15:02 בצהריים. מדריד. מטוס איירבוס 340 נוחת כששני דגלי ספרד מתנופפים להם מהחלון של תא הטייס, וכתובת אחת מודיעה: "גאים בנבחרת שלנו". כשירדו השחקנים מהמטוס יחד עם הגביע המוזהב הם הבחינו בשלט ענק: "תודה. ברוכים הבאים למדינה מאושרת יותר". כך קיבלה ספרד את גיבוריה, ששינו את המדינה. בדרום אפריקה נולדה ספרד חדשה. ספרד עם נשמה קטלונית; ספרד שבה כבר לא משנה אם אתה מברצלונה או ממדריד; ספרד שאינה חוששת מהבעיטות של הבריון השכונתי ההולנדי, ואן בומל; ספרד שאינה רוצה להגיע לפנדלים כי היא יודעת שהיא טובה יותר מהיריבה; ספרד ששלושת המבקיעים שהביאו אותה עד הלום הם בניהם של כורה פחם (דוד וייה), חקלאי (קרלס פויול), ופועל בניין (אנדרס אינייסטה). ספרד היא היום מדינה שהקפטן שלה, איקר קאסיאס, אינו חושש לתת נשיקה צרפתית לוהטת בשידור ישיר לחברתו העיתונאית, שרה קרבונרו, בזמן שהיא מנסה לראיין אותו. כמעט 14 מיליון צופים ראו את הנשיקה, את הנפת הגביע, את שער הניצחון (והקדשתו הנרגשת של אינייסטה לשחקן הספרדי, דניאל חארקה, שנפטר לפני שנה מהתקף לב). בחדר ההלבשה הצטרפו לחגיגות גם שני ענקי הספורט פאו גאסול ורפאל נדאל. המאמן הכי אנטי-טלוויזיוני שקיים, ויסנטה דל בוסקה, הצליח לגרום לכך שההארכה במשחק שלשום תהפוך לאירוע הנצפה ביותר בהיסטוריה המקומית עם 80.9 אחוזי רייטינג. שניות לאחר צאת מהמטוס נתגלה אופיו של דל בוסקה, שסירב בצורה מנומסת להניף את הגביע, כי השחקנים הם הדבר החשוב ביותר. המלך אנדרס. בקצב של וואקה וואקה נסעה הנבחרת באוטובוס עם גג פתוח, עצרה לאכול משהו במלון במדריד, והמשיכה לביקור בשני ארמונות: האחד של המלך הספרדי, והשני של ראש הממשלה ספטרו - שהתרגש כמו אוהד נלהב ואמר: "אני מברך אתכם, אתם שחקנים גדולים. זה ניצחון של 23 גיבורים, אך עמד מאחוריכם כוחה המאוחד של מדינה שלמה". אבל את ספטרו עניין רק שחקן אחד: "קפטן, איזו הצלה עשית לרובן, אבל תרשה לי לדבר באופן אישי על שחקן שמסמל את הכדורגל היפה והאנושיות העצומה. שחקן שהעניק לנו את הגביע העולמי, אך גם הזכיר חבר שכבר איננו עימנו. אין דוגמה טובה מזו עבור הנוער שלנו. תודה, אנדרס, שנזכרת בדני ביום בלתי נשכח בהיסטוריה הספרדית". אינייסטה זכה אמש למחמאות גם מההולנדי יוהאן קרויף. "אינייסטה מסמל את בארסה הטובה ביותר. השחקן כישרוני ויודע לעבוד". אגב, קרויף מתח ביקורת קשה על המשחק של ההולנדים וטען: "הם שיחקו מכוער, סגור, לא יפה ולא מתאים לכדורגל שאנו תמיד אוהבים". גם המלך חואן קרלוס, שאירח את האלופים בארמונו המפואר, השתדל להתנהג כאוהד שרוף ולא פסק לחבק את השחקנים ובעיקר את אינייסטה והדוד החביב דל בוסקה. "תודה שהפכתם את החלום למציאות, אני רוצה לומר 'תודה רבה' בשם כל המדינה. ריגשתם אותנו", אמר להם המלך. המלכה סופיה התלבשה באדום, ולמזלה הפעם פויול לא הגיע למפגש איתה עירום עם מגבת, כפי שקרה בחגיגות הניצחון על גרמניה לאחר חצי הגמר. הממלכה המאוחדת. "נולדתי במדריד לפני 40 שנה, ואיני זוכר דבר כזה. זה פשוט מדהים", אומר לי בטלפון דניאל אידלגו, בעודו מנופף לאוטובוסים העוברים. בספרד, שמחולקת ל-17 קהילות אוטונומיות ומלאה באינספור בעיות פוליטיות וכלכליות, עמדו אמש על האוטובוס, שנסע בין המיליונים שמילאו את הרחובות, וייה העטוף בדגל של אסטוריאס, קסיאס עם דגל ספרד וצ'אבי ופויול שנופפו בדגל קטלוניה. זוהי הרמוניה שדל בוסקה דורש לא רק מן הקבוצה, אלא מהמדינה כולה. "הלוואי שהחברה והמדינה יהיו מאוחדות מאוד, כמו הקבוצה שלי", הכריז המאמן. החגיגה המאוחדת הסתיימה לרגלי נהר מאנפהנאראס, שם הוקמה במה ענקית ומאות אלפי ספרדים צעקו וחגגו עם השחקנים. זמרים מפורסמים ניסו להעביר את הזמן - בזמן שכולם חיכו להגעתם של 23 הקדושים החדשים של ספרד. ואולי הרגע המרגש ביותר היה כשצ'אבי העניק חיבוק ענק לאחד ממעריציו המושבעים, בנו של דל בוסקה, אלוורו, הסובל מתסמונת דאון. אלוורו לבש את החולצה מספר 6, בדיוק כמו אביו בתקופה ששיחק בריאל מדריד, וצעק "ויוה אספנייה" ו"ויוה אבא שלי".