הקרב להצלת הבית הדמוקרטי

וינסטון צ'רצ'יל אמר פעם, שדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת - מלבד כל שאר השיטות שנוסו עד היום. אני נוטה להסכים איתו: הדמוקרטיה אכן אינה חפה ממגרעות, אבל אין לנו שיטת משטר וממשל טובה ממנה.

בצורתה המודרנית, היא מאפשרת לכל אזרח מידה מיטבית של מעורבות ושל השפעה על המתרחש, על המדיניות ועל החוקים המעצבים את פני החברה. רק הדמוקרטיה, הלוא היא "שלטון העם, על ידי העם, למען העם" כהגדרתו הקולעת של לינקולן, מאפשרת פתחון פה נרחב מאוד לרוב ולמיעוט כאחד; היא שוויונית במהותה, מכילה ופלורליסטית בהווייתה.

אז למה משהו בכל זאת חורק? מדוע שינויים מהותיים בחיינו, שהם תוצאה ישירה של חקיקה בכנסת, אינם זוכים להתעניינות, בעוד מעשה קרקסי של ח"כ כזה או אחר זוכה לכותרות ענק? סקרי עומק מעלים שוב ושוב אי הלימה, עיוות בוטה אם לדייק, בין תפיסת הציבור את חשיבות הדמוקרטיה והיציבות השלטונית לבין חוסר האמון שלו במערכת הפוליטית ובמוסדותיה, והכנסת בראשם. בניגוד לעמדת הרוב המוחלט, המוצא תועלת בהשתתפות בבחירות, רוב הישראלים סבורים כי חברי הכנסת אינם עושים את עבודתם כיאות. סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה מהשנה העלה גם רמת אמון נמוכה מאוד של הציבור בגורמי הממשל - הכנסת, הממשלה והמפלגות - והרוב סבור כי חלה ירידה באיכות הח"כים.

אינני בטוח שלתחושות הללו יש בסיס. במהלך שתי הכנסות האחרונות שזכיתי להיות יושב הראש שלהן, אני מביט ימינה ושמאלה ורואה רוב מוחלט של חברי כנסת מצוינים, שליחי ציבור של ממש שהגיעו לכנסת כדי לעבוד למענו ולחוקק חוקים לתועלת החברה בישראל. עם זאת, אי אפשר להתעלם עוד מהמגמה של שחיקה מתמשכת באמון הציבור בכנסת.

מגמה זו מדאיגה רבים ואנוכי בתוכם, ואני חש כי הגיעה השעה לצאת לקרב בלימה. כרסום מתמשך זה של אמון הציבור בכנסת משמעותו התרופפות הזיקה בין הבוחרים לנבחרים, עד כדי סכנה ליציבות הדמוקרטית שלנו וערעור יסודות המשטר בישראל.

בלב שלם אני אומר: הכנסת היא ליבה הפועם של הדמוקרטיה בישראל, היא בבואתה הנאמנה, וערכה הציבורי לא יסולא בפז. כשאנו מארחים בכנסת כ־160 אלף מבקרים בשנה, התגובה השכיחה ביותר שלהם בצאתם מהמשכן היא: "לא ידענו!" לא ידענו עד כמה הכנסת פעילה, משפיעה ומשמעותית. את פערי הידע הללו אנו מנסים כעת לשנות במגוון כלים שעומדים לרשותנו ובעזרת צוות הכנסת המקצועי.

זה אינו שינוי של מה בכך: לתחושתי, אנחנו במאבק על יציבותה של הדמוקרטיה שלנו, ולכן זהו מאבק על הבית. השנה אנו מציינים יובל למשכנה הנוכחי של הכנסת בגבעת רם. הכנסת היא ביתם הרעיוני, הדמוקרטי והישראלי של כל אחד ואחת מאזרחיה, ללא יוצא מן הכלל. בזה כוחו, בזה כוחנו. הבה ונשמור עליו מכל משמר. 

•  •  • 

הכנסת משקיעה 1.8 מיליון שקלים בשיפור התדמית

 

הקמפיין, שכולל חמישה תשדירי שירות, ישודר בערוצים המסחריים ויציג את הישגי הכנסת

הכנסת החליטה בפעם הראשונה ליזום הפקת תשדירי שירות שישודרו החל מהיום בערוצי הטלוויזיה המסחריים כדי לשפר את תדמיתה הציבורית הנמצאת בשפל. עלות הקמפיין: 1.8 מיליון שקלים.

יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, אמר בפגישה עם כתבים פרלמנטריים: "הידרדרות תדמיתה של הכנסת מהווה סכנה אמיתית ומוחשית לדמוקרטיה בישראל. הכנסת היא מהפרלמנטים הפעילים והמחוקקים בעולם. פרלמנט מתקדם עם השפעה דרמטית על החברה הישראלית ומעורבות בכל אירוע היסטורי בתולדות המדינה. אין שעה טובה מזו לנסות להראות ולהסביר כי פועלה של הכנסת והשפעתה הממשית בחקיקה ובנושאים אחרים שבהם היא מטפלת - עולים אלפי מונים על תדמיתה".

הקמפיין כולל חמישה תשדירים באורך של דקה כל אחד, לתקופה ניסיונית של חודש. התשדירים עוסקים בעבודת הכנסת ומציגים את עבודת החקיקה ואת שקיפות המשכן לציבור. התשדירים הופקו על ידי לשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ). 

אדלשטיין הסביר: "התמונה ברורה. הפער בין מה שקורה בכנסת לבין העמדות בציבור על הכנסת הוא עצום. מבחינתי, זו מלחמה על הבית. אין לי ספק שהרוב המכריע של הח"כים עושים עבודתם נאמנה". 

מנכ"ל הכנסת, רונן פלוט, אמר: "מדובר בקמפיין צנוע יחסית במונחי פרסום, מתוך זהירות בכספי ציבור וגם משום שזהו מהלך ניסיוני מבחינתנו. אני מאמין שנצליח באמצעות התשדירים להציג את פניה האמיתיות והיפות של הכנסת, משום שיש עוול מתמשך באופן שבו עבודת הכנסת מוצגת לציבור".

גדעון אלון, כתבנו בכנסת

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו