הכפר סילת אל-חרתיה, הנמצא כיום בתחומי הרשות הפלשתינית, מרוחק כ-20 דקות נסיעה שלווה מהעיר עפולה. כמו כפרים רבים בתחומי הרשות, גם הכפר הקטן נעדר בדרך כלל סממנים בולטים או ייחוד מסוים, ואדם שאינו בן המקום יתקשה לנחש שכאן נולד האיש אשר הגה, חלם והמציא את מה שכל העולם מכיר כיום בתור "אל-קאעידה".
עבדאללה יוסף עזאם, שיקבל שנים מאוחר יותר את התואר "סנדק הג'יהאד", נולד בכפר בשנת 1941, עדיין בתקופת השלטון הבריטי על פלשתינה-א"י. כילד הוא למד לימודי חקלאות במכון כדורי בעיר טול כרם, בית ספר חקלאי שהיה "אח תאום" של בית הספר החקלאי כדורי בכפר תבור.
הנער הצעיר, נוסף על לימודי החקלאות, החל ללמוד גם במדרסה (בית ספר דתי) בעיר ג'נין הסמוכה לכפר הולדתו, שם התוודע אל אנשי התנועה האיסלאמית שהיו חלק משלוחה של האחים המוסלמים בג'נין.
הוא לא חיכה הרבה ובגיל 12 הצטרף לתנועת האחים המוסלמים. היה זה הצעד הראשון בדרך הארוכה של הליכה בשבילי האיסלאם הרדיקלי, ליתר דיוק הזרם הווהאבי של האיסלאם. לעניין זה נודעה משמעות רבה בהמשך חייו, בעיקר משום שהזרם הווהאבי הנהוג בערב הסעודית הוא אחד הזרמים השמרניים ביותר באיסלאם, המפרש את הכתוב בקוראן ככתבו וכלשונו. הנחישות וחוסר הנכונות להתפשר על עקרונותיו המשיכו להנחות את עזאם כל חייו והיו לאחד מסימני ההיכר הבולטים שלו.
איש הג'יהאד
לאחר שסיים את לימודיו החל עזאם את מסכת נדודיו ברחבי העולם המוסלמי, נדודים שנמשכו עד יום מותו. הוא עזב את הכפר שנולד בו ועבר לדרום ירדן, שם עסק בהוראה. משם עקר לדמשק והחל ללמוד לתואר ראשון בלימודי איסלאם באוניברסיטה העירונית. את לימודיו סיים בשנת 1966 ושנה מאוחר יותר רעדו אמות הספים של העולם הערבי, רעידה שאת עוצמתה חש גם עבדאללה עזאם ואפשר שהיא סייעה לעיצוב זהותו. מלחמת ששת הימים ותוצאותיה העלו על פני השטח וגיבשו את העיקרון החשוב ביותר בתוך תפיסת עולמו המתהווה.
"ככל שחלף הזמן גברה התשוקה שלו לג'יהאד, בייחוד לאחר התבוסה הערבית בשנת 1967", סיפר אחיינו של עזאם בראיון שנערך עימו בעיתון החמאס. ואכן הג'יהאד (מלחמת מצווה) הפך עבור עזאם לעיקרון מנחה בחייו.
"כל עוד גרגר מאדמת המוסלמים נמצא תחת התקפה, יש חובה אישית על כל מוסלמי ומוסלמית לצאת לג'יהאד", יקבע שנים מאוחר יותר בפתווה (פסק הלכה) המפורסמת ביותר שלו, שהפכה לפריט חובה עבור כל איש ג'יהאד וביטאה את הקו והעיקרון שהינחו אותו כל חייו.
ד"ר אסף מליח, מומחה בעל שם עולמי לטרור האיסלאמי העולמי ולענייני המזרח התיכון, שכתב עם ד"ר שאול שי את הספר "מכאבול לירושלים - אל-קאעידה, הג'יהאד האיסלאמי העולמי והעימות הישראלי-פלסטיני", קובע כי הלכה למעשה היה עבדאללה עזאם אחד האנשים המזוהים ביותר עם הפיכת הקריאה הדתית התיאורטית לג'יהאד ולפעילות מעשית חובקת עולם, אך בל נקדים את המאוחר.
לאחר כיבוש הגדה המערבית בידי צה"ל עזבה משפחתו של עזאם את ביתה ועברה לירדן. אבל הוא, שראה את עצמו כמי שמחויב למלחמת מצווה, מצא את ייעודו בחזית המאבק עם האויב ששלט כעת על מחוזות הולדתו - מדינת ישראל. מהר מאוד הוא גילה כי אפשרויות הפעולה מצומצמות למדי.
פעילות הטרור החבלנית נגד מדינת ישראל שבוצעה באותה העת יצאה בעיקר מתוך גבולות ממלכת ירדן. פעילות זו התבצעה כולה במסגרת הפעילות של הארגון לשחרור פלשתין בהנהגת יאסר
ערפאת. הארגון ניהל ביצוע פעולות אלה ופיקח עליהן וכך נאלץ איש הדת עבדאללה עזאם להתפשר על פעילות במסגרת ארגון חילוני דוגמת אש"ף כדי לפעול נגד ישראל.
ערפאת היתנה את פעילותם של עזאם ואנשי התנועה האיסלאמית בהקמת מסגרת בשם "אל-עאספה" ("הסופה") שהיתה מזוהה עם אש"ף ועזאם נאלץ להסכים בלית ברירה. "לא היתה כל דרך אחרת לבצע ג'יהאד באותם זמנים", סיפר אחיינו באותו ראיון לעיתון החמאס.
פעילותו של עזאם במסגרת זו נמשכה כשנה וחצי, עד שנת 1970, ובשיאה הוא אף היה מפקד אחד מבסיסי כוחות ארגון האחים המוסלמים באזור זרקא. כוחות אלה, שפעלו בעיקר באזור ארץ המרדפים בבקעת הירדן, לקחו חלק פעיל בניסיונות לחדור ולבצע פיגועים בתוך שטחי ישראל, אך כאמור בשנת 1970 הופסקה פעילות הטרור הפלשתיני מירדן בעקבות אירועי "ספטמבר השחור".
במהלך החודשים הארוכים שבהם פעל במסגרת אש"ף בירדן, צבר עזאם תובנות בכל הקשור לג'יהאד. הוא התאכזב מגישתם של אנשי אש"ף החילונים לרעיונות שבהם האמין, ואפשר שחודשים אלה גיבשו בו ביתר שאת את ההכרה כי את עקרונות הג'יהאד והמאבק האיסלאמי המזוין יש ליישם במסגרת ארגון אשר יקום על בסיס עקרונות אלה.
חשוב לזכור כי הוא לא פעל בחלל ריק: מלחמת ששת הימים תרמה תרומה מכרעת להתרסקות רעיונות חילוניים כמו פאן-ערביזם ולאומיות שמשלו עד אז בכיפה בעולם הערבי ולעליית קרנם של רעיונות ופתרונות דתיים שהחלו לצוף ולמלא את הוואקום האדיר שנוצר בתודעה הערבית והמוסלמית לאחר התבוסה הקשה.
פגישה גורלית
סיום תקופת הפעילות החבלנית נגד ישראל מתחומי ירדן היה גם הפעם האחרונה שבה פעל עזאם באופן ישיר נגד ישראל. במהלך השנים הבאות נשמעה נגדו, לא פעם, ביקורת על פעילות הג'יהאד שלו בחזיתות אחרות, בעוד את חזית הבית, בפלשתין שממנה בא, הותיר מופקרת.
על עניין זה היתה לו ולאנשיו תשובה קבועה: "ידענו שאין לנו אפשרות לפעול בתוך פלשתין או לעזור פה בצורה אחרת", אמר אחיינו, "לא הצלחנו לעשות שום דבר בפלשתין. היה קשה מאוד לפעול בגדה המערבית, בגלל הצעדים הישראליים שחנקו אותנו".
וכך, בתחילת שנות ה-70, עשה עבדאללה עזאם אתנחתא בפעילות הג'יהאד האקטיבי והשתקע בקהיר, שם השלים דוקטורט בלימודי שורשי ההלכה האיסלאמיים באוניברסיטת אל-אזהר המפורסמת בעיר הבירה המצרית.
אבל הוא לא ביזבז את זמנו. בתקופה זו הוא פגש והכיר כמה אנשים שלחלקם יהיה בעתיד חלק בחייו, בפעילותו ואולי גם במותו. בין הדמויות שאותן הכיר במצרים היה רופא כירורג צעיר בשם איימן א-זוואהירי, היום סגנו הידוע לשמצה של אוסאמה בן לאדן, הנחשב כ"מוח" מאחורי הפעולות הגדולות של ארגון אל-קאעידה, ואז רדיקל חופשי שהיה שקוע בשלבי גיבוש והקמת ארגון הג'יהאד האיסלאמי המצרי, שממנו יצאו בהמשך רוצחי הנשיא סאדאת. במצרים גם התוודע עזאם למשפחתו של סייד קוטב שהוצא להורג בידי נאצר כמה שנים קודם. קוטב נחשב להוגה הדעות החשוב ביותר של תנועת האחים המוסלמים לאחר מייסד התנועה חסן אל-באנא.
בשנת 1973, לאחר שקיבל תואר דוקטור, הוא חזר לירדן ולמשרת ההוראה, אבל גם בשלב זה של חייו לא זנח עבדאללה עזאם את אמונתו ודרך פעולתו. את המשרה הרשמית שלו באוניברסיטת עמאן ליוותה גם משרה בלתי רשמית מטעם עצמו, שאותה ביצע במסגדים רבים במחנות הפליטים הפלשתיניים, שם הירצה והנחיל את מסריו הקיצוניים שקראו לג'יהאד כדרך חיים ולהתמסרות מוחלטת של מי שבוחר בדרך זו.
אלא שפעילות זו ובעיקר זיקתו של עזאם לתנועת האחים המוסלמים היתה לצנינים בעיני שלטונות ירדן, וכך נאלץ המרצה הפופולרי לאיסלאם לעזוב את הממלכה ולעבור לממלכה שכנה - סעודיה. כפי שהוזכר כבר בכתבה זו, הזרם השולט בסעודיה הוא הזרם הווהאבי שמייסדו מוחמד אבן עבד אל-ווהאב חי בחצי האי ערב במאה ה-18.
שייח' עבדאללה עזאם מצא שם כר פעולה כלבבו, כמרצה לאיסלאם באוניברסיטת המלך אבן עזיז, וזה גם היה הרקע לפגישתו עם סטודנט סעודי צעיר ממשפחת קבלנים אמידה שהיה נוהג לבלות את חופשותיו בתחילת שנות ה-60 בבית הנופש של משפחתו בירושלים. שמו היה אוסאמה בן לאדן.
הקשר בין המרצה הכריזמטי לסטודנט הצעיר ששאף להתחזק בדת האיסלאם היה חזק מהרגע הראשון, והפגישה ביניהם שינתה את חיי שניהם ובעקיפין גם את חייהם של עשרות ואולי מאות אלפי אנשים אחרים. מעבר לנושא הדתי ראה בו בן לאדן גם תחליף לאביו המת, והשניים החליטו לצאת אל המקום שבו יוכלו ליישם סוף סוף את הרעיון התיאורטי של הג'יהאד ולהפכו לדרך חיים: אפגניסטן, המדינה שאליה פלש בשנת 1979 הצבא האדום הסובייטי. לא היה מקום ראוי מזה עבור מי שרצה ליישם ג'יהאד מוסלמי נגד כופרים.
למצוא מלחמה
"אנו סבורים שעלינו להתחיל באפגניסטן לפני פלשתין, לא משום שאפגניסטן חשובה יותר מפלשתין אלא משום שיש כמה סיבות דוחקות להפיכתה של אפגניסטן לנקודת פתיחה עדיפה: הקרבות באפגניסטן מתנהלים במלוא עוזם והגיעו לעוצמה חסרת תקדים, הנפת דגל האיסלאם באפגניסטן היא כבר עובדה מוגמרת והמטרה ברורה: לרומם את דברו של אללה". כך הסביר במהלך השנים עזאם את המהלך שהיה המשמעותי בחייו. גם אחיינו סיפר: "אהבת הג'יהאד היתה בדמו והוא נהג לומר: 'אני לא יכול לשבת בשלוות נפש כאשר מוסלמים נהרגים ונפצעים'".
עזאם ובן לאדן התמקמו בפקיסטן השכנה שהיתה מן הרגע הראשון הבסיס שממנו יצאו ואליו שבו המוג'הידין, אותם לוחמים איסלאמים שביקשו לגרש את הסובייטים מאפגניסטן.
בתחילה עסק עזאם במקצועו ולימד באוניברסיטה האיסלאמית באיסלאמאבאד, מוסד שפעל במימון סעודי. אך למעסיקיו התברר חיש קל כי המרצה הקדיש זמן מועט ללימודים והשקיע את מלוא מרצו בפשיטות אל מעבר לגבול האפגני. משום כך לא חודש חוזהו והוא היה חופשי להקדיש את חייו לג'יהאד.
מעתה ואילך הקדיש עזאם את עיקר זמנו לטיפול באנשים כמוהו וכמו עוזרו הצעיר אוסאמה בן לאדן - מתנדבים מכל רחבי העולם האיסלאמי שהגיעו לאפגניסטן ולפקיסטן כדי להצטרף לשורות המוג'הידין ולהילחם בכוחות הסובייטיים. הוא מצא בסיס חדש בעיירת הגבול פשוואר, המקום שעתיד להתפרסם כבסיס היציאה העיקרי של המורדים האפגנים בדרכם לקרבות עם הכוחות הסובייטיים. הוא החל להרצות במוסד "אוניברסיטת ההטפה והג'יהאד", מצא גם זמן להקים מרכז של האחים המוסלמים, אבל המוסד המשמעותי ביותר שהקים בפשוואר הוקם במימונו של תלמידו הנאמן אוסאמה בן לאדן. היה זה "המשרד למתן שירותים למוג'הידין" (מכתב חיד'מאת אל-מוג'הידין).
המשרד, שזכה לכינוי "הלשכה האפגנית", הוקם בשנות ה-80 הראשונות ומעבר לחשיבותו בהפעלת הג'יהאד באפגניסטן, הוא היה הבסיס והיסוד לארגון אחר שעמד לקום בסוף אותו עשור - אל-קאעידה.
עזאם ובן לאדן עסקו במסגרת הלשכה בארגון לוגיסטי ומבצעי של מתנדבים ערבים ומוסלמים שהגיעו לקחת חלק בג'יהאד. החל בגיוסם במדינות מוצאם, עבור בציודם וארגונם במסגרות לוחמות וכלה במשימה החשובה ביותר - החדרת האמונה בג'יהאד המוסלמי ככלי החשוב ביותר להשבת ימי הזוהר של המוסלמים.
"החובה לא צריכה להיעלם עם הניצחון באפגניסטן והג'יהאד יישאר חובה אישית עד שכל האדמות שהיו פעם איסלאמיות יחזרו אלינו והאיסלאם ישלוט בהן שוב. לפנינו עוד פלשתין ובוכרה, לבנון וצ'אד, אריתריאה וסומליה, הפיליפינים, בורמה, דרום תימן, טשקנט, אנדלוסיה ועוד", הרביץ השייח' עבדאללה עזאם את תורתו בזרם המתנדבים שהלך וגבר ככל שנקפו שנות השהות הסובייטית באפגניסטן. "השאהידים הם אלה שכותבים את ההיסטוריה של האומות, שכן עץ הדת לא יושקה אלא בדם".
בחודש אפריל 1988 כתב עזאם מאמר בירחון "אל-ג'יהאד" ובו פירט חלקים ממשנתו. היה זה אחד משורה של מאמרים, אך בלי דעת טבע בו עבדאללה עזאם ביטוי השגור היום על לשונם של רוב תושבי תבל.
"כל עיקרון חייב שיהיה לו חיל חלוץ שיישא אותו... ואותו חיל חלוץ יישא במחיר יקר ויסבול קורבנות רבים בזמן שהוא סולל את הדרך אל חברה איסלאמית. אין אמונה שאינה זקוקה לחיל החלוץ הזה... שהוא הבסיס המוצק (אל-קאעידה אל צלבה) של החברה המיוחלת".
ד"ר מליח ציין כי חשיבותו של עזאם גדולה בעיקר בשל החלוציות ביישום רעיון הג'יהאד העולמי. "להבדיל ממוסלמים רדיקלים אחרים לפניו, עזאם חידש, פיתח והחדיר את רעיון הג'יהאד העולמי לתודעת המוסלמים בעולם. הוא היה הראשון בעולם שפסק כי הג'יהאד לשחרור האדמות המוסלמיות הוא חובה אישית של כל המוסלמים. גיוסם וגיבושם של אלפי המתנדבים המוסלמים באפגניסטן תחת קורת גג אחת היו יישום הרעיון באופן מעשי, כך שהוא ובן לאדן היו חלוצים בתחום זה".
"היכן יש ג'יהאד-"
במרוצת שנות ה-80 הלכה והתבססה פעילותה של הלשכה האפגנית. מעבר לסכומי הכסף שאותם העביר אליו אוסאמה בן לאדן בצורה שוטפת, נהנה עבדאללה עזאם ממימון ומסיוע שוטף ונכבד של ארגוני ביון רבי עוצמה שהשתתפו במלחמה נגד הסובייטים באפגניסטן. הארגון הראשון היה ISI, ארגון הביון הפקיסטני, שעסק בצורה אינטנסיבית בציודם ובאימונם של המורדים באפגניסטן.
השני והמשמעותי יותר היה ה-CIA, ארגון הביון האמריקני שאפגניסטן הפכה עבורו לאחת מזירות הפעולה העיקריות במהלך העשור. אחד הפריטים המפורסמים שאותם סיפקו האמריקנים למוג'הידין היו טילי "סטינגר", שהפילו מסוקים ומטוסים סובייטיים רבים, אך מעבר לכך הפך שיתוף הפעולה עם עזאם להדוק והוא היה לאורח רצוי בארה"ב, שם נפתחו יותר מ-30 סניפים של "משרד השירותים למוג'הידין" ברחבי ארה"ב לקראת סוף שנות ה-80.
13 שנים לפני אסון התאומים התרחשה הסצנה הבאה: מייסד ארגון אל-קאעידה עמד על במה בעיר אוקלהומה בארה"ב ונשא דברים בעצרת של "ההתאחדות האיסלאמית למען פלשתין", שערכה כנס לכבוד האינתיפאדה הפלשתינית במזרח התיכון. "בני פלשתין, הגיע זמנכם להישבע אמונים למוות", קרא עזאם. "טוב למות בכבוד. לכו אחרי המוות, הגיע הזמן לעלות למדרגת ההכנה והמוות למען אללה. ההזדמנות שלכם להתאמן בכל סוגי הנשק באפגניסטן פתוחה. זו הזדמנות פז. אל תחמיצו אותה". בנאומים אחרים בארה"ב נתן עזאם ביטוי לאנטישמיות הטבועה בו וקרא לנפץ את ההגמוניה המערבית הנשלטת בידי היהדות הבינלאומית וההון היהודי. בחלק מנאומיו גם חזר על עלילת הדם המתארת יהודים המערבים דם במצות הפסח.
כפי שכבר הוזכר בכתבה זו, היתה שאלת הג'יהאד בפלשתין סוגיה שקוממה את עזאם, לאחר שהוטחה בו לא פעם הטענה כי הוא מעדיף ג'יהאד במקומות מרוחקים על פני הניסיון ללחום בישראלים מתוך פלשתין הכבושה.
בתחילת 1989, כמה חודשים לפני מותו, הוא השתתף בעצרת בכוויית ובה נשא נאום שקיפל בתוכו את סיפור חייו, והכיל גם תשובה כעוסה לכל מי שהעלה את הנקודה הזו והטיחה בפניו.
"...מי שרוצה יביט בעיניי ברוגז ובכעס. אימרו - זה פלשתיני סורר שזנח את בעייתו ויצא אל מחוץ לארצו להיות עבד נרצע לאנשים זרים. אימרו מה שתרצו בנוגע לג'יהאד, אני עבד נרצע לג'יהאד האפגני מכיוון שמצאתי את האיסלאם האמיתי כאן. אללה עורר בליבי תקווה לטעום את הג'יהאד בפלשתין. לאחר מכן מוגרה פעילות ההקרבה בירדן, פעילות הג'יהאד צומצמה והמחשבה הג'יהאדית בין האנשים נאסרה. חשבתי: היכן יש ג'יהאד? ומצאתי כברת אדמה ששמה אפגניסטן".
ייסורים, זיעה ודם
"כבשן תלאות, גלי אסונות, מסע ייסורים, זיעה ודם". לפי עזאם, זה המסלול שאותו אמור לעבור כל מי שיבחר בדרך שבה הלך הוא עצמו. לאורך שנות ה-80 הוא השתתף בצורה פעילה במבצעים נגד הכוחות הסובייטיים באפגניסטן ובמקביל העמיק את הגותו בנושא הג'יהאד ויצר את תיאוריית הג'יהאד שאותה הציג כפתווה (פסק הלכה) בכנס של אנשי דת ופוסקי הלכה שנערך בסעודיה. פתווה זו משמשת עד היום בסיס לפעילותם של אנשי ג'יהאד מוסלמים מאפגניסטן ועד עזה, מעיראק ועד לבנון.
חלק גדול מהמשתתפים באותו כנס בסעודיה כבר שמעו על "סנדק הג'יהאד", אלא שעזאם עצמו לא ייחס לכך חשיבות. "מי שמכיר אותי, מכיר", פתח את דבריו, "באתי להציג את הפתווה שכתבתי ולשמוע אם יש למישהו התנגדויות". לאיש מן הנוכחים לא היתה התנגדות.
"ילד ייצא לג'יהאד בלי אישור של אביו. אישה תצא בלי אישור בעלה. שפחה תצא בלי אישור אדונה", כך אמר שם. הפתווה קוראת לשילוב של מאבקים בכופרים התוקפים את המוסלמים והאדמות האיסלאמיות וגם, בד בבד, מזהירה ומצביעה על אותם שליטים מוסלמים שאינם שולטים לפי השריעה (ההלכה המוסלמית) ואינם מקיימים את מצוות הקוראן ובכך מציבים עצמם כאויבי האיסלאם.
הוא חזר לאפגניסטן כדי להמשיך במלחמה וכעת לא היה שום דבר בחייו חוץ מהג'יהאד. "הרי אני כבן תשע", נהג לומר. "שבע שנים וחצי בג'יהאד באפגניסטן ושנה וחצי בג'יהאד של פלשתין ושאר כל הזמן אינו בעל משמעות".
אבל מעבר להקמת אל-קאעידה, יש להבחין גם בחשיבותו ובהשפעתו של עזאם על הקמתה ופעולתה של תנועת טרור וג'יהאד סונית אחרת, שכולנו מכירים הרבה יותר טוב והרבה יותר מקרוב - תנועת חמאס.
עבדאללה עזאם נקשר לתנועת חמאס מיום הקמתה בדצמבר 1987. הוא ראה בתנועה את חוד החנית של הלחימה הדתית ביהודים בפלשתין וכמי שנושאת אותו הדגל שנשאה תנועת האחים המוסלמים.
שנים מאוחר יותר, בדצמבר 1998, סיפר אוסאמה בן לאדן בראיון לרשת אל-ג'זירה כי עבדאללה עזאם היה בקשר הדוק עם חמאס לאחר פריצת האינתיפאדה הראשונה, וכי הגותו וכתביו הופצו בצורה נרחבת והיו פופולריים ברחבי הגדה ובעזה.
ד"ר מליח מצביע בספרו על נקודות הדמיון הרבות בין מצע תנועת חמאס לבין משנתו הרעיונית של שייח' עבדאללה עזאם. במסגרת נאומיו, וגם באלה שנשא בעת שהותו בארה"ב, ביטא עזאם את הערכתו העמוקה לשייח' אחמד יאסין, מייסדה ומנהיגה של התנועה.
גם מהצד השני עלו הדים להשפעה העמוקה של עזאם על תנועת הטרור הפלשתינית. "השפעתו על הדור בשלמותו ולא רק על יחידים היתה ברורה", אמר מוחמד כאט'ם צואלחה, יו"ר הליגה האיסלאמית בבריטניה וממייסדי חמאס. גם האקדמיה הצבאית של חמאס בנוסייראת קרויה על שמו של עבדאללה עזאם. במסגרת מבצע חומת מגן נתפסו במעוזי ובמסגדי התנועה ספרים רבים, קלטות ודרשות, כולם פרי הגותו של השייח' עבדאללה עזאם.
סוף הדרך
בפברואר 1989 הגיע השייח' עבדאללה עזאם לפיסגת חייו. הצבא הסובייטי, מוכה ושבור, השלים את הנסיגה מאפגניסטן והוא, האיש מעמק יזרעאל, היה ראש וראשון למניחי היסוד לג'יהאד והאחראי לסיסמה "ג'יהאד ורובה בלבד, לא משא ומתן, דיונים ודו שיח". הוא היה המנוע מאחורי הניצחון הגדול והוא האמין כי זוהי נקודת הזינוק לתחילת מסע ג'יהאד שיתפרש על פני ימים ויבשות.
אבל לאנשים ההולכים בנתיב שבו הלך מצפה רק גורל אחד שגם אם יבושש, בוא יבוא. ביום שישי, 24 בנובמבר 1989, הוא יצא מביתו בפשוואר ונכנס למכוניתו עם שני בניו, מוחמד ואיברהים. השלושה החלו בנסיעה למסגד, שם עמדה להיערך תפילת יום שישי. מטען ענקי, שהוערך ב-20 ק"ג של TNT והוצמד לשלדת המכונית, התפוצץ כנראה בהפעלה של שלט רחוק. רסיסי גופותיהם של הנוסעים במכונית נמצאו במרחק של 100 מטרים מזירת הפיצוץ.
לא ברור עד היום מי הרג אותו. התיאוריה הראשונה קשרה את המודיעין הסובייטי לאירוע, שהוצג כנקמה באחד מהאחראים הראשיים לגירוש המשפיל של הצבא האדום מאפגניסטן. תיאוריה שנייה שעלתה והתחזקה היא כי חילוקי דעות שנגעו לשליטה באפגניסטן לאחר גירוש הסובייטים הם שהביאו לחיסול.
"צצו לו יריבים מקרב המוג'אהידין. היו אחרים, שישנו ואכלו איתנו ובד בבד היו קשורים למודיעין האמריקני", סיפר אחיינו באותו ראיון. גם שמו של איימן א-זוואהירי, סגנו של בן לאדן ואותו כירורג שפגש עזאם במצרים אי אז בשנות ה-70, נקשר למעשה.
מה שכן ברור הוא שבתחילת דצמבר 1989, מעט לאחר ההתנקשות בחייו, מוזכר לראשונה באופן רשמי השם "אל-קאעידה". התלמיד הנאמן, אוסאמה בן לאדן, נטל את המושכות שהותיר בידיו המורה מהכפר השקט בעמק יזרעאל ויצא להגשים את חזונו - להטביע את העולם בדם.