את שני שומרי הסף הראשיים של אוניברסיטת בר־אילן, היועץ המשפטי עו"ד דרור פרנקל, והמבקר הפנימי רו"ח רענן דומוביץ, הצגנו כאן כמה וכמה פעמים. כרטיס הביקור שלהם על פי בדיקתנו אינו מחמיא במיוחד: שניהם מעלו בתפקידם, שניהם ניצלו את מעמדם לרעה להשגת טובות הנאה כספיות להם ולחבריהם; שניהם לא ראו, לא שמעו, לא דיברו - ממש כמו בסיפור שלושת הקופים.
רוצה לומר: במקום להילחם בשחיתות, הם הצטרפו אליה. הם הפכו בשר מבשרה.
בנסיבות האלה מה הפלא שגם אחרים בבר־אילן, על פי בדיקת עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת, הירשו לעצמם להתעלם משני דו"חות חמורים של מבקר המדינה על המוסד בשנים האחרונות?
מה הפלא שפרנקל, דומוביץ ובכירים נוספים שאבו לכיסם בטענות שווא מיליוני שקלים? מה הפלא שגם עכשיו לא הודחו שני שומרי הסף האלה מתפקידם?
הדברים האלה קיבלו לפני כשבוע משנה תוקף כשאנשי הממונה על השכר באוצר סיימו חריש עמוק בשדה הקוצים הזה, והתברר ששומרי הסף של האוניברסיטה לא היו לבד. הנה עוד כמה עשבים שוטים שצמחו בשדה הזה והעונש שנגזר עליהם:
• סמנכ"ל לשעבר חויב להחזיר לקופת האוניברסיטה 700 אלף שקלים(!) ונוסף על כך שכרו השנתי קוצץ ב־105 אלף ש'.
• סמנכ"ל לשעבר אחר חויב להחזיר 636 אלף ש'(!) ושכרו השנתי קוצץ ב־190 אלף ש'.
• סמנכ"ל נוסף חויב להחזיר 200 אלף ש' ושכרו השנתי הופחת ב־100 אלף ש'.
• עוד סמנכ"ל אולץ להחזיר 75 אלף ש' ושכרו השנתי קוצץ ב־33 אלף ש'.
• שכרו של סגן הנשיא קוצץ ב־18 אלף ש'.
• המשנה לנשיא לשעבר חויב להחזיר 250 אלף ש' ושכרו השנתי הופחת ב־115 אלף ש'.
• הרקטור לשעבר חויב להחזיר 135 אלף ש' ושכרו השנתי קוצץ ב־80 אלף ש'.
בסך הכל חויבו בכירי בר־אילן להחזיר לקופת המוסד כ־3 מיליון שקלים - כמעט שליש מהם מהכיס של שני גיבורי הפרשה: המבקר הפנימי דומוביץ שחויב להחזיר 420 אלף ש' (במקום כ־2 מיליון ש' שקיבל שלא כדין) ושכרו השנתי קוצץ ב־405 אלף ש'(!); והיועץ המשפטי פרנקל שחויב להחזיר קרוב לחצי מיליון שקלים ושכרו השנתי קוצץ ב־118 אלף ש'.
רו"ח רענן דומוביץ. עדיין לא הודח (ב')
(רק לשם השוואה, על פי אותה בדיקה - באוניברסיטת ת"א חויבו הבכירים להחזיר 560 אלף ש', באוניברסיטה העברית 198 אלף ש', בחיפה 163 אלף ש' - באף אחת מהן לא נמצא ברשימת החוגגים המבקר הפנימי; בת"א חויב היועץ המשפטי להחזיר כמה אלפי שקלים).
השערורייה מקבלת משנה חומרה בגין העובדות הבאות שפורסמו כאן:
1. עו"ד פרנקל משך לעצמו מאות אלפי שקלים מהקרן לקשרי מדע, שלא היה זכאי לקבל ממנה אגורה, ושניתק את עצמו ממנה רק סמוך לפרסום התחקיר עליו של עוזי דיין ומיכל שבת. עד היום הוא לא החזיר שקל אחד מהכסף הזה.
2. דומוביץ נגוע בקניית עבודות סמינריוניות לו ולאמו, במתן תשובה שקרית בפרשה, ובחשדות חמורים עוד יותר.
למרות זאת, השניים עדיין יושבים חזק־חזק בכיסאם כמי שמעריכים שאיש לא יעז לגעת בהם לרעה. באוניברסיטה החשובה, שיש בה אינסוף אנשי אקדמיה ומינהלה הגונים וישרים, עדיין לא נמצאו בעלי הכוח והסמכות שיקבלו את ההחלטה המתבקשת - לשלוח את פרנקל ודומוביץ הביתה. לנקות סוף־סוף את האורווה.
שיעור מהנשיא שמגר
ביום שלישי השבוע, באולמו של נשיא בית משפט השלום בירושלים, אביטל חן, הודה ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בביצוע שתי עבירות חמורות של שיבוש מהלכי משפט - בשני המשפטים שבהם הורשע כבר - ובאמצעות פרקליטיו, עוה"ד אייל רוזובסקי ואלי זוהר, ביקש לכבד את עיסקת הטיעון עם הפרקליטות.
השופט שמגר. כדאי לקרוא את ספרו החדש "תם ולא נשלם" // צילום: גדעון מרקוביץ
עיסקת טיעון? שערוריית טיעון, שכבר נכתב עליה רבות ועכשיו הונחה על השולחן של כבודו. שישה חודשי מאסר על הנייר בלבד, משום שמדובר בעונש חופף ל־26 החודשים שכבר נגזרו על אולמרט בתיקיו האחרים. רוצה לומר: בגין התיק הזה, החמור והמוצק מכל האחרים, לא יישב העבריין אפילו יום אחד נוסף בכלא.
הנשיא חן הבהיר לצדדים שהוא אינו חותמת גומי ולא הסתיר את פליאתו על העיסקה. השאלות שלו לימדו שנשארו שופטים בירושלים בעלי שכל ישר וחוט שדרה, עם רגישות לטוהר המידות - שופטים שהשוויון בפני החוק עדיין חשוב להם.
ההערה הראשונה של השופט לתובעת, עו"ד קרן בר־מנחם, היתה בעניין מועד ביצוע העבירות. כבודו רמז לה כי בניגוד לניסיונה להפוך את השיבוש לעבירה נלווית בתיקי המקור של השוחד והמירמה, מעשי השיבוש נעשו אחרי הגשת כתבי האישום - כלומר, חומרתם גדולה פי כמה. הוא פיזר כאן את העשן כשהציג את השאלה המתבקשת בעסקות טיעון: יש בעיות ראייתיות?
התובעת נאלצה להודות: "ממש לא".
השופט תמה: אז למה הכל בחופף?
נציגת התביעה התחילה להתפתל וניסתה להצדיק את המתנה לאולמרט באמצעות המשפט "הנאשם לקח אחריות על מעשיו". כבודו קטע אותה: "האחריות נלקחת כנגד אל תשלחו אותי למאסר", אמר, "מול ראיות שבפניכם שהן ניצחות..."
התובעת טענה ברצינות שהעיסקה היא במתחם הסבירות, אבל היושב בדין לא קנה זאת: "למה הכל חופף?... כדי שלא יישב כלל... הביקורת היא לא על גובה הענישה, אלא על החפיפה המלאה".
אין לי מושג מה יחליט השופט חן בעוד שבוע, כשיפרסם את גזר הדין, ואם יהפוך את העונש הבדיחתי החופף, כולו או מקצתו, לעונש מצטבר. אבל עד שזה יקרה מומלץ לשולחיה של עו"ד בר־מנחם - פרקליט המדינה, שי ניצן, ופרקליטת מחוז המרכז, עו"ד רונית עמיאל - לקרוא את ספרו המעניין והחשוב של הנשיא בדימוס מאיר שמגר, שראה אור לפני חודש ("תם ולא נשלם").
השופט חן. לא הבין מדוע ביקשה התביעה לגזור על אולמרט מאסר חופף // צילום: דודי ועקנין
ספר חובה לכל אזרח שוחר חוק, ובוודאי לאנשי מערכת האכיפה, שבו נדרש שמגר גם למכת עסקות טיעון ומביע התנגדות להן.
"חוסר תגובה החלטית מצד בית המשפט לתופעות של שחיתות מידות גובה מחיר מהציבור כולו", כותב הנשיא לשעבר... "בעניין זה השתיקה אינה אילמת. אמרתי וחזרתי ואמרתי - בית משפט שאינו משית עונשים ראויים על מעשים חמורים, מועל בתפקידו. בית משפט הנוהג בסלחנות או נותן ידו לעסקות טיעון, בכך שהוא מסתפק בתפקיד חותמת הגומי לעסקאות של מקח וממכר בין התביעה להגנה, מועל בתפקידו".
והעיקר: "יש בעסקות הטיעון משום עיוות הכוונה של המחוקק... יש מקרים יוצאי דופן שבהם הדבר מוצדק, אך שופט אינו חייב לקבל הסכם טיעון אם אינו מתקבל על דעתו... הסכמים כאלה הם אחד הגורמים להתערערות האמון של הציבור במערכת המשפט".
וסרמן והמכתב לשופט
חודשיים מונחים בבית המשפט בת"א קלסרים שנתפסו בידי המשטרה במחסן של עו"ד רונאל פישר, ועדיין אין למשטרה היתר לעיין בהם. הסיבה: מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסי וסרמן, מעכב בדרכים שונות את הסרת החיסיון מהקלסרים האלה, שעל פי חשד המשטרה אינם מיטיבים איתו.
ליתר דיוק: שופכים אור על תנועת התן וקח בינו לבין עו"ד פישר, שהיה שנים פרקליטו הפרטי ובאותה נשימה העניק שירותים להסתדרות המורים ולחברת הבת "מסד אחזקות". וסרמן שולט שלטון מוחלט בשני הגופים האלה ובדרכו משחק משחקי חתול ועכבר עם המשטרה ועם ביהמ"ש.
בשבוע שעבר, אחרי ששופט השלום בת"א, ירון גת, העניק להסתדרות המורים ול"מסד אחזקות" כמה ארכות לגבש עמדה בעניין הבקשה להסרת החיסיון - נשבר שיא חדש: פרקליט המייצג באופן פורמלי את הסתדרות המורים ובפועל את וסרמן, הגיש לשופט גת בקשה נוספת לדחיית מועד מתן התשובה בחודש.
התירוץ הראשון: הוא, הפרקליט, עומד לעבור ניתוח בהרדמה מלאה שבסיומו יידרשו לו כמה ימי התאוששות. איזה ניתוח? האם עקירת שן למשל? הפרקליט הזה לא טרח לציין. גם לא את מקום ביצוע הניתוח.
בדקנו: אין מקום לדאגה. המנותח התאושש מהר.
התירוץ השני, המביך ממש: הבן של אותו פרקליט יחגוג החודש בר מצווה "ועתידה להתקיים סידרת אירועים - עלייה לתורה, שבת חתן ואירוע חגיגי באולם שמחות". כמו כן, כתב ברצינות לכבודו, הוא יהיה טרוד "בחופשה משפחתית קצרה לרגל האירוע שתוכננה קודם לכן".
החלטת השופט גת, אחרי שנציג הפרקליטות, עו"ד יוסי קורצברג, הביע התנגדות למתן ארכה, היתה לדחות את הבקשה. אבל באותה נשימה, "לפנים משורת הדין", כלשונו, העניק להסתדרות המורים ול"מסד אחזקות" ארכה של שבועיים עד ל־15 בחודש זה. "ארכה נוספת", הבהיר, "לא תינתן".
על חשבון המורים
אי אפשר להיפרד מווסרמן השבוע בלי להידרש לשני נושאים שחוזרים על עצמם בפניות של קוראים אל מיכל שבת ועוזי דיין: הראשון, האם הפך וסרמן את הסתדרות המורים למעין סוכנות נסיעות לחו"ל - לשירותו ולשירות המתורגמנית הצמודה לאנגלית, ציפי דביר, ועוד כמה מאנשי שלומו?
השני: כמה עולה התענוג למורים שבכספם חוגגת חבורת וסרמן מסביב לעולם בכנסים שונים? האם יש ממש בדיווח אחד שלפיו מדובר ברבע מיליון שקלים בשנה, או בדיווח שני הנוקב בסכום כמעט כפול?
ועוד: האם תקציב המחלקה הבינלאומית של הסתדרות המורים הגיע בשנה שעברה לסכום הדמיוני של 800 אלף שקלים, ואת הסכום הזה מבקש וסרמן לאשר גם השנה? טירוף המערכות הגיע עד למקום הזה?
הבדיקה העלתה שלא נפלה כאן טעות: המחלקה הבינלאומית אכן שאבה אליה 800 אלף שקלים - מתוכם כ־300 אלף שקלים מסי חבר לארגון המורים הבינלאומי ויותר מ־400 אלף שקלים לטובת מסעות המזכ"ל והמאושרים האחרים שבחצרו.
מיכל שבת הציגה לווסרמן שאלות ברורות בנושא וקיבלה את התשובה הבאה: "שאלתך אינה ראויה לתגובה". בעניין תקציב המחלקה הבינלאומית בשנה שעברה והשנה הכחיש וסרמן גם את הנתון הזה, אף שהוא מופיע בספר התקציב. לא נכון, כתבה הדוברת, ולא סיפקה הסבר.
בין גולדברג לגרסטל
נתחיל אולי מהשורה התחתונה: בניגוד לעליהום שתומכי השופטת בדימוס הילה גרסטל, נציבת הביקורת על התנהלות הפרקליטות, אירגנו באחרונה שוב לפרקליטי המדינה; בניגוד לרושם המתקבל מאותו קמפיין כאילו ועד הפרקליטים, בראשות עו"ד לימור פלד, מתנגד נחרצות לקיום נציבות הביקורת - התמונה כיום אחרת.
גרסטל. תחזיקו אותי? // צילום: דודי ועקנין
אף שגם ללא קיום הנציבות החדשה יש מספיק גופים בעלי סמכויות לבדיקת תלונות נגד פרקליטים בשירות המדינה; אף שברשימת תומכי עמדת גרסטל אפשר למצוא חשודים בפלילים ואנשים מפוקפקים אחרים - אנשים המונעים משיקולים זרים ובהם כאלה המבקשים לסגור חשבונות עם התביעה - מסכים ועד הפרקליטים לקיום גוף הביקורת החדש.
הוא מבין שיש מקרים הטעונים בדיקה יסודית, הוא מבין שיש תלונות מוצדקות, הוא מבין שיש בעיות במערכת המזמינות בדק בית - הוא מבין שהשמיים לא ייפלו אם זה יקרה. בדיוק להפך.
אבל לעו"ד פלד ולחבריה יש תנאי אחד: ששרת המשפטים, איילת שקד, תאמץ את דו"ח השופט בדימוס אליעזר גולדברג, שהיא עצמה מינתה לבדיקת הנושא. שהיא תיישם את המלצותיו.
גולדברג, כזכור, שמע את כל הצדדים, ירד לשורש המחלוקת ובין היתר המליץ להפריד בין הביקורת המערכתית לפרטנית. כלומר, תחליט גרסטל אם היא רוצה לכהן כנציבה הבודקת תלונות פרטניות או כנציבה שעורכת בדיקות מערכתיות, אבל לא גם וגם. שהרי, לדבריו, אין יצור כלאיים כזה בעולם ואין סיבה שהוא יהיה בישראל.
השופט גולדברג. שום תקלה // צילום: אורי לנץ
גולדברג דחה את טענת הנציבה כי ההפרדה תהפוך את הנציבות לגוף נכה וזו, בישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט, כינתה את מסקנתו "תקלה". היא, נכון לעכשיו, אינה מקבלת את הדין ומהחצר הקרובה שלה עולים באחרונה קולות של איומים בפרישה. קולות של תחזיקו אותי, של אני תכף הולכת.
אין סיבה להיבהל: אם היא רוצה ללכת, שתלך - יותר חשוב שתהיה הפרדה בביקורת מאשר להשביע את רצון הנציבה.
דרעי יילחם בשחיתות?
לא לצחוק, זה אמיתי לגמרי: רגע לפני שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, החזיר השבוע את המפתחות - הוא העביר לשר הפנים, אריה דרעי, חוברת מיוחדת עם הנחיות והמלצות למלחמה בשחיתות ברשויות המקומיות.
דרעי. להאמין - וינשטיין העביר לו המלצות למלחמה בשחיתות // צילום: נועם ריבקין פנטון
יכולה להיות פארסה גדולה מזו? יכול להיות פיליטון מוצלח מזה? העבריין דרעי, שהורשע בקבלת שוחד ובמעשי מירמה; ששיקר ושיבש חקירות והשחית את השלטון המקומי - יקדש עכשיו מלחמה בראשי רשויות מקומיות השולחים יד בקופה הציבורית? היינו כחולמים?
דרעי, שהיה גיבור דו"ח מבקרת המדינה בדיוק בנושאים שעכשיו הוא התבקש לטפל, יעסוק בכך? כשווינשטיין העביר אליו את הדו"ח וכתב "אבקשך לפעול ככל יכולתך ליישום ההמלצות", הוא לא התפוצץ מצחוק? הוא לא נתן דעתו לכך שהוא אישית תרם לחרפה כשהסכים שהמדינה תגן בבג"ץ על המינוי, בניגוד לדעתו של פרקליט המדינה (שכבר הובאה על ידו לידיעת בית המשפט)?
אין לי מושג מי יישבו בדין בעתירה, אבל הסיפור של הדו"ח הזה משחק ממש לידי העותרים מהתנועה לאיכות השלטון. הוא מחזק את טענותיהם, הוא ממחיש את גודל השערורייה, הוא מזמין את התערבות בית המשפט העליון שהאורות בו כבו באחרונה. הנה הזדמנות לכבודם להדליק אותם מחדש.
פרשת פינטו: רגע האמת
כאילו אין די ברשימת הכישלונות של עו"ד וינשטיין, שלח לנו השבוע היועץ הפורש תזכורת נוספת למחדליו כשהחליט להעמיד לדין את ניצב בדימוס מנשה ארביב, בעבירה של הפרת אמונים.
ארביב. לא היה צורך בעיסקת הטיעון עם פינטו // צילום: יהושע יוסף
אם זה מה שהולידה עיסקת הטיעון המיותרת עם עד המדינה המהולל, יאשיהו פינטו - אז על וינשטיין להודות על האמת: לא היתה סיבה לחתום עיסקה עם הרב. לא היה בה צורך. שכן, הרבה לפני שהיא נחתמה כבר הודה הקצין בהסתרת קשריו עם הרב הנוכל והתפטר.
מדוע בכל זאת הסכים היועץ לחתום על ההסכם שחילץ את פינטו משנות מאסר ארוכות? שאלה טובה. חומר למחשבה על מורשת יהודה וינשטיין.