תחיית הרפובליקה

לילה מרתק של אחרי הבחירות בארה"ב העירו הפרשנים השונים - לא רק מנצחי תנועת "מסיבת התה" - את האבות המייסדים מהקבר. לפתע, אמריקה נזכרה בערכים האמריקניים שלה שנעלמו בשנתיים האחרונות. פתאום הזכירו את תומס ג'פרסון (יותר מפעם), מייצג הפריפריה האמריקנית, מי שראה בשלטון הפדרלי איום על אופייה של הרפובליקה. אמריקה ביקשה להעניש לא רק את אלה שפגעו להם בכיס אלא גם את אלה שפגעו להם בלב. בערכים. אמריקה ביקשה להתנער מהליברלים שאיימו פתאום לצבוע את אמריקה בצבעים שהם זרים לה.

דוגמה טובה לאחד ששילם את המחיר לקרבה לנשיא אובאמה, אבל עוד יותר ליו"ר הבית היוצאת ננסי פלוסי, הוא חבר הקונגרס מטעם הדמוקרטים טום פריאליו. יש הרבה סימבוליות בהפסדו לרפובליקני רוברט הארט. פריאליו הוציא 3.4 מיליון דולר על הבחירות לעומת רק 1.9 מיליון שהוציא יריבו. אבל יותר מזה, רק ביום שישי שקדם לבחירות הגיע הנשיא אובאמה בכבודו ובעצמו לשארלוטסוויל, וירג'יניה, אותו מקום חביב שבו ביום שלישי, בשעה 21:08, הודיע פריאליו על הפסדו בתום מנדט קצר אחד בלבד. ועל מה היה "פשעו"? תמיכה מוחצת ברפורמת הבריאות, תמיכה גורפת בחוק סטימולוס של אובאמה ובעיקר תמיכה גורפת ביו"ר הבית ננסי פלוסי. פריאליו בחר בסוס, או ליתר דיוק בסוסים - הלא נכונים. פריאליו בחר בערכים שנוגדים את האומה. מדינת וירג'יניה השמרנית מאוד לא אהבה את זה.

בשעה 21:16 שעון מזרח, קצת פחות משלוש שעות לפני סגירת הקלפיות האחרונות בהוואי ובאלסקה וב-9 מדינות נוספות, בהן קליפורניה, דיווחה רשת CNN לראשונה על המהפך בבית הנבחרים של ארה"ב. הרפובליקנים, אלה שהיו אמורים לחיות על פי האסטרטגים הדמוקרטים 40 שנה במדבר הפוליטי, לא רק ששיחזרו את הישגם מ-1994, אלא אף עשו זאת באופן מרשים יותר, כשהשיגו פער של כ-60 חברי קונגרס שנצבע באדום. נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, מי שהמתין 18 חודשים כדי להזמין לבית הלבן את מנהיג המיעוט הרפובליקני בסנאט, מיץ' מקונל, הרים במהירות טלפון לג'ון ביינר (אוהיו), מי שעתיד לרשת את ננסי פלוסי בכס יו"ר בית הנבחרים, כדי לברך אותו על ניצחונו וניצחון מחנהו. שנה וחצי לקח לנשיא ליצור קשר עם רפובליקנים לאחר שניצח. לקח לו פחות מחמש שעות לאחר שהפסיד. שיחת הטלפון, אגב, היתה "קצרה אך נעימה". רמז לבאות-

יש מי שיגיד שאובאמה קיבל בבחירות האלה שיעור בצניעות. אחרים יסבירו שקיבל שיעור בהיסטוריה: הגורם המרכזי בבחירות האלה היה הכלכלה, אבל הכותרת שתיצמד לבחירות אמצע הקדנציה המרתקות, הסוערות והמלוכלכות, היא "בחזרה למקורות". אמריקה רוצה לטפל בבעיות הקשות, אבל על פי המרשם האמריקני ולא על פי נוסחאות "סוציאליסטיות" (מילה גסה מאוד כאן). האם אובאמה קיבל את המסר? אין לו ברירה, אם הוא רוצה להיות רלוונטי בבחירות לנשיאות ב-2012.

אובאמה כטרנד חולף-

כמה סימבולי היה הפסדו של אובאמה באילינוי, אצלו בבית. אפילו המושב שלו, שהביא אותו כפוליטיקאי אלמוני לוושינגטון, ומשם בצעדי ענק לבית הלבן באילינוי - עבר לרפובליקנים: מארק קירק, 51, ששירת בעבר בקוסובו ועיראק, גבר על יריבו הדמוקרטי אלכסי ג'יאנוליאס (34), למרות שזה זכה לתמיכה של הנשיא שאף הגיע לפני הבחירות כדי לתמוך בו. זה לא הספיק. 40 שנה לא ראתה אילינוי הפסד דמוקרטי, אפילו אובאמה לא עזר. "השחיתות הרבה בעיר אבל בעיקר הבעיות הקשות שלנו חייבו אותנו להצביע למען שינוי", אמרה אליסון, מורה בבית ספר יסודי. "אנחנו חייבים לחזור ליסודות האלמנטריים שלנו אחרת אני מאוד חוששת לגורל הילדים שלנו", אמרה.

הרפובליקנים יודעים היטב כי פחד וכעס היו הגורם המרכזי שהביא את הבוחרים להצביע כפי שעשו. השאלה הגדולה מה הם הולכים לעשות עם הניצחון. האם יעשו הכול כדי להכשיל את הנשיא ולא לשחזר את שיתוף הפעולה עם קלינטון ב-94' שהשאיר אותו כעבור שנתיים בבית הלבן? הדברים שאמר מיץ' מקונל לפני הבחירות, שהמטרה היא "להפוך את אובאמה לנשיא של כהונה אחת", אלי מרמזים על ימים קשים בהנהגה האמריקנית. מצד שני, הסנקציה החריפה שהטיל העם האמריקני בממשל הנוכחי, ובעיקר בדמוקרטים, צריכה להדליק נורת אזהרה בקרב הרפובליקנים: מי אמר שזה לא יכול גם לקרות להם בעוד שנתיים אם אכן לא יפעלו למען האומה בשנתיים הקרובות ויעדיפו למלא תפקיד של בלם.

הרפובליקנים כבר מתגוננים. יו"ר בית הנבחרים החדש, ג'ון ביינר, מיהר להזכיר כי עם כל הכבוד לניצחון יש לדמוקרטים את הבית הלבן, את הסנאט ואת זכות הווטו שמטיל עליהם את האחריות. הרפובליקנים, למי שלא הבין, כבר ירו את יריית הפתיחה של מערכת הבחירות של 2012.

לא כולם במחנה הרפובליקני רואים באכזבה את העובדה שהם לא זכו בסנאט, אלא רק צימצמו את ההפרש הגדול שהיה לדמוקרטים (60 בשיא). ג'רארד סיר, פרשן בכיר ב"וול-סטריט ג'ורנל", דווקא סבור כי התסריט הנוכחי הוא האידיאלי ביותר עבור הרפובליקנים. "בצירוף מקרים מדהים מספר כפול של דמוקרטים מזה של רפובליקנים צריך יהיה להגן על המושבים שלהם בסנאט ב-2012 וכמה מהנבחרים הדמוקרטים שיבקשו להגן על המושב שלהם בסנאט יעשו זאת במדינות שמרניות כמו וירג'יניה, צפון דקוטה, נבראסקה ומונטאנה", אמר סיר. "יש מספיק סיבות לחשוב שאפילו הרפובליקנים, גם אם לא זכו הפעם בסנאט, ישלימו את המהפך בעוד שנתיים. ולמה לא עם בונוס שמן - הבית הלבן. אבל הם יודעים היטב שכדי להתייצב עם סיכוי ביום הבוחר - הם לא יכולים להגיד רק לא, לא ושוב לא לכל הצעה של הנשיא בשנתיים הקרובות".

בפעם האחרונה שהרפובליקנים כבשו את בית הנבחרים (94') הם הצליחו לשמור עליו 12 שנה. המהפך הנוכחי והמעבר הגדול של מושבים ממפלגה אחת לשנייה, הגדול ביותר מאז 1948, מכניסים את הרפובליקנים ללבטים פוליטיים אסטרטגיים גדולים. גם את הדמוקרטים, חייבים להודות.

אחוזי הצבעה מדהימים

אובאמה ממשיך להיות האיש החשוב במדינה, גם אם כבר זכה לכינוי "ברווז צולע" בעקבות הבחירות. הוא יכול לשאול את עצמו מה קרה לקסם, וכיצד הפסיד באוהיו - מדינה חשובה שסייעה לו רבות בהשגת הניצחון לפני שנתיים. מה קרה גם לבוחרים העצמאיים, שהפעם ערקו לאדומים? ומה קרה לשחורים ולהיספאנים שמבחינתו הוא פעל למענם?

המספרים של הבחירות מלמדים במשהו על שהתרחש: 78 אחוזים לבנים, 10 אחוזים שחורים ו-8 אחוז היספאנים הצביעו רחוק מהנתונים שידע אובאמה רק לפני שנתיים, כשסחף המוני שחורים והיספאנים. גם אלה הצטרפו למחנה המאוכזבים, וכמאוכזבים - לא מצביעים. אגב, אובאמה נכשל עם האוכלוסייה ההיספאנית לאורך כל הדרך. השבוע, במהלך ראיון רדיופוני לתחנה היספאנית, קרא לה לבלום את ה"אויב" הרפובליקני. אמריקה כולה, כולל מהגריה, מאוד לא אהבה את זה. זו אמירה שמאוד נוגדת את הרוח האמריקנית.

בקרב הגילאים הנתון מדהים לא פחות: רק 11 אחוזים מבין המצביעים היו בגילאים שבין 18 ל-29, לעומת 22 אחוזים בין 30 ל-44. 23 אחוזים בגילאים 64-45 ו-23 אחוזים מ-65 ומעלה. ככל שעולה הגיל כך גם גוברת ההצבעה עבור הרפובליקנים. הצעירים עצמם, כנראה, מתלהבים יותר מהבחירות לנשיאות או שמא הם זקוקים לדמות כריזמטית שתנתק אותם מהאייפון לטובת הקלפי.

תה בלי לימון

הבחירות היו גם תנועת "מסיבת התה", חבורה ימנית שרוצה לעצב מחדש את המערכת הפוליטית האמריקנית ובעיקר את המחנה הרפובליקני שמהרחם שלו היא נולדה. זו תנועה שגורמת למבוכה גדולה לרפובליקנים, שלא יודעים עדיין כיצד יהיה הדו-קיום שלה עם התנועה. המצחיק הוא שהדו-קיום עם הדמוקרטים נראה דווקא פשוט יותר.

"מסיבת התה", שנולדה רק לפני מספר חודשים, הצליחה לחדור לסנאט אבל חשוב עוד יותר לדעת הקהל האמריקנית (שוב הערכים): 23 אחוזים מהמצביעים אמרו כי הם תומכים ברעיונות התנועה לעומת 18 אחוזים נגד, ואילו 56 אחוזים אמרו כי הם לא היוו גורם במהלך ההצבעה שלהם (לקורת רוחם של הרפובליקנים). הנתון המדהים הוא שבקרב המצביעים העצמאיים הצהירו 45 אחוזים כי הם מצדדים ברעיונות של תנועת מסיבת התה. מה הפלא שלמרות ההפסד בדלאוור (כריסטין אודונל וסיפור המכשפה...) כנראה באלסקה אבל בעיקר בנבאדה, שם הפסידה שרון אנגל למנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט הארי ריד, תנועת מסיבת התה ראתה בבחירות הישג עצום.

פול רנד, אולי הדמות הבולטת ביותר של התנועה שמיץ' מקונל, מנהיג המיעוט הרפובליקני בתנועה, מאוד לא רוצה בסנאט ואף פעל לכך, היה הראשון שזכה במושב בסנאט. "יש לי מסר מאזרחי קנטאקי", אמר, "אנחנו באים לוושינגטון כדי לכבוש את השלטון בחזרה. יש לנו מסר של מיסוי שפוי, מסר של שלטון מרכזי מוגבל ותקציב מאוזן".

שעה לאחר מכן הצטרף סנאטור צעיר יותר, חבר התנועה ואחת התקוות הגדולות של הרפובליקנים לעתיד - מרקו רוביו, בן למהגרים מקובה שהבליט עובדה זו בגאווה גדולה במהלך נאום ההכתרה שלו. "אנחנו עושים טעות גסה אם אנחנו חושבים שתוצאות הבחירות האלה יהוו חיבוק למפלגה הרפובליקנית. הם בסך הכל צ'אנס שני לרפובליקנים כדי להיות מה שהם הבטיחו להיות", אמר רוביו.

אי אפשר לדבר על תנועת מסיבת התה והמהפכה שעשתה בלי לדבר על שרה פיילין, אחת הדמויות המרכזיות היום בפוליטיקה האמריקנית, שמאז שרצה לצידו של ג'ון מקיין בבחירות לנשיאות הגבירה את כוחה ואת חשבון הבנק שלה.

פיילין הפגינה חושים פוליטיים חדשים כשאימצה לחיקה את תנועת "מסיבת התה". התקשורת מספרת כיצד היא קיבלה מהתנועה סכום בן 6 ספרות כדי לנאום באחד הכנסים הראשונים שלה מאז לידתם הרשמית בחודש פברואר. פיילין אמנם טענה כי הכסף נועד למען ערכים רפובליקניים שהיא היום רואה עצמה כערך עליון של המפלגה.

פיילין, מושלת אלסקה לשעבר, לא היססה לבקר את הממשל אבל גם את חברי מפלגתה, אותם כינתה "פחדנים". היא אמנם לא הצליחה להביא לניצחונם של כל המועמדים שבהם תמכה כמו כריסטין אודונל (דלאוור) ושרון אנגל (נבאדה), ובעיקר אצלה בבית באלסקה - אבל היו לה הישגים בולטים כמו בחירתה של ניקי היילי, המועמדת הרפובליקנית שזכתה במשרת המושל של מדינת דרום קרוליינה. היילי זכתה לכינוי "אחד מדובי הגריזלי" של פיילין והודתה לה אחרי ניצחונה: "שרה פיילין באה לראות אותי במהלך מערכת הבחירות בדרום קרוליינה והיא זאת שמצליחה יותר מכל פוליטיקאי אחר היום לגרום לאזרחים להבין כמה כוח יש להם", אמרה.

מחממים מנועים

הנשיא אובאמה הזדרז למחרת הבחירות לדבר לאומה. מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, הארי ריד, כבר דיבר ברביעי בבוקר על "יצירת עבודה, יצירת עבודה, יצירת עבודה" (הלוא אחוז האבטלה במדינה שלו הגדול ביותר בארה"ב - יותר מ-14 אחוזים במדינה שבה הממוצע הוא 9.6 אחוזים). אין ספק כי הדמוקרטים, בדיוק כמו הרפובליקנים, יודעים כי מערכת הבחירות לנשיאות החלה: אפילו על חוק הבריאות הסכים ריד לדבר אתמול בבוקר בתקשורת האמריקנית. הוא הצהיר כי חבל שהרפובליקנים לא עבדו עימם על החוק, אבל אם צריך יהיה לבצע תיקונים/שינויים - הוא פתוח. לרפובליקנים יש מספיק צרות בבית: "מסיבת התה", שמבקשת לעשות מהפכה במפלגה אחרת, תעקור את השנהב מכל פיל רפובליקני שלא יתנהג על פי ערכי הבית.

הרפובליקנים טרם יודעים את מי הם ישלחו למערכה לקראת בחירות 2012. לפני שנתיים האיש הזה היה אמור להיות ניצב מול הנשיא-כוכב אובאמה. היום הדמות הזאת יכולה בהחלט לבדוק את מצב הווילונות בבית הלבן.

הרפובליקנים יודעים שהמתנה הכי טובה שהם יכולים להעניק לאובאמה זה את שרה פיילין כמועמדת לנשיאות. אמנם אף אחד עדיין לא הציג מועמדות, אבל שלושה מושלים כבר מחממים מנועים לקראת הבחירות: מיודענו מיט רומני, מושל מסצ'וסטס לשעבר, טים פאולנטי, מושל מינסוטה, ובעיקר אחת הדמויות הססגוניות היום בפוליטיקה האמריקנית - האליי ברבור, מושל מיסיסיפי עם המבטא הדרומי הכבד. כל השלושה קיימו לאחרונה ביקור במדינת ניו המפשייר. וכי יש מקום טוב יותר באמריקה שמריח מבחירות?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו