ניצחון תחת אש: להחזיר את החיים לסדרם

שדה מוקשים, ואכנס בשעריו: ישראל מוותרת לעצמה בקלות בלתי נסבלת על אורח החיים התקין. שלשום ואתמול בוטלו הלימודים בבאר שבע ואשקלון ואשדוד, עקב מתקפת רקטות ופצצות מרגמה.

ההחלטה נראית סבירה. מצילת חיים. עדיף שתינוקות של בית רבן לא ירוכזו במקום אחד בעת נפילת הטילים. ובכל זאת, זהו משגה. מי שבחר בארץ ישראל בעידן שבו מוסיף העם היהודי להילחם על זכותו להגדרה עצמית קיבל על עצמו חיים בסיכון.

ביטול הלימודים הוא הצלחה של חמאס. רקטה אחת, ובירת הנגב משותקת. עוד אחת - ואל תגידו באשדוד ובאשקלון. שיתוק.

נחוצה השוואה. כאשר צה"ל יוצא להגן על אזרחיו בנגב הוא מפליא במכותיו מן האוויר. לפי דוברי חמאס תמיד נהרגים ילדים (זה לא סביר), אבל הפלשתינים לא ביטלו ימי לימודים בגלל כלי טיס ישראליים שחגו בשמי עזה והטילו פצצות. זהו ניצחונם עלינו, וצריך לתקן את המאזן.

לא מדובר במלחמה טוטלית. לא ב"עופרת יצוקה" למשך כחודש. מדובר במצב מתמשך, ברקטה בודדה או בצמד טילים ובכמה פצצות מרגמה, ואמנם ישראל אינה נמלטת, אבל נכנסת לתרדמת שיתוק.

החל בכך יצחק שמיר, שלא שלל את נדידת הפליטים מתל אביב לירושלים בגלל הסקאדים במלחמת עיראק הראשונה, וזה נמשך גם עתה.

אין זאת אומרת שצריך להניח להפקרות לשלוט בחיינו ולא לנהוג זהירות. הממשלות מפגרות אחרי בג"ץ והציבור בבניית מתקני מיגון ראויים. היכן "כיפת הברזל"-

ראוי גם למזער סיכונים. למשל, שבימים כאלה ילמדו בבית הספר בשתי משמרות. מחצית התלמידים יבואו בבוקר. המחצית השנייה אחרי הצהריים. לעולם לא ייפגשו במסלול ההליכה הדו-צדדי מהבית לכיתה ובחזרה.

אפשר גם להכשיר מקלטים ואולמות אחרים כדי לדלל עוד יותר את שיעור הלומדים המתכנסים ביחד. אבל העיקרון הוא ש"אל תיגעו במשיחי": הילדים צריכים ללמוד כפי שכל שירותי העירייה והארגונים המתנדבים חייבים להמשיך בעיסוקיהם הרגילים. נכון, זה מגביר את הסיכון, אך לחברה חיה ונושמת ופעילה אין ברירה.

אם הציבור ינהג כך יגבר הלחץ על הממשלה להגן על התושבים לא רק בשכפ"צים אנושיים ומתכתיים מבית, אלא בגביית תג מחיר גבוה מן הפלשתינים. פרופ' תומאס שלינג עשה קריירה שהביאה אותו לפרס נובל בסוגיית תג המחיר לפי תורת המשחקים. כדאי לחזור לנוסחתו. בסופו של יום ההגנה הטובה ביותר היא המתקפה, ואם ירי הטנקים וגיחות כלי הטיס לא יספיקו כי אז יש לחזור בעזה למדיניות הסיכול הממוקד.

ישראל פגעה בעבר בבכירים. אם תחזור לשיטה שהופסקה עליה לשגר את חיציה לעבר הבכירים ביותר. אין תג מחיר יעיל מן המגננה ההתקפית.

התחמקות - ופנייה ישירה

שלושה מרכיבים בלטו בראיון שהעניק לפני שבוע אבו מאזן לדנה וייס ב"פגוש את העיתונות" בערוץ 2. האחד, בהקלטה הוא שיבח את חמאס שחדל לירות לעבר ישראל. רק שבין ההקלטה לשידור הכריז חמאס בגאווה כי שיגר בבת אחת עשרות פצצות מרגמה, ולא מנע גם קסאמים וגראד.

השני, שהוא חמק מלהשיב לשאלתה הבהירה, מדוע דחה את הצעתו של אהוד אולמרט. הוא יודע שקיבל הצעה נדיבה (מדי) וחמק ממנה. אינו יכול להכחיש. אך אילו הודה היה מאשר את כל הטיעונים הישראליים כלפיו. לפיכך נוח לו לשתוק ולהניח לשלוחיו להפיץ את הבדותה, שמעולם לא קיבל הצעה. בדאי שכמותו. בתחום זה אינו נופל מיאסר ערפאת.

והאחרון - ויש לו חשיבות רבה - שהוא פנה ישירות אל הציבור הישראלי והבטיח כי הסכם שלום יביא לקץ הסכסוך. זו היענות לתביעה ישראלית יסודית, והיא מצדיקה לרכך את סף התביעות הנדרשות ממנו.

על החיים ועל המוות

"אתה רוצה להתערב איתי שבית המשפט העליון יעכב את ביצוע פסק הדין-" התריס כלפיי אחד ממקורביו של משה קצב בצאתנו מאולם הדיונים שבו נגזרו עליו שבע שנות מאסר.

לא רציתי. סברתי שהוא צודק בהערכתו. אבל איני סבור כי הדחייה צודקת.

אילו החליטה הכנסת בחוק שכל מאסר ייכנס לתוקף רק בהינתן פסק דין חלוט, כלומר בסוף הערעור המשפטי - בבקשה; ואילו החליטה כי הכלל יחול רק על מי שגיליון ההתנהגות שלו נקי וטרם נידון למאסר - ברצון.

אך רבים ישבו בכלא בעוד ערעורם נדון בבית משפט גבוה יותר, ואין הצדקה שינהגו בקצב לפנים משורת הדין.

מקורביו מאיימים שאם ייכלא - יתאבד. חס וחלילה. יש לקוות שזה לא יקרה. אך הנשיא המודח הוא אדם מבוגר ואם יבחר לשים קץ לחייו תהיה סיבה להצטער, אבל זה עניינו.

שלושה פוליטיקאים ואנשי ציבור נקלעו לשערוריית שחיתות. אשר ידלין, שכבר אושר על ידי הממשלה לכהן כנגיד בנק ישראל, היה אדם מעשי, מחובר לקרקע ואוהב חיים. הוא ריצה את עונשו ושילם את חובו לחברה בכמה שנים בכלא, וחרף קלונו יצא לחיים מחודשים. חטא, אבל נפש בריאה, מחוספסת.

שניים אחרים לא יכלו לשאת אות קין על מצחם. נתקפו חרדה שמא בית משפט ירשיע אותם בעבירות של שוחד ועניינים כספיים אחרים. עוד בטרם הוגש נגדם כתב אישום בחרו השר אברהם עופר ואיש הכלכלה ההסתדרותית יעקב לוינסון לשים קץ לחייהם.

כך הותירו אחריהם צאצאים, שיכולים לומר כי אבא-סבא מעולם לא הועמד לדין ולא הורשע ואינו עבריין, ואחרים אשמים במותו.

"הוא לא הורשע", נהג שר המשפטים חיים צדוק לגונן על חברו עופר, למרות שהיה שותף לחשד שדבק בו.

איני ממליץ על אימוץ השיטה היפנית בפני איש, אבל יכול לכבד את הכרעתם, שאין קשה ממנה.

מי ראה את גולדסטון-

מה השם שניתן למתקפה הברוטאלית של המערב על משטר הרודן המטורף והאכזר מועמר קדאפי? לא חשוב. התרגום לעברית הוא "עופרת יצוקה".

נכון, הדבר לא דומה. שום טיל קסאם לא נחת על כפר בגרמניה ובאנגליה, על עיר בצרפת ובארה"ב - ובכל זאת תוקף המערב את טריפולי ובנגאזי מן האוויר ללא רחם. להשמיד ולאבד ולהרוג.

נראה גם שדוברי המדינות התוקפות מתרגמים מהשפה העברית בהסבירם כי קדאפי העריץ משתמש בילדים כב"שכפ"ץ אנושי". אתמול הציג 18 גופות של נפגעי המערב. כאילו טריפולי ג'באליה.

אין ברירה וצדיק נספה על רשע, מחבל עם פעוט. אכן, משפטים שנלקחו ממילונו של דובר צה"ל זה כבר 43 שנים.

"כאשר כורתים עצים נופלים שבבים". גם זה בעברית. תרגום מרוסית. גם הודעות המערב התוקף מבולבלות. אלה רוצים להחזיר את השקט ללוב ואלה להפיל את המשטר, ושני הדברים אינם עולים בקנה אחד.

ייאמר במפורש: הפלת משטר קדאפי היא ברכה לארצו ולאנושות. אך הוא אינו עוסק בהשמדת עם. גם לא ברצח ללא הבחנה. נכון, הוא פגע ביריביו הפוליטיים. מתי החל המערב לחוש סלידה מפני אנשים כאלה, שהיו באורח מסורתי בעלי בריתו בעידן הקולוניאליסטי, ונשארו גם עתה אחרי שנסוג מאסיה ומאפריקה-

אפשר שהאו"ם צריך למנות ועדה לחקירת פשעי המלחמה של ברק אובאמה ואנגלה מרקל ודיוויד קמרון וניקולא סרקוזי.

אין תחליף לדיאלוג

בוושינגטון הבירה נקבעו שמות הרחובות על פי הא"ב של השפה האנגלית. אך פרנסיה של בירת ארה"ב פסחו משום מה על האות J. היא הפכה לחלל סמלי. מי שביקשו למלאו בתחום ייצוגה של ישראל בפני ארה"ב היו יהודים ליברלים מתומכי המפלגה הדמוקרטית, שקיבלו בין השאר מימון מהמיליארדר ג'ורג' סורוס. בסלידתם מהשדולה הפרו-ישראלית החזקה איפא"ק הקימו להם לובי משל עצמם, ושמו בכוונת מכוון J STREET.

השבוע הגיעו שניים מראשיו לארץ. ג'רמי בן עמי הוא בן למשפחה הנמנית עם מייסדי תל אביב שירדה לאמריקה. דוידי גילה הוא מיליארדר ישראלי שעשה חיל בהיי-טק. הם באו לדיון בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת. מדוע לא? הרי הם מחפשים נתיבות ללב הממסד הישראלי ואינם נענים.

בפומבי הם נזהרים בכבודה של איפא"ק. רשמית אינם מדברים בגנותה. להפך. אך הם טוענים כי אינה מייצגת את רוב יהודי ארה"ב.

הופעתם בזירה היתה לצנינים בעיני איפא"ק והממשלה בישראל. בנימין נתניהו נמנע מלפגשם. השגריר מייקל אורן קיבל היתר להידבר עימם בחשכת המסדרונות, לא לאור הזרקורים. בעיקר מפני שהם מאותתים לסנאטורים שלא מוכרחים לתמוך בישראל באמצעות איפא"ק הנאמן לה ללא הרהור. אפשר לאהוב אותה גם בסגנון של ג'יי סטריט.

זאת אומרת, תוך קריצה לאובאמה, שלא יטיל וטו על הצעת החלטה פלשתינית נגד ההתנחלויות, ותוך הימנעות מביקורת על הדו"ח הגובל באנטישמיות של ריצ'רד גולדסטון. לפי בן עמי אפשר להסתייג מנקודות בדו"ח, אבל "לא לפגוע בשופט גולדסטון שהוא בעל שיעור קומה ומוערך בעולם כולו".

ג'יי סטריט היא שדולה קשה כספחת. לא נוחה ולא יעילה כאיפא"ק. אך היא מקרבת יהודים אדישים להתעניין בישראל. לא על יסוד ההיסטוריה והשואה אלא על פי הערכים האוניברסליים של היהדות. אפשר למצוא איתה מכנה משותף. אפשר לאבד אותה והיא תתרחב בכוחות עצמה. אפילו אם תגווע וחבריה יחדלו להתעניין בגורל ארץ האבות - איזו תועלת תצמח מכך לישראל? לאורך זמן אין תחליף לדיאלוג נוקב עימה.

ליגת אבי לוזון

עולם הכדורגל בישראל הוא סחר מכר עלוב. בכל שבוע עולה קבוצה למגרש עם שלט נגד האלימות. לרוב כדורגלן, שקריאה היא לא מקצועו, נושא דברים מן הכתב נגד גזענות. אחר כך נמצאים כמה פרחחים שמשמיעים קריאות גנאי מקוממות וניתן ללכוד אותם בעדשת המצלמות הפזורות מסביב ליציעים - אבל בית הדין של ההתאחדות עושה מלאכה קלה ומחליט להעניש את הקבוצה למשחק בלי קהל.

השבוע התאנו לבית"ר ירושלים. הורידו נקודה ממאזנה בטבלה. רגע, למה? תפסו את העבריינים. האיש אחד חטא ועל כל העדה תקצוף-

לעיתים נדמה שאין צורך ב-22 שחקנים, בכדור ובשערים ובשופט עם משרוקית ובטרחה הכרוכה בכך, שהיא נסיעה, חניון, פרחחים שמסתירים את שדה הראייה וקריאות גזעניות. הבוס של הכדורגל בהתאחדות, אבי לוזון, יכול לשבת במשרדיו, לחשב כמה נקודות הוא מעניק לכל קבוצה ולקבוע מי האלופה. יותר זול. יותר קל. יותר מהיר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו