובר".

חוזר הביתה

ההתחלה של חוסה אנטוניו דומינגס בנדרס בהוליווד היתה קשה. הילד שחלם להיות כדורגלן, ויתר על החלום בעקבות פציעה ברגלו. הוא הגיע לאמריקה עם רזומה שכלל תפקידים בתיאטרון הלאומי של ספרד וחמישה סרטי איכות של אלמודובר, אבל הוא התקשה לחבר משפט באנגלית.

את הטקסט לסרט הראשון שלו בהוליווד, "ממבו קינגס", הוא למד באופן פונטי, בלי להבין מה הוא אומר. המבקרים לא התרשמו מהתוצאה וצלפו בשחקן הספרדי. מצד שני, מפיקי הוליווד לא יכלו להתעלם מהכריזמה של בנדרס והוא קיבל את הזדמנות חייו לתפקיד המאהב של טום הנקס בסרט זוכה האוסקר "פילדלפיה".

בתוך שנה הגורל של בנדרס השתנה. הוא לוהק לרצף של סרטים גדולים ומצליחים עד שהגיע התפקיד של זורו לצידם של אנתוני הופקינס וקתרין זיטה ג'ונס - תפקיד שהפך אותו לסמל מין בינלאומי.

את מלאני גריפית, אשתו, פגש על סט צילומי הסרט "משהו פראי", והרומן ביניהם ניצת לאחר שאמר בראיון לעיתון ספרדי שהיה שמח להכיר אותה. המסר הגיע לגריפית, והשניים הפכו לזוג נשוי במהירות. נישואיו לגריפית, בייב לוהטת בתחילת שנות ה-90, הפכו את השניים לבראנג'לינה של המאה הקודמת.

אלא שמאז הרבה מים זרמו בנהר ההוליוודי. בנדרס, שאמנם שולט כבר באנגלית אבל עדיין מדבר במבטא ספרדי כבד, עשה כמה בחירות מוטעות ובעקבותיהן נעלם ממרכז הבמה הקולנועית. גלגל ההצלה הגיע דווקא מכיוונו של פדרו אלמודובר, הבמאי הספרדי שגילה את בנדרס.

אלמודובר הציע לבנדרס לגלם את התפקיד הראשי בסרט החדש שלו, המבוסס על הספר "The Skin I Live In". בסרט מגלם בנדרס מנתח פלסטי שמפתח אובססיה ליצירת עור חדש שיהיה חסין בפני כל פגיעה. לאחר 12 שנים של מחקר, הניסוי יוצא לדרך עם שפן ניסיונות אנושי הכלוא בביתו. התוצאה על המסך היא סרט אפל, אם תרצו מעין סוג של פרנקנשטיין מודל 2011.

המבקרים בקאן היללו את הסרט, נתנו לו בין שלושה וחצי לחמישה כוכבים בממוצע, והיו גם שהזכירו את המילה היצ'קוק בכתיבה על הסרט.

"כשפדרו התקשר אלי והציע לי את התפקיד בסרט שלו - לא היססתי", אומר בנדרס. "מבחינתי זה הגיע בתקופה נפלאה וזה הרגיש לי נכון לעשות משהו אחר ושונה מסרטי הפופקורן לכל המשפחה שאני עושה בשנים האחרונות.

"מה שאני מעריץ בפדרו זה שהוא מעולם לא ניסה להתחנף לקהל. הוא תמיד עושה את הסרטים בדרך שלו, ואני חושב שבגלל זה הקהל כל כך אוהב אותו. הוא לא מנסה לספק את הקהל ולתת להם סרט נעים וחמים אלא הוא עושה סרטים שגורמים לחשוב, ובמקרה הזה סרט מתוחכם מאוד. מדובר בסרט לא קל, די מטריד, מורכב ובעיקר מעורר מחשבה.

"לי באופן אישי זאת היתה סגירת מעגל מרגשת, לחזור לעבוד עם האיש שפתח בפניי את הדלתות לעולם הקולנוע ושאחראי בסופו של דבר לכך שאני עושה סרטים בהוליווד".

התאחדת עם אלמודובר אחרי 20 שנות הפסקה. גילית במאי אחר-

"מבחינתי לחזור לעבוד עם פדרו זה לחזור למדינה שלי, לשורשים שלי, לחזור הביתה. באופן טבעי גיליתי במאי שהתקדם קולנועית. הוא תמיד היה אסתטי בעבודה שלו, אבל עכשיו יש לו סטייל הרבה יותר נקי והוא עוד יותר מינימליסט, ומהבחינה הזאת זה היה ממש מאתגר עבורי.

"בתחילת העבודה הוא אמר לי: 'אני יודע שיש לשחקנים נטייה לשחק בגדול אבל אני רוצה אותך פה הכי קטן שיש. אני לא רוצה אותך קליגולה אלא מאוד חסכוני ובשליטה. אל תעשה לי דרמה יוונית'. זאת משימה קשה מאוד כשמדובר בדמויות התיאטרליות מאוד של פדרו. בימים הראשונים נאבקתי בעצמי ולפעמים היה 'בורח' לי. הוא כל הזמן היה אומר לי: 'אני רוצה ממך דמות של מישהו שיכול להיות רופא משפחה'. לפעמים העבודה עם פדרו ממש מערערת את הביטחון העצמי כשחקן אבל תמיד התוצאה על המסך יוצאת מן הכלל".

יצאה לך דמות די סדיסטית. זאת גם דעתך על מנתחים פלסטיים-

"הו, לא, לא. אני חושב שזאת דמות חריגה של מישהו שמנסה להיות אלוהים ועל הדרך פוגע באנשים. הוא קצת פשיסט, למרות שהוא נראה כמו רופא משפחה. בוא נגיד שבשלב זה של חיי אני מתחבר יותר לחתולים מאשר למנתחים פלסטיים".

אגב, אתה איש של חתולים-

"לא במיוחד. אבל לחמותי, אמא של מלאני, יש שני אריות בבית".

אריות-!

"כן, אני רציני. היא חיה בחווה ענקית שנמצאת במרחק של כחצי שעה נסיעה מלוס אנג'לס ויש לה בבית שני אריות בתוך כלוב. הבת שלי, סטלה, היא יותר טיפוס של חתולים".

את הבת שלך, אגב, לימדת ספרדית-

"בהחלט. חשוב לי שהבת שלי תהיה שייכת לעולם שממנו אני מגיע".

מה שלום מלאני-

"היא בסדר גמור. עסוקה בכל מיני פרויקטים שלה".

אתם אחד הזוגות היותר יציבים בהוליווד. מה סוד ההצלחה שלכם-

"ללמוד לאהוב ביומיום את הטוב ואת הרע שנמצאים בנו ולא לחיות רק בתוך תשוקה סוערת שקיימת רק בסרטים. שנינו באנו ממערכות יחסים שנכשלו בעבר, ואני חושב שאנחנו מציאותיים יותר. הסוד שלנו הוא פשוט להקשיב אחד לצרכים של האחר. זה די פשוט".

yuvalab@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו