הגיטרה ממשיכה לייבב

בימים אלה, אם כבר נזכרים במישהו מחברי הביטלס, הרי זה בדרך כלל בג'ון לנון, שלפני זמן קצר צוין יום הולדתו ה-70 (ב-9 באוקטובר) ותכף ימלאו 30 שנה ליום שבו נרצח (8 בדצמבר). אבל אני רוצה להזכיר היום דווקא את חברו ללהקה ומעריצו עד מותו, ג'ורג' הריסון. ממש השבוע, ב-29 בנובמבר, מלאו תשע שנים למותו, והוא בן 57 בלבד.

את להיטיו הגדולים כתב הריסון בסביבות גיל 30. "כשהגיטרה שלי מייבבת בעדנה", "משהו", "הנה באה השמש", "כל הדברים בני חלוף", "האין זה חבל", "תן לי אהבה, תן לי שלום בעולם", "כל השנים שעברו" (שהוקדש לג'ון לנון) ועוד רבים. אבל עד סוף חייו היתה לו נוכחות קיימת לא רק כמי שהיה חלק מהביטלס אלא כיוצר מיוחד ועצמאי שלא הפסיק לחפש את דרכו ולהביט בחיים בדרך פילוסופית.

היה לו קול מתוק-חמוץ, כאילו על סף בכי, והיו לו גיטרות ענוגות וחזקות. הוא היה הביטל הכי נחמד, הכי טהור. אנחנו, כמובן, לא יודעים עליו שום דבר באמת ומבססים את דעתנו על תדמיות שכלי התקשורת מוכרים לנו. ובכל זאת, אי אפשר לסכם אחרת את הריסון: הוא היה הכי נחמד, עם החיוך המקסים.

כשמת היה כמעט בן 58 אך נותר בזיכרון כבחור הצעיר והביישן, האח הקטן והמוכשר של ג'ון לנון ופול מקרטני, שלא יצר יצירות מופת כמותם, ואולי לא שינה את העולם כמותם, אבל הצליח לרגש בנגינת הגיטרה המדהימה שלו, בפתיחות שלו למוסיקה שונה (שהשפיעה מאוד על חדירת תרבות המזרח לפופ המערבי), וגם, כשג'ון ופול הירשו לו, בשילוב שירים נפלאים באלבומי הביטלס, חלקם לא פחות טובים מהכי טובים שהם כתבו - "Something", למשל. את השנים האחרונות לחייו הקדיש למשפחתו וכמעט לא נראה בציבור, וגם בכך תרם לתחושה שהוא נשאר טהור ונקי ותמים.

כשג'ורג' פגש את לנון

ג'ורג' הריסון נולד ב-1943 ובגיל 14 פגש את לנון ומקרטני, שאיתם ניגן עד התפרקות הביטלס ב-1970. הביטלס הקליטו 22 משיריו, שלושה קטעים אינסטרומנטליים שהשתתף בכתיבתם ועוד ארבעה שירים שבהם היה סולן.

עוד בטרם התפרקה הלהקה, הוא היה הראשון בה שהוציא אלבומי סולו: אחד של מוסיקה הודית ואחד של מוסיקה אלקטרונית. מאז 1970 והאלבום המשולש "כל הדברים בני חלוף", הוציא הריסון עוד 11 אלבומי סולו, אלבום כפול של קונצרט הצדקה הראשון בעולם הרוק, "הקונצרט למען בנגלדש", ושני אלבומים עם הטרוולינג וילבוריז (בוב דילן, טום פטי, ג'ף לין ורוי אורביסון). הוא גם היה שותף כנגן אורח ו/או מפיק ביותר מ-100 אלבומים נוספים ובד בבד ניהל קריירה של הפקות קולנועיות (בין השאר של סרטי "מונטי פייתון").

פעמיים בקריירה העצמאית שלו זכה הריסון להצלחה מסחרית. התקופה הראשונה היתה בתחילת שנות ה-70, כשהיה חתום בחברת התקליטים Apple של הביטלס. התקופה השנייה היתה בסוף שנות ה-80, כשהוציא אלבומים בחברת התקליטים העצמאית שהקים Dark Horse. זאת הסיבה העיקרית לכך שעד השנה שעברה והדיסק "Let It Roll" לא יצא סיכום מקיף של יצירתו, אלא רק שלושה אוספים של מיטב הלהיטים. הראשון בשנת 1976 (שחציו שירים מימי הביטלס), השני בשנת 1989, "המיטב של סוס שחור", והשלישי שסיכם את ימי "סוס שחור" (1992-1976), שיצא רק לאחר מותו.

אחרי מותו

האלבום "הרגיל" האחרון שהוציא הריסון היה "ענן תשע" בשנת 1987. בשנים שעברו מאז הוא הספיק להיות שותף להפקות מצליחות, ובהן שני אלבומי להקת הסופרסטארים הטרוולינג וילבוריז, להופעה משותפת עם אריק קלפטון (שהונצחה באלבום הכפול "חי ביפן"), לתחייה של שירים גנוזים שלו בתקליטי "האנתולוגיה" של הביטלס, לפרוש להרבה שנים מעולם המוסיקה ולמרות זאת עדיין להיות על הכוונת של מטורפים שניסו להתנקש בחייו.

בסוף חייו הוא הספיק להקליט את האלבום "Brainwashed", שיצא לאחר מותו וכלל כמה שירים נפלאים. אחד משיריו המושלמים של הריסון זכה לחיים חדשים באלבום "החדש" של הביטלס, פסקול "Love" של תיאטרון המחול "קרקס השמש", שיצא ב-2005. ג'ורג' מרטין, המפיק האגדי של הביטלס, לקח סקיצה ביתית של הריסון לשירו "While My Guitar Gently Weeps" והפך אותה, בעיבוד תזמורתי גדול, לעוד רגע קסום של ג'ורג' הריסון בשיאו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו