והשוחט שחט

לכאורה לא קל לקשור את שני סרטי התעודה ששודרו אתמול בערב. אחד מהם, מאסטרפיס קולנועי ששנים לא נראה בארץ בתחום הדוקו, שם במרכזו את התליין של אייכמן. השני נותן לנו עוד זווית עגומה על המצב הנוראי שלנו במדינה, על המלחמה הקשה, עם רגישות וכנות בלתי נגמרות. ישנם חודשים שלמים שאין לך מה לראות בטלוויזיה אם רמת המשכל שלך חצתה את ה-80, והנה פתאום בערב אחד, באותה השעה, מכשיר הטלוויזיה בבתים שלנו כמעט התקלקל. כמות כזו של עשייה טלוויזיונית נבונה, עשירה ומאתגרת לא זכורה על המסך שלנו זה זמן רב. תבדקו את עצמכם היום בבוקר, אנשי הפיפל מיטר, תבדקו אם נשארתם בחיים וכל המכשירים החשמליים בבית עובדים. הטלוויזיה שלכם לא בנויה לחומרים כאלה. נקווה שהמאמץ האינטלקטואלי עבר עליכם בשלום.

"התליין" הוא הסרט הדוקומנטרי הכי טוב שראיתי השנה. רבדים על רבדים, היכולת הפשוטה לספר את סיפורם של העושות במלאכה, הגיבור הראשי, המציאות המשעשעת. פעם מבקרי הקולנוע היו מבטיחים לקוראים שלהם שהסרט ילווה אותם הרבה אחרי שהאורות בבית הקולנוע ידלקו. כאן היוצרות של הסרט מבטיחות לכם דבר מאד פשוט: תרצו או לא תרצו, הסרט הזה הוא החיים שלנו כאן. הוא הסיפור שלנו ושל ההורים שלנו ושל הילדים שלנו. ופתאום קל לך לקשור את שני הסרטים יחדיו, כי זה בדיוק מה שעושה שלומי אלדר. הוא לא בא ומפיל עלינו בפעם המי יודע כמה את הסכסוך המוכר, אלא הוא מביא רגש. כנות שיש למעטים בתחום שבו הוא עוסק. שלומי אלדר הלך עם האמת שלו עד הסוף. בערוץ 10, ביתו שלו, לא התלהבו כל כך להשקיע בסרט הזה, אז הוא הלך למקומות אחרים. כי ככה זה עם אנשים שהולכים עם האמת שלהם, הם בסוף מוצאים בית ודרור ליצירה שלהם.

הדמויות בשני הסרטים הללו הן ההוכחה לכך שמשהו השתבש לנו כאן. שזה לא אמור היה להיות ככה, אבל עתה איבדנו כל כיוון. ועם זאת, האנשים הקטנים כפי שקוראים להם בעיתון, הם בעצם האנשים הגדולים שמנסים לשנות מציאות ברגעים קטנים של חמלה וחסד. אלו שנעלמים מהתודעה הקולקטיבית, אבל כן מרכיבים את היומיום שלנו ומאירים את הפינות החשוכות באור יקרות. האנשים הללו אולי לא ידליקו משואות ביום העצמאות, אבל הם כן מזכירים לנו שאנחנו מוקפים באנשים שהם בני אדם.

עיתונאי ותיק אמר לי פעם שישראל היא לא מדינה לחיות בה, אלא רק לדווח ממנה. כשאתה צופה בשני הסרטים הללו אתה אומר לעצמך שאולי באמת היה נחמד לו העלילות הללו היו מתרחשות במדינה אחרת רחוקה מכאן. מאידך, עבור יוצרים דוקומנטריים הארץ הזו היא כר יצירה בלתי נגמר לסיפורים גדולים וקטנים שאין בשום מקום אחר. אתמול בלילה התברר לנו שהתברכנו גם באנשים שיודעים לספר לנו סיפור קולנועי ושולטים ביד רמה בעשייה הטלוויזיונית הדוקומנטרית. וזו סיבה אמיתית לגאווה.