סגול גאה

שמו של הכפר אבו גוש יצא למרחקים בזכות החומוס המפורסם, אבל באחד מלילות החורף האחרונים, בשעה 02:30 לערך, הגיעו אליו אורחים די מפתיעים. ולא כדי לנגב בדוך או בסיבוב. אחרי שסרקו את בניין המשטרה הבריטית, הם פשטו על כמה מהבתים וביצעו פעולת קומנדו בשטח בנוי.

האורחים צוידו היטב לפני כניסתם לבית. הם היו חמושים ברובים, אפודים, קסדות, רימונים וצבעי הסוואה, והיה אפשר לחשוב שמדובר במסתערבי דובדבן או בלוחמי העילית של שייטת 13. אך הם לא חיפשו אחר מחבלים או משתפי פעולה. הפשיטה על אבו גוש התבצעה במסגרת סידרת הקומנדו המיועדת לקציני העתיד של חטיבת גבעתי.

אל תיתנו לנוף הפסטורלי של הרי יהודה להטעות אתכם. ההכנות והאימונים שמבצעים מפקדי המחלקות סגולי הכומתה אמורים להכין אותם בין השאר למציאות מורכבת וקשה בהרבה: יציאה למבצע עופרת יצוקה 2. גבעתי נתפסת בצה"ל כ"חטיבת עזה", שהרצועה היא מרחב המחיה הטבעי שלה.

מאז הנסיגה מלבנון בשנת 2000, היו אלה לוחמי גבעתי ששלטו באופן בלעדי על חבל עזה. הרמטכ"ל הקודם, רב-אלוף גבי אשכנזי, שינה את הקונספציה והחליט שכל חטיבות החי"ר יגיעו לתעסוקה מבצעית בכל הגזרות - אבל קציני גבעתי נותרו העוגן שעליו נשען צה"ל באזור זה, והם נחשבים לאוטוריטה בכל הנוגע לשטח הסבוך הזה.

בשנים האחרונות נתקל הצבא בלחימה מסוג אחר ושונה - פעילות בתוך ערים צפופות ומלאות אזרחים. במערכת הביטחון יודעים כי אם וכאשר תגיע הפקודה לצאת
למבצע נוסף בעזה, ההתנגדות תהיה קשה יותר מאשר בסיבוב הקודם. יותר אלימה, ובעיקר יותר מתוחכמת וצפופה.

המציאות בדרום אינה פשוטה. פחות משנתיים וחצי אחרי מבצע עופרת יצוקה, עזה שוב מבעבעת. ירי הרקטות התחדש, עוד ועוד יישובים ישראליים מוצאים עצמם חשופים לקסאמים, למרגמות ולגראדים - ולזירה נכנסו אפילו טילים נגד טנקים (נ"ט) שנורים על אוטובוסים להסעת ילדים.

הממשלה הכריזה על מדיניות תג מחיר: כל ירי לעבר יישובי הנגב והסביבה ילווה בתגובה מצד הצבא. בינתיים הגיעו התגובות מרחוק - על ידי חילות האוויר, הים, השריון והתותחנים. אלא שעם כל הסלמה במצב, הקריאות ליציאה לעופרת יצוקה 2 הולכות ומתגברות, ובגבעתי לא חוששים. סביר שהחטיבה הזו תהיה בין הכוחות שיופעלו בכניסה קרקעית לעזה. "בשביל זה אנחנו כאן", מעיד סגן אורון קלמנזון, מחניכי סידרת הקומנדו.

סידרת הקומנדו לא הומצאה בגבעתי. חטיבת הצנחנים השיקה את הרעיון לפני שנים רבות, אבל מאז עבר לא מעט אבק בבסיסי האימונים - וסגולי הכומתה אימצו את המודל לחיקם ואף שידרגו אותו. תא"ל יואל סטריק, בימיו כמפקד החטיבה, היה הראשון שניסה, ובינתיים הפכה הסידרה לחלק ייחודי מהכשרת המפקדים בגבעתי.

בחודש יוני תעבור החטיבה לידיים חדשות. אל"מ מוני כץ יסיים את תפקידו כמח"ט, יקודם לדרגת תת-אלוף ויעבור לפקד על אוגדת המילואים המשוריינת (עוצבת המפץ). כשריונאי במקור הוא ירגיש כמו בבית, אלא שאת עיקר שנות הפז"מ שלו הוא חילק בעיקר בין יחידת שלדג בחיל האוויר לבין גבעתי, החל בפיקוד על הסיירת וכלה בפיקוד על החטיבה כולה.

כץ (46) סומן בצה"ל כמי שיכול להגיע לתפקידים הרמים ביותר במטה הכללי. סידרת הקומנדו היתה אחד הדברים הראשונים שהוא הטמיע עם כניסתו לתפקיד המח"ט. עד מהרה היא הפכה ל"בייבי" שלו, ותיזכר כחלק מהמורשת שהותיר אחריו בגבעתי.

"האתוס של גבעתי נבנה לאורך שנים מהרבה דברים קטנים", מסביר אל"מ מוני כץ. "החטיבה בנתה לעצמה בעשור האחרון מעמד מרכזי כמעט בכל תחום. היא מצטיינת בכושר הגופני, היא חתומה על הרבה מבצעים מרשימים בעזה, ולכל אלה נוסף גם היחס שחיילים מקבלים. אנחנו רוצים שהם יסיימו את השירות שלהם בחטיבה בתחושה שהעריכו אותם, ועם הרגשה שהם עזבו בית ומשפחה. היום יש גאווה להסתובב עם הכומתה הסגולה, ובעבר זה לא תמיד היה ככה".

מפקד הסידרה, רס"ן אריק דיין, נפצע ברגלו במלחמת לבנון השנייה. בעזה הוא מרגיש הרבה יותר נוח עם גבעתי. "כל שרשרת הפיקוד של החטיבה גדלה ברצועה", הוא מספר. "בזמן המלחמה ב-2006 הגאווה הלאומית לא בדיוק היתה בשיאה, והיום אנחנו מחנכים את החיילים והקצינים לעשות את כל מה שדורשים מהם, בלי סימני שאלה, למרות שהמפקדים לא חוששים להביע את דעתם".

זה לא מתסכל שהפלשתינים שבו לירות ככל העולה על רוחם, זמן קצר יחסית אחרי עופרת יצוקה-

"כבר אז היה ברור שהמלאכה לא הסתיימה. הניצחון של צה"ל בשטח היה חד-צדדי וברור, אבל האויב לא איבד את הרצון לפגוע בנו".

יש איזו דרך צבאית לגרום לפלשתינים לאובדן הרצון הזה-

"אנחנו צריכים להראות להם שאנחנו רוצים יותר, להוכיח שאנחנו מאמינים בעצמנו, ואז הם יבינו שלא משתלם להם לירות לעבר ישראל. זה כמו תורת המשחקים. בשורה התחתונה, מי שירצה יותר לנצח ויהיה נחוש יותר בשדה הקרב - הוא זה שינצח, ככל הנראה. לכן אנחנו עובדים על הניצוץ בעיניים של המפקדים, בתקווה ובשאיפה שיחלחל לשאר החיילים".

ואיך עושים את זה-

"בסידרה הזו אנחנו שמים לקצינים מראה, כדי שיעריכו את עצמם באופן אישי. זו הסיבה שאנחנו 'קורעים' אותם מבחינה פיזית. ככה הם יודעים מה הם שווים באמת. מי שמוביל חיילים לקרב, חייב להרגיש ראוי לכך".

מסמנים בבסיס האימונים

רק כ-24 יחידי סגולה בשנה, המסומנים כמפקדי הפלוגות הבאים, זוכים להגיע לסידרת הקומנדו. במשך שלושה שבועות אינטנסיביים במיוחד הם עובדים על קליעה, שדאות, הסוואה, ניווטים, תצפיות, קרב מגע, תוכנית אש וכושר גופני. "היה קצין אחד שהפחית בסידרה שבעה קילוגרמים ממשקלו, והמשפחה שלו היתה בטוחה שהוא שיקר ובכלל הוציאו אותו לסידרת שבי", מספרים החיילים.

רס"ן דיין, שמפקד בימי שיגרה על בית הספר של גדוד הסיור בחטיבה, מסביר את מטרות הסידרה: "בלחימה היומיומית חיילים נתקלים בדברים הפשוטים והקלאסיים, והמטרה שלנו היא לחשוף אותם לאתגרים המיוחדים שהם עשויים למצוא בשדה הקרב. הצבא צריך את זה. במלחמת לבנון השנייה זה לא היה קיים, וזה היה חסר. אי אפשר להשלים את החסר לכל החיילים, אבל דרך המפקדים אפשר להגיע לכולם".

מה מייחד את סידרת הקומנדו-

"רוב הקצינים שנמצאים כאן מעולם לא עברו דבר דומה. הם מספיקים הרבה בזמן קצר, ואנחנו מציבים בפניהם אתגר אדיר מבחינה פיזית ומקצועית. אין הנחות, ואף אחד לא מוותר לעצמו. הם לא אוכלים הרבה, וצריכים לסחוב עליהם ציוד שמתקרב לחצי ממשקל גופם. הם בעצם מתמודדים עם תנאים קשים מאוד, אולי הקשים ביותר ששדה הקרב יכול להעמיד בפניהם".

אלא שלא רק התכנים המקצועיים מעניינים את ראשי החטיבה בסידרה הזו. "זה לא בדיוק קומנדו", ממהר להבהיר קצין בכיר בגבעתי. "לא אכפת לנו אם יגידו שלא היה בסידרה מספיק תרגול ללוחמה בשטח בנוי. המטרה היא לגרום לחבר'ה לרצות להיות מ"פים. שלושה רבעים מהקצינים בחטיבה בכלל לא מגיעים לסידרה הזאת. מי שנבחר להגיע לכאן מבין שרואים בו משהו. מסמנים אותם כבר מהימים הראשונים שלהם בבסיס האימונים החטיבתי. הלוחמים הטובים ביותר נרתמים, וככה הם לא בורחים לאזרחות או למקומות אחרים".

מה עם הערכים בלחימה עצמה-

אל"מ מוני כץ: "אנחנו לא מתעלמים מהרעש התקשורתי שיש בחוץ, אבל הקצינים בשטח, בדרגות מ"מים ומ"פים, לא מרגישים אותו. הפרקליט הצבאי הראשי הגיע לשיחה עם הקצינים בחטיבה, והם יצאו ממנה בתחושה שהם מקבלים גיבוי מוחלט מהצבא. המערכת המשפטית מאמינה לדרג הפיקודי".

ואיך מנחילים את הערכים הללו למפקדים-

דיין: "ההשקעה בסידרה הזו עצומה. אנחנו עומדים על יחס של חונך לשני קצינים. אנחנו עובדים על האלמנטים של פיתוח מנהיגות וערך השליחות. נעזרנו ב-669 כדי להעביר את תחום המילוט, נפגשנו עם חרדי וקיימנו שיחות מהותיות".

אז בין החיילים האלה צומחת המנהיגות הבאה-

"זה מה שאנחנו מחפשים. עשינו שבת בירושלים, וכל אחד פתח שם את הדברים שמדאיגים אותו. אז אחד מוטרד מהמצב בגיזרת הלחימה שלו, ואחר לא ישן בשקט בלילה בגלל בעיות כלכליות של חייל במחלקה שלו. הם סוחבים על הכתפיים שלהם טרדות כבדות משקל, וזה לא דבר רגיל עבור חבר'ה שנמצאים בסוף גיל ההתבגרות".

בתום הסידרה מועברת חוות דעת מקצועית ואישית על כל חניך למפקדי הגדוד שבו הוא משרת. "למדנו לזהות את מי שמסוגלים וצריכים לעמוד בחוד החנית", מבאר אל"מ כץ. "במחלקות עצמן קל יותר להתבלט, אבל הסידרה הזו מאפשרת לנו לעשות זום-אין ולקבל פוקוס ממוקד יותר לגבי האופי והיכולת של מפקדי המחלקות".

אל"מ כץ: "אם נמשיך לפעול בדרך הקיימת, זו תהיה תחילתה של מסורת שתתרום רבות לפיתוח המ"פים בחטיבה. יש גאווה מסוימת בכך שזה קורה דווקא אצלנו. היום יש הרבה יותר מפגשים בין מפקדי הפלוגות מהגדודים השונים. ההיכרות הזאת מגבירה את המחויבות האישית בשדה הקרב, ואנחנו נזדקק לה ביום פקודה. מפקדי מחלקות רבים ביניהם מי יזכה לצאת לסידרה, וזה אומר הכל. ברגע שיש תחרות על תפקידים, המקום כולו הופך להיות אטרקטיבי יותר".

אתה מגיע לקצה גבול היכולת

ברגעים הפנויים הנדירים שיש להם, בין אימון בהסוואה לעוד ניווט בשטח, מספרים החניכים עצמם על מה שעובר עליהם.

"אתה מגיע בסידרה הזו כמה פעמים לקצה גבול היכולת", ספק מתגאה ספק מתלונן סגן אורון פאר, מפקד מחלקה מגדוד צבר. "נתקלתי כבר ברמת קושי כזו, אבל האינטנסיביות לא היתה דומה בכלל. זה הרבה יותר מאסיבי, וזה עוזר לנו להוציא מעצמנו יותר ברגעים הכי לחוצים וקשים. גם הקורס כולו מתנהל בראש אחר.
אנחנו חלק מהתכנון ומההוויה, משתפים אותנו ומתייעצים עימנו. לא סתם מנחיתים עלינו דברים, כמו בבה"ד 1 או בקורס מ"כים".

"את מה שעושים בחודש בקורס קצינים, אנחנו מספיקים בכמה ימים", אומר סגן קלמנזון, מפקד צוות מגדוד הסיור. "אתה נפגש עם קבוצה של חבר'ה בגילך, באותו ראש כמוך ובאותו מצב צבאי. כל אחד מביא את הניסיון שלו, ואי אפשר בכלל להשוות את התרומה שכל אחד מאיתנו קיבל כאן. הגענו בחלק מהתחומים לרמה שקיימת רק ביחידות המיוחדות".

ואין חשש שאחרי הסידרה הזו, קצינים ירצו לצאת לאותן יחידות מיוחדות-

דיין: "לא, כי הם אוהבים את הצוותים שלהם ויש להם אתגר אדיר בהעברת המקצועיות הזו לתוך החטיבה פנימה. אתה רואה כמה קשה להם להתנתק מהחיילים לשלושה שבועות".

קלמנזון: "יותר קשה להתנתק מאשר לחזור אחר כך לשיגרה האפורה. כשאתה מפקד על חיילים, הבעיות שלהם הופכות לבעיות שלך".

חמישה קופצים על כל מקום

עם לחימה בעזה או בלעדיה, נדמה שרוח חדשה מנשבת בגבעתי, ומי כמו החיילים בשטח יודעים להגדיר זאת בדרכם המיוחדת. "עם כל מה שקורה, צריך כבר לפתוח חטיבת גבעתיים. גבעתי אחת לא מספיקה", אומר סגן עדי גולן מגדוד שקד.

"הצנחנים וגולני מתרפקים עד היום על כיבוש הרוקפלר וגבעת התחמושת במלחמת ששת הימים", מקנטר סגן יונתן אלשיך מגדוד הסיור. "מורשת הקרב שלנו קצת יותר עדכנית. לפני שהתגייסתי, שמעתי כל הזמן על פעולות שגבעתי ביצעו בעזה. אין ספק שזה השפיע עלי, ולכן בחרתי בחטיבה כזו שאני רוצה לשרת בה. בכלל, כמעט שלא נתקלתי בחיילים שהגיעו לגבעתי נגד רצונם".

בשנים האחרונות ביססה החטיבה את מעמדה, והיום מספרים מפקדיה כי על כל מקום פנוי יש כמעט חמישה קופצים. למעשה, גבעתי התייצבה לצד גולני בדירוג המוטיבציה של המיועדים לשירות ביטחון, וכמעט כל החיילים המשרתים בה רצו מלכתחילה למצוא עצמם בשורותיה. הצנחנים נותרו עדיין במקום הראשון ואליהם אפשר להגיע רק דרך הגיבושים, אבל גבעתי עקפה את הנח"ל ואת חטיבת כפיר בקרב על ליבו של הנער המתגייס.

"כשפגשנו לוחמים מחטיבות אחרות, גילינו שאנחנו לא מפונקים", אומר סגן נאור ניזרי מגדוד צבר. "צנחנים בקורס מ"כים, למשל, לא יודעים מה זה לישון באוהלים. אנחנו עוברים את זה מהיום הראשון בצבא".

קלמנזון, תושב רמת אביב ג', מספר כיצד נראים החיים כשיוצאים הביתה: "אין אצלנו בשכונה אווירה שאסור לתרום לצבא או משהו כזה, אבל ברור שהערך הזה פחות בולט באוכלוסייה הזאת. בוא נגיד שלא מסתכלים עלי בצורה מוזרה. לי היה ברור שאהיה לוחם וקצין מאז שהייתי ילד. זה עובר בגנטיקה כנראה. אבא שלי היה קצין, סבא שלי, הדודים. כולם".

"עכשיו, במהלך הסידרה, נתקלנו בהרבה תגובות חיוביות מאזרחים שראו אותנו בפעילות", מוסיף פאר. "צפרו לנו עם המכוניות, צעקו 'כל הכבוד'. דווקא ביישובים היהודיים נבהלו יותר מאשר באבו גוש".

aralew@israelhayom.co.il

* * *

מחוץ לסביבה הטבעית

בין עזה ליהודה ושומרון

נוף חדש קידם את פני חיילי גבעתי בצאתם מהגיזרה הטבעית בעזה. גדוד צבר פועל כיום בחטיבה המרחבית יהודה, החולשת על האזור הטעון של חברון.

עשרות אלפי יהודים הגיעו במהלך חול המועד פסח למערת המכפלה והציבו אתגר ביטחוני לא פשוט בפני הלוחמים. "אנחנו זוכים לשיתוף פעולה מלא מצד המתיישבים, ועל פניו נראה שגם רוב הפלשתינים מבינים שעליהם להתמודד עם שבועיים חריגים כאלה בשנה - בפסח ובסוכות", מסביר קצין בכיר בגיזרה.

יצאתם מהסביבה הטבעית שלכם. עד כמה גדול השוני בין עזה ליהודה ושומרון-

"השוני עצום. בעזה יש גדר, והכל ברור - מה מותר ומה אסור. באיו"ש יש הרבה שטחים אפורים ולכן הגבולות מטושטשים. גברת מרים הולכת ברחוב עם סלי קניות, וממש לידה עובר מוחמד. זה לא פשוט. האתגר כאן עצום, כשאתה יודע ששיגרת החיים האזרחית בגיזרה די תלויה בך".

בחודשים הקרובים יעלו חיילי גבעתי לתעסוקה מבצעית בצפון הארץ, ורק לקראת השנה הבאה הם אמורים לשוב לעזה. אלא אם המציאות שוב תחליט אחרת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו