"איראן עוד לא מוכנה למהפכה"

מרינה נעמת זוכרת היטב את יום שישי, 26 באוקטובר 1990. באותו יום נקבעה הטיסה שאמורה היתה לחלץ אותה - יחד עם בעלה ובנה - מאיראן. אמנם, כמעט שש שנים כבר חלפו מאז שוחררה מכלא אווין הידוע לשמצה בפרברי טהרן, אבל איך אפשר בכלל לשכוח את שחוותה באיראן האיסלאמית בלי לשנות תפאורה. בכלא אווין היא עונתה, נאנסה, נאלצה להינשא בכפייה ואף להתאסלם. היא אף היתה על סף מוות בטוח, כשהובלה על ידי הסוהרים לכיתת יורים. אבל הגורל בחר אחרת: הוא בחר להעניק לה, להבדיל מחברותיה לכלא, חיים חדשים בקנדה. ספרה, "האסירה מטהרן", שתורגם ל-25 שפות והפך לרב מכר עולמי (ראה אור בעברית בהוצאת כנרת זמורה ביתן), הופך בימים לאקטואלי ביותר.

מרינה נעמת היתה מילדי המהפכה האיראנית של 1979. בשבוע שעבר היא ביקרה בירושלים, ושבה למזרח התיכון לראשונה מאז עזבה את איראן, דווקא כשהוא מבעבע כפי שלא ביעבע מעולם. "רק שלא יגנבו לצעירים הערבים את המהפכה שלהם כפי שגנבו לנו את שלנו", היא אומרת בפתח הראיון עימה.

* * *

חווית מהפכה לפני 32 שנה. מה ההבדל והמשותף בין ההפגנה שלך לאלו היום-

"ראיתי את התמונות ממצרים לפני כמה ימים, בטורונטו, עם חברים. כולנו היינו בהלם מהתמונות מכיכר תחריר. מצרים היא מדינה ערבית, להבדיל מאיראן, אולם מודבר בשתי מדינות גדולות עם ציוויליזציות חשובות. מן הסתם לכל שינוי באחת משתי המדינות האלו יש השלכות גדולות על האזור ועל העולם - ומכאן הדמיון.

"כל חבריי הפרסים אמרו לי 'תראי, זה בדיוק זהה למה שקרה אצלנו ומה שאנחנו עשינו בעבר'. גם אצלנו היו המונים וחיילים, היו מפגינים זועמים שקרואים לחופש ולדמוקרטיה. זה בדיוק מה שקרה באיראן ב-1978 וב-1979. אני לא מומחית לפוליטיקה אבל אני יכולה לדבר מתוך ניסיון אישי: ביקשנו בדיוק מה שהמצרים מבקשים היום - חירות ודמוקרטיה. האנשים באיראן לא צעקו ברחובות 'אנחנו רוצים דיקטטור חדש'".

ביקשתם דמוקרטיה וקיבלתם את חומייני. במצרים הפילו את מובארק ובינתיים בראש המדינה עומד גנרל. מה היתה הטעות באיראן שאסור שתחזור על עצמה במצרים-

"הרחוב האיראני היה אז נאיבי. הכוונות היו טובות ובטחנו בהן. הליברלים, המרקסיסטים, האיסלאמיסטים, היהודים והנוצרים - כולם התאחדו יחד ורצו משהו טוב יותר. ואז, חומייני הגיע והבטיח להוביל את ספינת המהפכה לחוף מבטחים. כולם האמינו לו. המרקסיסטים והמרקסיסטים-איסלאמיסטים אמרו בואו ונאפשר לו להוביל אותנו, וברגע שהשאה ילך נקבל את מה שאנחנו רוצים - שלטון העם. בהתחלה כולם זילזלו ביכולות של חומייני. סברו שהוא רק איש דת, אמנם קיצוני אבל לא חכם. אבל לחומייני היתה תמיכה עממית כי הוא ידע לשחק על רגשות האנשים והסיט את המהפכה לכיוונים שהוא רצה".

"בלי אינטרנט, בלי פייסבוק"

נעמת מספרת כי חומייני אסר על פרסום ספרים מסוימים, ופעל על הרגש הדתי של האזרחים, כיוון שהשאה במשך שנים דיכא את הרגש הדתי של הפרסים. "אביו של השאה אסר על לבישת ההיג'אב והוביל את איראן לכיוון תרבות מערבית מהר ורחוק מדי", היא אומרת.

"העם האיראני חש נבגד, האמריקנים היו בכל מקום ושלטו בכל דבר, ה-CIA היה נוכח בכל מקום וכולם ידעו על המעורבות של האמריקנים בנפילתו של ראש הממשלה הדמוקרטי מוחמד מוסאדק והקמתו של משטר דיקטטורי בברכת ארה"ב. האיראנים אף פעם לא סלחו על כך ובאותו עיתוי הגיע חומייני ואמר לעם: הליברלים והמרקסיסטים מבקשים לנצל אתכם. הוא כינה את אמריקה 'השטן הגדול'. זה בדיוק מה שהעם האיראני רצה אז לשמוע".

אבל חשבתי שהצעירים רצו חירות ודמוקרטיה. לא היתה מחאה נגד עליית כוחו של חומייני-

"מחינו, אבל העולם לא ראה את זה ב-1980. אתה מדבר על ימים שבהם נאסר על עיתונאים זרים לכסות את מה שמתרחש באיראן. לא היה פייסבוק וגם לא אינטרנט. חומייני גירש מהמדינה כל אחד שיכול היה להעביר מידע על הנעשה באיראן. ואז החלה המלחמה בעיראק".

שביססה את מעמדו של חומייני בשלטון.

"בדיוק. מי שמכיר את ההיסטוריה האיראנית יודע שהאיראנים תמיד מאוחדים מול אויב חיצוני. אין יותר חשוב לאיראני מאויב חיצוני, וחומייני שוב ניצל גם את זה. הוא הוביל את האנשים לכיוון שבכלל לא היה בתוכניות שלהם".

מדברים על המהפכה האיראנית כמהפכה של הצעירים. היכן היו המבוגרים-

"המבוגרים לא ירדו לרחובות בשלב ההוא. הם היו עסוקים במצב הכלכלי ובחשבונות שיש לשלם. להם לא היה זמן למהפכות".

איזה מן דור הייתם לפני המהפכה-

"הדור שלי הקשיב למוסיקה של הבי ג'יז. אני אישית הייתי מאוהבת בדני אוזמונד. גדלתי עם 'בית קטן בערבה', קראתי את ג'יין אוסטין. פתאום, אמרו לי שאני לא יכולה ללבוש חצאיות, לשמוע מוסיקה מערבית או לרקוד. אבי היה מורה למוסיקה ובן-לילה איבד את מקום העבודה שלו. למחרת, כבר יצאתי לרחוב כדי למחות נגד משטר חומייני. צעירים תומכי המהפכה גירשו אותנו בגז מדמיע והיכו בנו עם אלות".

לדברי נעמת, הצעירים שמחו נגד חומייני לא זכו לתמיכה מהדור המבוגר. "ההורים שלנו היו כבר עסוקים במלחמה נגד עיראק", היא אומרת, "כולם אמרו לנו שהבעיה המרכזית היא המלחמה. ורק לאחריה אפשר יהיה להתפנות לעסוק בדמוקרטיה".

ובינתיים גנבו לכם, הצעירים, את המהפכה.

"צעירים היו נעצרים בחסות החשיכה. חומייני שב לאיראן והחל להוציא להורג את המורים בבתי הספר. המערב לא שם לב לזה, וסייע להחליף אותם במורים קיצוניים, פנאטים, מנהלי בית ספר מבוגרים שתפקידם היה לפקח על הצעירים. מי שדיבר נגד המשטר הוסגר לשירותים החשאיים של חומייני".

וכך נעצרת-

"הייתי בת 14 בשביתת המחאה בבית הספר".

בגיל כה צעיר היתה לך מודעות פוליטית-

"הבט במצרים כיום, הבט בחברות הערביות האחרות - הדבר היחיד שיש להם בראש זה דמוקרטיה. אבל אף אחד מהם לא יודע איך להשיג אותה. היינו צעירים, היתה בנו התרגשות, תשוקה וחלום - אבל התרגשות, תשוקה וחלום אינם מספיקים כדי להשיג דמוקרטיה. שרנו, צעקנו וצעדנו ברחובות, אבל משהו תמיד עמד בדרכנו. אני זוכרת בבירור שיום אחד באביב 1981 שאלתי היכן חברתי לכיתה, נערה בשם שאנוש. סיפרו לי שעצרו אותה. למחרת הלכתי לבית הספר עם דמעות בעיניים. ואז באו לעצור אותי. הייתי באמבטיה בביתי, כשראיתי שני אקדחים שלופים מולי. חשבתי שרק רוצים להפחיד אותי, הרי הייתי רק בת 16. רק בהמשך גיליתי את הזוועה. גורלי היה טוב משל שאנוש. משמרות המהפכה הגיעו לבית הוריה עם בגדי בתם, והודיעו להם כי היא הוצאה להורג ביריות, ועליהם לשלם עבור הכדורים".

"צריך לפקוח את העיניים"

התגעגעתם לשאה בימים הקשים ההם?

"אני באופן אישי התגעגעתי לשאה, וכך גם רבים מחבריי. זה לא אומר שהשאה היה מושלם, דגול או דמוקרט, אבל אם אני צריכה לבחור בין הרוע של השאה לבין הרוע של המהפכה האיסלאמית - אני בוחרת ללא היסוס ברוע של השאה. אני וחבריי היינו בוחרים במאה שאה, ולא בחומייני אחד".

כמה זמן לקח לצעירים להבין שמשהו השתבש-

"אנשים לא התחרטו שהם הדיחו את השאה. הם ניסו לתקן את המצב. תאר לעצמך תאונת מכונית: בזמן התאונה אתה לא מצטער על הנזק, אלא עסוק בהישרדות. החרטה באה אחר כך. טעינו בלי שתהיה לנו פרספקטיבה. המדינה שלי טבעה".

העובדה שלא היתה לכם תרבות דמוקרטית סייעה לחומייני להשתלט על המהפכה-

"ללא ספק, זה שיחק תפקיד. מהפכה היא כמו הר געש, אי אפשר לדעת מה בדיוק יהיו ההשלכות. כך גם במהפכות בעולם הערבי היום. אפשר להעריך, אבל לא לדעת. דמוקרטיה זה דבר טוב אבל זה לא אומר שזה מה שיקרה. דברים יכולים להשתבש, והם כבר השתבשו בעבר. אני פונה למפגינים ואומרת להם שישימו לב, ויפקחו היטב את העיניים והאוזניים למען עתידה של מצרים. תגיבו, לפני שדברים ישתבשו".

אפשר בכלל לעבור מדיקטטורה לדמוקרטיה במקום בלי תרבות פוליטית דמוקרטית-

"חברות מערביות לא נולדו דמוקרטיות. דמוקרטיה היא כמו תינוק. צריך לטפל בו. כמו תינוק, היא יכולה לחלות, אבל יש לדאוג שהיא תשרוד. סבתא שלי חלמה על קריסת בריה"מ. אני זכיתי לראות זאת. אגב, האם רוסיה באמת דמוקרטית היום-".

נחזור אלייך. כשהיית בת 14 וצעקת "דמוקרטיה", למה התכוונת?

"ירדתי להפגין בשנות ה-80 נגד לבישת ההיג'אב. רציתי להיראות יפה, לראות את התוכנית שאני רוצה בטלוויזיה, ולקרוא את הספר שאני מתעניינת בו. זו היתה עבורי דמוקרטיה".

"קראו לי בוגדת"

נעמת נעצרה לאחר שפירסמה בעיתון בית ספר מאמר נאיבי של ילדה, שלא הבינה מדוע הריקוד הוצא מחוץ לחוק. היא מספרת במהלך הראיון, שנערך בבית מלון בירושלים, כיצד עלי מוסאווי, מי שהיה אחראי לחקירות ולעינויים שלה - איש משמרות המהפכה - התאהב בה. בעזרת קשריו המשפחתיים מוסאווי הציל אותה ממוות דקות אחדות לפני הוצאתה להורג על ידי כיתת יורים. בתמורה, הוא דרש ממנה להתאסלם ולהינשא לו.

כעבור שנתיים נורה מוסאווי למוות בידי מתנקש ומרינה יצאה לחופשי. ב-1991 היגרה לקנדה והתנצרה שוב. היום היא מתגוררת בפרברי טורונטו, נשואה לחבר הילדות שלה, אם לשני בנים. היא אף כתבה ספר שני "אחרי טהרן, חיי החדשים", שראה אור בעברית בשבוע החולף (כנרת זב"מ).

בתוניסיה וממצרים השליטים הודחו, קדאפי אולי מחר בלוב. מדוע המפגינים באיראן ב-2009 לא נחלו הצלחה כזו? זה גרם לך לקנא-

"לא, זה גרם לי לקוות. אני לא בטוחה שאיראן מוכנה היום למהפכה. לאיראנים יש עדיין אובססיה אנטי-אמריקנית. היתה לנו הזדמנות להשיג ב-1979 דמוקרטיה, אבל עיראק תקפה אותנו וזה פגע בנו. למצרים היום יש יותר סיכוי להצליח. התנועה הירוקה באיראן היא אנומליה: המנהיג שלה, מוסאווי, היה ראש הממשלה בזמן שהייתי בכלא. אני רוצה לשמוע ממנו מדוע הוא לא עשה דבר למעני. אני יודעת שהיום הוא מאוד מוגבל באיראן, אבל אני רוצה את הגירסה שלו. הוא ומהדי כרובי הם מנהיגים במקרה - הם לא מנהיגים אמיתיים".

רוב העם האיראני רוצה שינוי-

"אני מכירה את החברה האיראנית ונמצאת בזכות פייסבוק בקשר עם אלפי איראנים. הם רוצים שינוי, ואני עושה את המקסימום שיש ביכולתי כדי לעזור. אתה יודע שיש כאלה באיראן שקוראים לי היום בוגדת בגלל שאני מבקרת בישראל-".

עד כמה ישראל מעסיקה את העם באיראן-

"ישראל לא מעניינת אותם. הילדים שלהם מעניינים אותם".

איראן היא האויב הגדול ביותר היום של ישראל. האם העם האיראני תופס אותנו כאויב-

"שאלה טובה. איראן זה לא שחור ולבן. זו חברה סכיזופרנית. כמה איראנים לפי דעתך פגשו ישראלים? כנראה שאף אחד. ממשלת איראן היא אויבת ממשלת ישראל, אבל לפני הכל ממשלת איראן היא האויבת של העם האיראני".

את יכולה להבין מדוע ישראל כה מודאגת מפרויקט הגרעין האיראני-

"כמובן".

המשטר האיראני ישתמש בנשק גרעיני אם הוא יהיה בידיו-

"לא. האיראנים לא טיפשים. הם יודעים מה תהיה התגובה אם ישלחו פצצה נגד ישראל. איראן שלחה כעת שתי ספינות לתעלת סואץ. למה? כי הם רוצים שישראל תתקוף אותם. הם לא רוצים מלחמה גרעינית, אלא מלחמה קונבנציונלית. אם אני טועה - צלוב אותי. אני מתערבת על חיי שהאיראנים מחפשים מלחמה קונבנציונלית. לישראל אסור ליפול למלכודת שאיראן מנסה לטמון לה".

כיצד היית מתארת את איראן כיום-

"הר געש. ההר הזה יתפרץ בסוף, אבל אין לדעת לאן יוביל. עשינו זאת בעבר, אין סיבה שלא נצליח שוב".

ואם המהפכה הבא תצליח, תשובי לאיראן-

"מייד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו