הממלכה הקטנה

שנים אחרי סיום הכהונה, חבר טוב אמר לי שעדיין נותרו בי סממנים של מלכת הכיתה. "מי מלכה, על מה אתה מדבר-!", ניפנפתי אותו בטון השמור לשליטות נאורות במיוחד. "את בכלל לא שמה לב, זה טבוע בך", הוא השיב. הדיאלוג התקיים בעת שהסתובבנו במסדרונות המשרד שבו עבדתי באותה תקופה, הרחק מהממלכה שניהלתי לטענתו בבית הספר שנים קודם לכן.

הסיבוב במשרד היה טבעי עבורי כמו לשטוף פנים בבוקר. מה מוזר בזה? זו התנהגות נורמלית לחלוטין לאדם שמרגיש שייך למקום עבודתו ומבלה בה הרבה יותר מדי שעות, על חשבון שיעורי הקיקבוקסינג והוצאת תואר שני. "מלכה היתה מסתתרת בשירותים לפני ישיבה כי אין לה רעיונות טובים להציע? איזה שטויות", עשיתי עוד ניסיון לסיים את השיחה. "ברור, מלכה יודעת שהפמליה תבוא לחפש אותה. עזבי, מלכה זה אופי. מלכה אמיתית אמורה להכחיש. את עומדת בסטנדרטים. תגידי, כמלכה במיל', את יכולה לארגן לי כרטיס חניה-".

לא יכולתי, כי במשרד ההוא היה כוחה של המלוכה מוגבל. הוא התבאס, אבל לא כמוני. איך ייתכן שהוא רואה דברים שאני כבר מזמן לא מבחינה בהם?

כשחזרתי הביתה באותו לילה פתחתי את ארון הבגדים. שום כתר לא נפל מהמדף העליון, מזל שיש אלבומי תמונות. פתחתי אחד ומצאתי עדויות לטיולים שנתיים, תמונות סוף שנה ותמונות ממסיבות, שבהן נראתה מישהי שמאוד דומה לי מאושרת ומלאת שמחת חיים. טוב, אולי הוא צדק. התמונה האהובה עלי מכולן דווקא לא הכילה נתינים צייתנים או מלך כלשהו, אלא שני ילדים יושבים ומשחקים שש בש בלב המדבר, באמצע טיול, הרחק מהמדריך ומהחבורה המאזינה להסברים על היווצרות מכתשים. העובדה שמישהו טרח להנציח את הרגע ההוא - אגב, אני משוכנעת שניצחתי את הטורניר הזה, חבל שאין לי הוכחות - העידה שיש דברים שאני באמת לא מודעת להם. מי צילם את זה ומדוע? מהמרחק שבו צולמה התמונה הייתי מספיק פוטוגנית כדי להיראות כמו צללית רזה וארוכה. הצלם החמיא לי. אין מסקנה אחרת: כנראה הוא היה מאוהב.

לא הייתי הילדה הכי יפה בכיתה, לא הייתי הכי חכמה או הכי רזה, ובטח לא הספורטאית הכי טובה - מספר שיעורי ההתעמלות המצטבר שבהם נכחתי מסתכם בשבר עשרוני - אבל הייתי הילדה שהאמינה שהאנשים הנמוכים שיושבים לצידה בכיתה הם אנשים טובים ונחמדים בבסיסם, שכל רצונם עלי האדמות הוא להנעים את זמנה. רוב הזמן הם באמת התנהגו כך. זו היתה אמונה שהגשימה את עצמה, כי ייתכן שכאשר אתה מצפה מהסביבה להתנהג אליך בחיבה, היא מגיבה בהתאם.

לא שלא היו נפילות, אני זוכרת היטב את המלוכה כתקופה שמאופיינת בהיעדר יציבות שלטונית. את לא באמת יודעת בבוקר איזה מין יום מצפה לך בבית הספר, וכמו אחרון הילדים הדחויים גם את מגיעה עם חששות משלך - תככים ומזימות להפילך תמיד יהיו. בקיצור, כל יום הוא מאבק הישרדותי מהסוג הבסיסי ביותר, רק שלמלכה יש מחויבויות שאין ליתר תושבי הממלכה. מצפים ממנה להיות אדיבה, מנומסת וחברותית, ומתעלמים מהקשיים הניצבים מולה.

כן, גם למלכות יש ימים קשים. תתפלאו, גם להן לא תמיד מתחשק ללכת לבית הספר וגם להן יש חרדות תפקודיות וסיוטים. הדבר הכי גרוע למלכה הוא יום ההדחה. הוא נראה בדיוק כמו כל הימים שקדמו לו, רק שהוא מסתיים באובדן ההשפעה. למחרת גם המלכה תלמד שיעור בחיים: בניגוד למצופה, להיות מלכה במיל' זה הרבה יותר משפיל מלהיות ליצן החצר.

את העיוות ההיסטורי בדמותה של מלכת הכיתה אני זוקפת לחובת התרבות הפופולרית. הקולנוע והטלוויזיה הקצינו את דמותה של מלכת הכיתה והפכו אותה ליצור מוחצן, אגואיסטי ואגרסיבי, שכל תפקידו הוא לרסק את ביטחונם העצמי של הכפופים לו ולהאדיר עצמו על חשבונם.

המגמה, שהתחילה בכלל בספרות (אי אפשר שלא להזכיר בהקשר זה את "שמנונית" של ג'ודי בלום), התחזקה עם עליית סדרות הנעורים שהפכו את דמות המלכה לגרוטסקה של ממש. הילדה המקובלת הפכה להיות פקאצה סנובית רעת לב, זו שכולם אוהבים לשנוא ושונאים לאהוב. ככזו, אל תצפו שיהיו לה חברי אמת. היא רק צריכה עדר של גרופיות סביבה, אומרות "הן" מזן המעודדות הסתומות. במלכה לא נשאר שמץ של חן או אינדיבידואליות. היא אמנם נראית מעולה, יוצאת עם הבחור הכי שווה בסביבה, אך היא מתבלטת רק בהקשרים שליליים.

שלא במפתיע, החלום הכי גדול של תושבי מדינת התיכון העולמית הוא לראות את מלכת הכיתה עשור ומשהו אחרי נשף הסיום. הפנטזיה שבה תתגלה המלכה כלוזרית שלא יצאה מבית הוריה - שמנה, מכוערת, דחויה חברתית ורצוי גם ממלצרת בגיל 30 - היא מאבני היסוד של כל פרק "מסיבת מחזור" שנעשה אי פעם.

כמה מאכזב לגלות שיש מלכות שהצליחו להתגבר ולהתבגר. אותן לא תראו בסרטים, אולי בגינה השכונתית עם שני זאטוטים, נייד צמוד לאוזן וחיוך שמקורו בהשלמה עם המצב החדש. מלכה לא נשארת מלכה לנצח. התרפקות על שנות המלוכה יכולה להעביר ערב של זיכרונות, אבל לא יותר מזה. מצד שני, אסור להתייאש. אני יכולה לשלוח מכאן מסר מעודד לבנות השכבה שלי: אתן יכולות להיות רגועות. השמנתי.