ציפי חוטובלי ואמילי עמרוסי נפגשות. על מה ידברו? לו הייתי יוצרת של מערכון סאטירי לטלוויזיה הייתי מדמיינת את השתיים דנות בדרכים היעילות לשיסוף גרונות אויב, במצוקת הבנייה במאחזים, ברעיונות מעשיים לכיבוש הגלעד והבשן. ובכן, מוטב להם ליוצרי הסאטירה בטלוויזיה שיעסקו בשלהם ואנו נעסוק בשלנו. חוטובלי-עמרוסי ניהלו שיחה ערה במשך שלוש שעות על מה שכל צמד נשים בגילן היה משוחח: נעליים ודייטים. עוגת הגבינה היתה נהדרת.
מאחורי דוכן המליאה, מתחת לשכבות של נאום רהוט, חולצה מעומלנת, ארץ ישראל השלמה, אני לא הפרעתי לך אתה אל תפריע לי, נעליים שחורות, לא יעלה על הדעת - מסתתרת צעירה שמחה, תאבת חיים ומקורית. כיושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה היא קופצת בלי היסוס מתוך המשבצת הלכאורה ידועה מראש, מפתיעה בקואליציות עם קולגות ממפלגות השמאל, נאבקת למען זכויות נשים ואמהות.
בשיחה גלוית כליות ולב היא תוקפת את הציונות הדתית ואת החרדים, מצהירה שתישאר "חוטובלי" גם אחרי הנישואים, ונותנת לנו טעימה מהחיים הסודיים של חברת הכנסת הצעירה ביותר בכנסת הנוכחית: בגיל 18 התגוררה לבד במשך שנה באטלנטה כשליחת הסוכנות היהודית; בגיל 28 נסעה לבד לטיול תרמילאים בנפאל; וכיום, בגיל 32, כשהחברות שלה מהאולפנה סוגרות חמישה ילדים ובר מצוות, היא עדיין לבד. ואגב, אין לכך שום הצדקה אובייקטיבית שנראית לעין. חוטובלי היא הסלבריטי הפנוי המבוקש ביותר במגזר הדתי. וגם על זה עוד נדבר.
מבעד לציפוי הנוקשה ולחליפה הפרלמנטרית, גרסת הצבע של ציפי חוטובלי נראית כך: היא שוחה בבריכה ירושלמית פעמיים בשבוע, היא משועשעת כשחבריה מכנים אותה בחיבה "ציפורה", היא יכולה לשבת עם האחים שלה על צחוקים ופיצוחים עד שלוש בלילה בערב שבת, ואת הדייטים היא גוררת לטיולים בחיק הטבע. זה לא הקפה המבעבע על הגזייה והזיעה הניגרת שגורמים לה לשגר את המיועדים אל ההרים והגאיות; פשוט בבתי הקפה מופרעות הפגישות פעם אחר פעם כשזרים מתעקשים לגשת אליה ולדון איתה בפוליטיקה, ולמה לי פוליטיקה עכשיו.
"לכל אדם יש תפקיד שנצרב בו לכל החיים", היא אומרת, "אז אצלי זה 'ציפי ממועצת החכמים'. אני כבר שנתיים לא מופיעה שם, ועדיין עוצרים אותי ברחוב להודות לי על הדברים שאמרתי בטלוויזיה. האדם ברחוב מגדיר אותי כאחת שיודעת להשתיק שמאלנים, אבל במציאות אני יותר מורכבת וגם לא משתגעת על ויכוחים". את הפריצה שלה לתודעה היא חבה לדן מרגלית, שאחרי היכרות קצרה איתה כמראיין משך אותה מתוך העבודה על הדוקטורט במשפטים אל סיר הברברת המבעבע של ערוץ 10. מבין חברי הפאנל הקבועים היא היתה הימנית היחידה, הדתייה היחידה, האישה היחידה, המזרחית היחידה. ייצוג מצטבר של 80 אחוזים מהאוכלוסייה. שנתיים וחצי של מהלומות מילוליות שם היו כרכרת הדלעת שהובילה את הסינדרלה למסיבה. אחר כך מצאה את עצמה, כמעט בלי להתכוון, כמטאור בשמי הליכוד: בבוקר נתניהו הגיש לה את השרביט, בערב זכתה בפריימריז במקום 18 הגבוה, ולמחרת התעוררה בבית הנבחרים.
"אם תקופה מסוימת אני לא מתראיינת, ישר שואלים אותי לאן נעלמתי", היא מתייחסת לשקט שאופף אותה מאז העימות המתוקשר עם ראש הממשלה אחרי נאום בר-אילן. "אחרי שנגררתי בעל כורחי לעימות חזיתי עם ראש הממשלה הפכתי לאייקון של מורדת. קיבלתי החלטה מושכלת להוריד פרופיל תקשורתי כדי לא להיתפש כאחת שקופצת כל הזמן. ארץ ישראל לא נמצאת כרגע בסכנה מיידית. היום היחסים שלי עם ראש הממשלה מצוינים. יש לנו פגישות אישיות טובות ואני מרגישה שיש לו הערכה לאידיאולוגיה שאני מביאה מהבית. הוא לא חשב שהוא מביא ח"כית מחמד. הוא ידע שיש לי אג'נדה".
הכניסה שלה לכנסת, החלקה שקטה במסדרון של חמאה, לא היתה התגשמות חלום. "בילדות הייתי מאוד מילולית, והיה ברור שאגדל להיות עיתונאית. לא בחרתי בפוליטיקה, הפוליטיקה בחרה בי, ואין לי ספק שיד ה' היתה בדבר", היא אומרת. "זה מאפשר לי יותר חופש, ובכל שלב אני יכולה לשאול את עצמי אם זה הדבר הטוב והנכון בשבילי כרגע". כשהיא מדברת על הטוב והנכון עבורה, היא מתכוונת גם למחיר האישי שמשלמת אשת ציבור בכל הקשור להקמת משפחה: "כשנכנסתי לתפקיד היה ברור שיש לזה מחיר. יש מחסום של גברים מלהיקשר לאישה שנתפשת כחזקה, ואורח החיים הפומבי שלי לא מתאים לכל אחד. חוץ ממפגש עם חברים אצלי בבית, כל צד בחיים שלי הוא חשוף ופגיע, מצטלם ונכתב".
בשנה וחצי שחלפו מאז נבחרה לכנסת עברה שתי מערכות יחסים משמעותיות, שתיהן סוקרו מעל דפי הרכילות. "השלב שבו קשר נחשף לעין הציבור הוא שלב שאני חרדה מפניו. אחד החברים הרציניים שהיו לי לקח מאוד קשה את הדיווח עליו בעיתון. אני יכולה לספוג הכל, שנחום ברנע ילגלג על זה שאני לא לוחצת יד לגברים או שיאיר לפיד ידביק לי עמדות קיצוניות, אבל חדירה לחיים הפרטיים קשה לי יותר מהכל".
לומדת תורה ושומרת נגיעה
ובכל זאת היא נותנת בי אמון, ואחרי שביררתי מאיפה הנעליים שלה, והיא ביררה מאיפה שלי, היא מספרת על המדבר הקשה של פגישות השידוכין העקרות: מעל 200 דייטים בעשר שנים ארוכות. הפעם הראשונה שנפגשנו שתינו היתה לפני שמונה שנים. היא כיוזמת הספיד דייטינג הדתי הראשון, ואני ככתבת טלוויזיה שהגיעה לסקר. הספיד דייטינג השאיר את חוטובלי עם אותה שורת סטטוס בתעודת הזהות, וגם הכתבה לא הצליחה להתרומם, כי איש מהנוכחים לא הסכים לשתף פעולה עם המצלמה. "היו תקופות שהיו לי שלוש פגישות עיוורות בשבוע", היא נזכרת, "לפעמים הייתי קובעת אחת לצהריים ואחת לערב. היום אני לא יוצאת לבליינד דייטים. אין לי זמן לשרוף ערב. אני מעדיפה קשר שיש לו בסיס ראשוני של היכרות טבעית".
היא נותנת סימנים בדמויות המתחלפות מולה, מתחרות על ליבה: "יש גברים שמתלהבים מהכנסת, מסתנוורים מהברנז'איות. הם נשללים מהר. מי ששואל אותי בדייט ראשון 'נו, איך ביבי? איך גדעון סער-' ישר נשרף. יש כאלה שאומרים 'בטח נמאס לך לדבר על פוליטיקה, אז לא נדבר על זה'. אבל אלה החיים שלי, איך אפשר להפריד? אני נמצאת בתוך דילמות, בסערות נפש, יש דברים שאני עובדת עליהם והם חשובים לי מאוד. יש כאלה שקוראים לפני הפגישה את כל הראיונות שהיו איתי, מסמנים לעצמם אמירות שנראות להם בעייתיות ומנופפים מולי בציטוטים. ויש גם כאלה שהמעקב שלהם אחריי גובל באובססיביות וחוצה גבול בין התעניינות להטרדה".
גברים מפחדים ממך-
"יכול להיות שמפחדים מהתדמית שלי, אבל בפגישה אחד על אחד הכל נופל. אני לא נושכת".
בסופו של דבר, נפשית ומעשית, העובדה שאת ח"כית מפריעה לך להקים בית.
"יש דברים שהם יותר גדולים מהחיים הפרטיים שלי. אני נוגעת בדברים שאני מאמינה בהם לגבי משמעות החיים במדינה הזאת, הזהות שלנו כאן, ארץ ישראל. אבל אם ארגיש שהשירות למען הכלל פוגע אנושות ביכולת שלי להקים משפחה - אפרוש. אני מתבוננת בנשים כמו קונדוליסה רייס או קולט אביטל שהעבירו את חייהן בגפן, וזה בפירוש לא המודל שלי. גדלתי במשפחה שהיא מקור כוח עבורי, וערך המשפחה חשוב לי מאוד, הקמת דור המשך. בן הזוג שלי יצטרך לקבל אותי עם התפקיד שלי, אבל כל תסריט הוא אפשרי: יכול להיות שאחליט לקחת הפסקה, להקדיש יותר למשפחה, או להמשיך בקריירה הציבורית עד שאהיה שרה. הכל יכול להיות, חוץ מהאפשרות שאהיה עקרת בית. האדרנלין והאנרגיות שלי ידחפו אותי החוצה בכל מקרה".
יש סביבך דור של רווקו-ת מאוחרת קשה, כאובה, מסובכת. מה קרה לנו-
"הציונות הדתית יצרה זן מיוחד של בנות שאין לו מקבילה גברית. החינוך באולפנות הוליד נשים חזקות, עצמאיות, רחבות אופקים, בעלות ראייה מורכבת לגבי החיים. לעומת זאת בישיבות מסוימות, שמתרחקות מהשכלה כללית, התוצר הרוחני הוא רדוד. זה בולט בעיקר אחרי גיל 25: מי שמתחתנת עם המדריך בבני עקיבא, רוב הסיכויים שהיא ובעלה נמצאים באותו מקום תמים וראשוני, ובאותה חלוקת תפקידים מסורתית בין גבר לאישה. אחר כך נפתחים פערים שקשה לגשר עליהם. לגבר, למשל, קשה יותר לשמור על עולם רוחני בלי מסגרת משפחתית. רוב הסיכויים שרווק דתי בגילי יהיה דתי-לייט. אני לא דתייה-לייט ואני שמחה בזה".
חוטובלי, נדגיש, מקפידה על קוד לבוש בכפוף להלכה - שרוול אחרי המרפק וחצאיות, לומדת בקביעות שיעורי תורה וחסידות בחברותא עם רב ולא לוחצת יד לגברים ("למרות שבתחום הציבורי זה מאוד קשה").
"אני מצפה מאנשי החינוך בציונות הדתית לקחת את נושא הזוגיות כאתגר. לחנך לחיי משפחה. בתחום ההיכרויות, יש ציפיות פנטזיונריות שצריך לקרקע. אם בנושא ארץ ישראל אין מקום לחלקיות ולפשרות, בנושאים האישיים צריך להגיע לטוב ביותר האפשרי, ללמוד לעבור ממקסימליזם לאופטימיזם". אחיה הצעיר של חוטובלי התחתן בגיל 24, והיום, אחרי שלוש שנים, הוא אב לשלושה. הוא תלמיד ישיבת מרכז הרב ונשוי לבתו של הרב אלישע וישליצקי, מבכירי הרבנים בציונות הדתית. האח הצעיר ממנו, בן 22, מן הסתם יינשא בקרוב. "אני בסדר עם זה", היא אומרת, "אולי אם אלה היו אחיות בנות היה לי קשה יותר".
דמעות על הכרית-
"אני חוזרת כל כך עייפה, שהדבר היחיד שאני יכולה לעשות עם הכרית זה לישון. וחוץ מזה, אני באמת בת מזל. בהשוואה לרווקים, חוויית החגים שלי בהחלט לא מעיקה, כי יש לי אחים נורא כיפים ומשפחה מחבקת. ואני לא יושבת בסטנד-ביי ומחכה. אני חיה באקסטרים, חיים מלאים ומרתקים. אולי זה הקושי של גבר להיכנס לי לחיים. הרווקות היא זמן מצוין להתפתח. אני משקיעה בתפקיד שלי, המשכתי לתואר שלישי, בכנסת היו לי חמש נסיעות מקצועיות לחו"ל. אני קלת תנועה. ברור שזה לא היה מתאפשר אילו היו לי היום שניים-שלושה ילדים. זה המסר שלי למי שעוד לא הקימה משפחה: אל תעבירי את ימייך בהמתנה".
כל החברות שלי אמהות
ואכן, מדובר באישה חרוצה ורבת כישרונות שדחסה בשנים האחרונות חיים משולשים בד בבד: סיימה בהצטיינות שני תארים במשפטים באוניברסיטת בר-אילן, כמעט סיימה את הדוקטורט באוניברסיטת תל אביב, ערכה כתב עת משפטי, למדה יהדות בשתי מדרשות יוקרתיות, התמחתה במשרד של עו"ד רם כספי, היתה פעילה באיגוד הסטודנטים היהודים העולמי, נסעה לנפאל, פירסמה מאמרים והצטרפה לליכוד.
היא נולדה וגדלה ברחובות, להורים שעלו מגרוזיה. בת בכורה שאחריה ארבעה בנים, היום בני 13 עד 27. אמא מטפלת במעון, אבא משווק דברי מאפה, אנשי עמל חרוצים שהשכימו כל חייהם לעבודה קשה. חוטובלי: "אני חייבת להם הרבה ומתייעצת איתם הרבה. כשהם התחתנו, אמא שלי היתה בת 17 ואבא שלי בן 20. בבית עבר מסר תת-קרקעי של לחיות את החיים לפני החתונה, כי הם שילמו מחיר על נישואים מוקדמים. אפשר להגיד שמתוך איזון בין-דורי לא היה אצלנו את סיר הלחץ הפולני בעניין החתונה".
כשאנחנו מזכירות את המשפחה שלה, חוטובלי קופצת על ההזדמנות לתקן את שיבוש שם המשפחה שהתקבע על הלשונות בעקבות "ארץ נהדרת": חו-טו-ב-לי, בבי"ת רפה, בבקשה. שני אחים עיברתו את שם המשפחה ללביא ("באותה שנה זה היה שם השבט החדש בבני עקיבא, שתביני את גודל המחויבות לתנועה"), והיא מפתיעה בהצהרה שתישאר חוטובלי גם אחרי החתונה: "זו לא אידיאולוגיה, אלא נסיבות החיים. לא אאמץ לעצמי שני שמות משפחה אחרי החתונה. אשאר חוטובלי".
שום חלוקת מחנות אוטומטית לא עובדת במקרה שלה. לא מזמן פנו אליה מצביעים בדרישה שתתקוף את ההחלטה על לימודי ערבית בבתי הספר היסודיים. מה פתאום שאתקוף, אמרה להם בכעס, אני בכלל בעד. כשקראה על כך שבתנאים מסוימים תינתן אזרחות ישראלית לפלשתינים ביהודה ושומרון, הימין התחלחל והשמאל נזעק. מחוץ לבועה המהודקת היטב של המאבק על הארץ, היא בעד הנגד ונגד הבעד: "למה נושא זכויות האדם שייך אוטומטית לשמאל? למה המאבק על לימודי הליבה הוא בהכרח מאבק אנטי חרדי? כשאנחנו מדברים על לימודי ליבה, מדובר במרכז הכובד של הציבוריות הישראלית. את סל המושגים שבוגר מערכת החינוך יוצא איתו לעולם צריך לחבר לארץ, לזהות היהודית, למורשת וגם להשכלה הכללית. הרי השכלה היתה חלק בלתי נפרד מעולמם של גדולי ישראל. הרמב"ם למד פילוסופיה, מדעים ורפואה. הרבי מליובאוויטש למד בסורבון. יש היום מגמה חדשה של מוסדות ציונות דתית שמפסיקים עם לימודי החול. רבנים מסוימים נמנעים מלשלוח את התלמידים למשפטים או לתקשורת או לפוליטיקה ואחר כך מתלוננים על חוסר ייצוג במגרשים האלה".
עיקר פעולתה בכנסת הוא למען נשים ואמהות, במסגרת תפקידה כיושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. "הבחורים שאני יוצאת איתם תמיד צוחקים שאני מכינה לעצמי את הפלטפורמה לחיים נוחים כשאהיה אמא, אבל ברצינות: נשים הרי יכולות להתקדם באקדמיה ובסולם המקצועי, עד הרגע שהן אמהות. רוב הנטל נופל על הנשים ואז הן נתקעות". הישג אחד רשמה למען מפלגת האמהות הענקית: הארכת חופשת הלידה לתקופה של 26 שבועות (מתוכם רק 14 בתשלום) והגנה מפני פיטורים במהלכם. "מדובר בחצי שנה שהיא קריטית לקשר בין האם ליילוד, תקופה שלא חוזרת", היא מסבירה. כשאני שואלת בזהירות איך המילים הכנות האלה מסתדרות עם העובדה שהיא טרם הפכה לאם, היא עונה: "אני לא בת 50. כל החברות שלי הן אמהות צעירות ואני יודעת היטב מה הם הקשיים".
מאבק נוסף שהיא מובילה הוא למען חינוך חינם לגיל הרך: "אם צעירה שמרוויחה 5,000 שקל בחודש נכנסת לדילמת המטפלת: אם משתלם לה לצאת לעבודה או לא. אם היא תצא לעבוד, כמעט כל המשכורת שלה תלך על מטפלת, ואם היא תישאר בבית היא תפסיד שנים חשובות להתפתחות המקצועית. המטרה היא שאישה תוכל לבחור בחירה אמיתית אם לגדל את הילד בבית, ולא שזאת תהיה ברירת מחדל בגלל קושי כלכלי. המאבק על שכר הסטודנטים הוא פופוליסטי, הרי סטודנטים יכולים לעבוד. לעומת זאת, ילד בן שנה לא יכול לעבוד כדי לממן את שכר הלימוד שלו במעון".
העובדה שעד היום המדינה לא מימנה מסגרות חינמיות לגיל הרך קשורה לדעתה קשר הדוק להיעדר נשים במוקדי קבלת ההחלטות: "ההחלטות הכי חשובות מתועדפות על פי סולם גברי. אם היו 60 חברות כנסת, היה ברור לכל שחינוך חינם לגיל הרך הוא קריטי לדמות החברה שלנו". וכדי לקרב את חזון ימות המשיח של 60 חברות כנסת, יזמה חוטובלי לאחרונה הצעת חוק המבטיחה תקצוב מועדף בחוק מימון מפלגות לרשימות שבהן יותר משליש נשים. הצעת החוק, שהגישה עם ח"כ עינת וילף (העבודה), זכתה לתמיכת הממשלה ועברה את ועדת השרים לענייני חקיקה. "זה נכון שהזירה הפוליטית היא גברית-כוחנית, ודורשת מרפקנות וגיוס משאבים ועור עבה. בהלוויות של הרוגי הפיגוע מבית חגי הייתי נציגת הציבור היחידה שמיררה בבכי, כי כולם סביבי היו גברים. אבל במצב של היום אנחנו מוותרים על 50 אחוזים מהאיכות האנושית ומאבדים את הערך המוסף שאישה מביאה למוקדי קבלת ההחלטות. המנהיגות שלנו נעדרת תכונות כמו רכות ורגישות".
המפלגות הדתיות לא השכילו לשלב נשים.
"נכון, וזו תעודת עניות עבורן. אני נפגשת עם צעירות דתיות, ומאוד חשוב לי לשמש להן מודל של אישה דתייה במקום של הנהגה ציבורית. בכלל, הציונות הדתית נמצאת במקום של טהרנות, של שחור ולבן, ולכן אנחנו מובילים בחינוך ובצבא, כי שם יש אסור ומותר. אבל פוליטיקה היא אמנות האפשר, ובמגזר הדתי היא נחשבת מוקצה, עולם נמוך של כבוד ותככים שבטח לא מתאים לנשים. אני נמצאת מבחירה במפלגה חילונית לאומית. בציבור הדתי שואלים לפעמים 'איך איבדנו אותה'. לא איבדתם אותי, מראש לא הייתי במקום המגזרי המצומצם. אם אנחנו רוצים להיות מגדלור ערכי אנחנו לא יכולים להתכנס למסגרות סקטוריאליות. אם אנחנו רוצים להשפיע על דמותה של החברה הישראלית, אנחנו חייבים להשמיע קול דומיננטי בסוגיות לאומיות כמו השתמטות, מעמד האישה, שאלת הגיור, חינוך, זכויות אדם. אחרת איבדנו את הזכות להוביל".