"באנו עם רובי צבע"

שעות ספורות אחרי הדרמה על סיפון ה"מרמרה", בשייטת ניסו להבין מה בדיוק השתבש. "זה היה כמו הלינץ' ברמאללה", אמר י', אחד הלוחמים, "אנחנו באנו עם רובי פיינט בול - לא שיערנו שנגיע למצב שכזה".

עייפים, חבולים ובעיקר הלומים, סיפרו החיילים על הפשיטה. התוכניות המבצעיות, כך נראה, עלו בתוהו. איש מהם לא היה מוכן לקבלת הפנים שציפתה להם. "הם היו לפחות 30 שהמתינו לנו", שיחזר י', "כולם היו ערבים, חלקם אפילו לא דיברו אנגלית. הם ארבו לנו כדי להרביץ, להרוג".

לוחמי הקומנדו ירדו משלושה מסוקים בקבוצות של 15. אחד-אחד הם השתלשלו מטה, כשחבריהם הצטרפו אליהם דרך הים. על הספינה הם ציפו לפגוש פעילי שלום, אבל אלה כבר היו מוכנים למלחמה.

מהרגע הראשון נתקלו הלוחמים בהתנגדות קשה. הם עוד ניסו לשמור על קור רוח, לדבוק בתכנון, אבל האלימות הקשה והפחד שינו את הכל. "היכו אותנו עם אלות ממתכת, דקרו עם סכינים, ירו עם רוגטקות", תיאר הלוחם א' בזמן שהוא מחזיק את ידו שנשברה, "לפתע החל ירי חי. כשאני ירדתי מהמסוק כבר ראיתי אנשים שלנו שרועים על הרצפה".

"פשוט קפצנו למים"

המהומה על המרמרה התגברה. היו אלה דקות של אימה. אחד הלוחמים ראה כיצד האקדח שלו נחטף. אחר כך הוא עצמו הושלך מהסיפון מגובה עשרה מטרים. אחרים נורו - אחד בברכו, שני בבטנו.

הפאניקה כבר ניכרה בכל פינה. "חלק מהלוחמים קפצו למים כי זו היתה הדרך היחידה להימלט", סיפר י'. ל-א', שהוכה במוטות ברזל, לא נותרה ברירה: "צעדתי לאחור, הוצאתי אקדח ויריתי להם ברגליים".

סכנת החיים היתה ברורה ומיידית. "ראיתי קנה של רובה מופנה אלי", גילה י', שהדף טענות כאילו אקדח שנחטף מאחד החיילים הוא שכוון לעברו. "זה היה רובה", חזר ללא היסוס. אותו רובה לא היה הנשק היחיד על הסיפון. "פעילי השלום" היו חמושים מקצה לקצה: אלות, מוטות ברזל, בקבוקי תבערה, תרסיסי גז, רוגטקות עם כדורי ברזל ואף סכינים יפניות.

מנגד, לוחמי השייטת שירדו לספינה חומשו בציוד ל"פיינט בול". "הגענו עם רובי צבע", הסביר י', "כזהמיום כיף בכפר סבא. חשבנו שאנחנו באים לדבר". אבל דיבורים לא באמת היו שם. "כל אחד שירד נתקל בלפחות ארבעה אנשים שפשוט פוצצו אותו במכות", סיכם א', "הם ניסו לחטוף נשקים, להוריד מעלינו את הקסדות והאפודים ואפילו ניסו לחטוף חיילים ולבצע לינץ'. הנורא מכל היה שהם כמעט הצליחו".

21:00 יוצאים לים

שעות בודדות קודם לכן עוד שטו ספינות חיל הים על מים רגועים. הדריכות הורגשה היטב, אבל התחושה היתה שמדובר במשימה אפשרית בהחלט.

בשעה 21:00 בערך עלינו לספינת הטילים של חיל הים, אח"י ניצחון. מלבד העיתונאים שהצטרפו להפלגה היו גם חובלים ולוחמי יס"מ. כולם היו אמורים לסייע לשייטת בפשיטות על שש ספינות המשט.

"אנחנו לא מתרגשים, מדובר בפעילות מבצעית כמעט שגרתית", אמר אחד החיילים בלי לדעת מה צופן העתיד. "אנו יודעים את העבודה. יש סגר על עזה ומבקשים לפרוץ אותו - נדע למנוע זאת".

בחיל הים ידעו היטב כי מארגני המשט קיוו להגיע למים הטריטוריאליים של ישראל רק באור ראשון, והחליטו להפתיע אותם ולפשוט בלילה. "אנחנו יודעים כיצד זה מתחיל אבל לא יודעים כיצד זה ייגמר", תידרך מפקד הספינה, רב סרן עמרי יטאח, את חייליו זמן קצר לפני הפעולה. אמר, ולא ידע כמה צדק.

22:30 מגע ראשון עם המשט

בשעה 22:30 כבר נוצר מגע עם המשט. מספינת הפיקוד אח"י להב ניתנה הפקודה להתחיל בצעד הראשון. עדיין על פי התכנון ובהתאם ללו"ז יצאה מהכריזה הצה"לית קריאה לרבי החובלים של המשט: ותרו על התוכניות שלכם - או שתישאו באחריות.

תחילה בחרו הקפטנים להתעלם. אחר כך סבלנותם פקעה ותגובתם התחלפה בקריאות ג'יהאד. המתיחות הגיעה לשיא. הספינות היו אמנם רחוקות זו מזו 10,000 מייל - אך הדו-קרב כבר היה בלתי נמנע.

24:00 תופסים מרחק

בחצות, שעה שכולם המתינו בדריכות לפקודת ההשתלטות, הורה מפקד חיל הים, האלוף אלי (צ'ייני) מרום, דווקא להתרחק מהמשט ששידר לטעמו לחץ. "ניפול עליהם בשעה 04:00", הכריז בקשר.

כמה שעות אחר כך כבר ניתן היה להבחין באמצעות משקפות הלילה המיוחדות במורנות (ספינות גומי המשמשות את השייטת, ב"ב) המתקרבות אט אט לעבר ה"צ'לנג'ר", ה"בוט 8,000" וה"מרמרה", הספינה בעלת מספר הנוסעים הגדול ביותר במשט.

04:16 הפשיטה החלה

ב-04:16 ניתן האות - והמבצע יצא לדרך. 60 מייל מחופי ישראל החלה הפשיטה על הספינות. הצ'לנגר נכנעה בשקט, בבוט 8,000 המאבק היה קצר. אבל עד מהרה התברר כי במרמרה הסיפור אחר לגמרי.

כבר בדיווחים הראשונים מהספינה הגיעו תיאורים של אלימות קשה מצד 30 פעילים בסיפון העליון. מפקד השייטת נאלץ לשחרר נצרה ראשונה כשהורה ללוחמיו לזרוק לעבר המפגינים רימוני הלם.

05:05 שני פצועים קשה

מפקד חיל הים התקרב לספינה, וממרחק לא רב עקב בדריכות אחר הנעשה. ב-05:05 התקבל דיווח על שני חיילים פצועים ב"מצב חמור". משהרוחות לא נרגעו והאלימות התגברה ניתנה הפקודה שאיש לא חשב שתגיע: "יש אישור לפתוח באש חיה".

הבלאגן הגיע לשיאו, ובקשר ניתזה שיחה בין מפקד שייטת 13 למפקד חיל הים. "יש כאן 20 הרוגים", הדהים הקצין ומיהר לסייג: "אני לא בטוח אם הם הרוגים, אבל הם כבר כמעט שעה לא זזים". 20 הרוגים לא היו, בסוף "רק" תשעה נהרגו. כך או אחרת, כבר אז היה ברור - פעולה מהירה ונקייה זו לא תהיה.

בהמשך הלילה עוד יצאו לוחמים כדי להשתלט על שלוש הספינות הנוספות. הפעם הפשיטות עברו ללא אירועים חריגים - אבל הנזק כבר נעשה.

07:00 ההשתלטות הסתיימה

סמוך לשעה 07:00 בבוקר הגיעה הפעולה לסיומה. חיל הים השתלט על כל הספינות, וגם המרמרה עברה סריקה מלאה. את התחושות המעורבות היה קשה להסתיר. לוחמי הקומנדו הביעו חוסר שביעות רצון מופגן. בעיקר, נדמה, הם כעסו. כעסו כי איש לא תיאר לעצמו שכך זה ייגמר.

ועדיין, בצה"ל ביקשו להדגיש כי למרות הכל המשימה הושלמה. "השגנו את המטרה, עצרנו את המשט", אמר אחד הקצינים, "ברור שהיינו מעדיפים שזה יהיה אחרת - אבל לא אנו בחרנו באלימות".

בכיר בחיל הים הוסיף ואמר כי הוא גאה בלוחמים. "כל צבא אחר שהיה רואה כי כך נוהגים בחייליו לא היה מהסס לירות ולגרום להרבה יותר הרוגים - אבל לא כך חונכנו", הדגיש. לשאלת ההרתעה, והאם פעולה זו תסכל משטים דומים בעתיד, ביקש הגורם להמתין ולראות. "האמת, אין לדעת", הודה.

בשעות הצהריים המוקדמות, כשחזרנו לנמל אשדוד, כבר ראינו את לוחמי הימ"מ מתאמנים לקראת הגעתה של המרמרה. נראה שלקח אחד כבר הופק - לא לוקחים יותר סיכונים עם "פעילי שלום".

13:00 השאלות הקשות

שר הביטחון אהוד ברק ערך מסיבת עיתונאים ובה הטיל את האשמה לתקרית על מארגני המשט. "אנו מצטערים על הנפגעים", פתח ברק, "אך האחריות היא על מארגני המשט". לדברי ברק, המשט כולו "הוא פרובוקציה ביוזמת גורמים אנטי-ישראליים - שאין להם ולו חצי דבר עם סיוע הומניטרי".

הרמטכ"ל אשכנזי, שהשתתף גם הוא בתדרוך, התייחס לטענות לפיהן הכוח לא היה מוכן. "הנשק שהיה ברשותנו לפיזור הפגנות לא הספיק", הודה, "מרגע שהחיילים נקלעו לסיכון חיים, הם הפעילו גם את נשקם - כמתבקש בסיטואציה".

בהכנת הידיעה השתתפה לילך שובל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו