אי נחת צרפתית אפפה את הקרנתו של "רובין הוד", הסרט שפתח ברביעי שעבר את פסטיבל קאן ה-63. סרט האולפנים האמריקני, שכוכביו הראשיים - ראסל קרואו וקייט בלאנשט - הם בכלל אוסטרלים, המפטפטים באנגלית-בריטית א-לה ימי הביניים, עורר את חמתם של תושבי מדינת הבאגט והקרואסון בשל סצנה המציגה את הצרפתים באור לא מחמיא, כמי שניסו לכבוש את אנגליה של המאה ה-13 באמצעות סוכנים כפולים ומרגלים.
"אני לא יודע מי מקבל פה החלטות", התמרמר אחד מאנשי האבטחה הצרפתים בכניסה לחדר הראיונות בשעה שהמתנתי לבואה של קייט בלאנשט, "מכל הסרטים בעולם, זה מה שהיה להם לבחור? סרט אנטי צרפתי-". "צפית כבר בסרט-", תהיתי, מהרהר בעובדה שהקרנת הבכורה העולמית של הסרט נקבעה לשעות הערב של אותו היום, וזכיתי במבט מאיים מגובה במלמול צרפתי. לאחר שניות אחדות נרגע המאבטח ופלט באנגלית מגומגמת: "לא ראיתי. אבל שמעתי מספיק. תסתכל בעצמך באינטרנט".
הצצה חפוזה בגוגל חשפה מאבק וירטואלי המתנהל בשלל פורומים של חובבי הקולנוע הצרפתים. הדיון הסוער נסב סביב שני מוקדים עיקריים: הצורך בעיבוד נוסף לסיפורו של "רובין הוד" וויכוח היסטורי עקוב מדם למי יש באגט יותר גדול: לבריטים או לצרפתים. או במילותיו של עיתונאי צרפתי שצפה בסרט בהקרנה מוקדמת, "כל קשר בין המציאות לסרט מקרי בהחלט".
סרטו של הבמאי רידלי סקוט ("בלייד ראנר", "תלמה ולואיז", "גלדיאטור"), שנעשה בשיתוף עם השחקן והמפיק, כוכב "גלדיאטור", ראסל קרואו, עלה לאקרנים בארץ ובעולם בסוף השבוע שלאחר פתיחת הפסטיבל. העיבוד הנוכחי בוחר להחזיר את סיפורו של האיש ששדד את העשירים וחילק את שללו לעניים לימים שבהם עדיין לא היה רובין הוד. נשמע מוכר? זה בדיוק אותו טריק שבו השתמשו יוצרי "באטמן מתחיל" ו"סטאר טרק" בסרטיהם.
בלאנשט, שחגגה בקאן את יום הולדתה ה-41, התייצבה לראיון מחוזקת בתסרוקת בלונדינית קצרה, חליפה נשית בצבע אפרסק מבית היוצר של ארמני, עגילי זהב במשקל כבד ובעיקר אג'נדה ברורה להסיט את הדיון מהמלחמה העתיקה בין צרפת לאנגליה שניצתת מחדש על המסך.
"אני כל כל נרגשת להיות פה. פסטיבל קאן הוא בעיני אחד הפסטיבלים הנוצצים והוותיקים בעולם. הוא ידוע בכך שהסרטים הפותחים אותו הופכים מהר מאוד לשוברי קופות. מאוד מרגש אותי להיות במעמד הזה, אף על פי שאני חייבת להודות שיש משהו מאוד אכזרי בקאן", היא פולטת וידוי, "רק לצלוח את השטיח האדום הארוך ולטפס את כל המדרגות של אולם ההקרנות, ואז לראות גדודים של צלמים ועיתונאים, עם כל כך הרבה שאלות וטענות. יש רגעים שזה ממש מפחיד אותי".
תסלחי לי שאני הורס את החגיגה, אבל את לא חושבת שיש משהו מביך בעובדה שסרט הפתיחה של פסטיבל קאן הצרפתי הוא סרט שמציג את המדינה הזאת כמחרחרת מלחמה-
"בוא נתחיל עם זה שגם האנגלים לא ממש יוצאים טוב מהסרט הזה", היא פוצחת בנאום הגנה, שנראה כתוצאה ישירה של הכנות מאסיביות שערכו אנשי יחסי הציבור של הסרט המכרכרים סביבה כל העת, "הסרט מראה את מה שהתרחש באותם הימים בתוך בית המלוכה האנגלי וחושף איך הנסיכים התנהלו מתוך מניעים של אגו. כולם רצו להפוך למלכים ולכבוש עוד ועוד שטחים, ולא חשבו באמת על הצרכים של העם. בתוך בית המלוכה האנגלי היו כל כך הרבה סכסוכים שפגעו בסופו של דבר באנשים הפשוטים, כך שאם יש מישהו שצריך להרגיש אי נוחות מהסרט אלו הבריטים ולא הצרפתים.
"אבל אני חושבת שבסופו של דבר, אם תשים בצד את הזהות המדינית של הגיבורים, הסרט, מבחינה פילוסופית, עוסק באגו של בני האדם, שמוביל אנשים לפעמים להחלטות לא נבונות. אני חוששת שבעניין הזה לא הרבה השתנה מהימים ההם. לצערי, גם היום חלק לא קטן מהמנהיגים ברחבי העולם מונע מאגו, ולאו דווקא משיקולים של מה טוב לעם שלו".
אז לא צריך להתייחס ל"רובין הוד" כאל סרט היסטורי?
"אני חושבת שזה בעיקר סרט העוסק בחיפוש האישי של רובין הוד אחר הזהות דרך סיפור המאבק בשחיתות בית המלוכה האנגלי. אני יודעת שראסל לא רצה להיכנס למכנסי הטייטס הירוקים של רובין הוד אלא להביא משהו חדש ומרענן".
הסרט יוצא בתזמון מעניין. רק השבוע התחלף השלטון הבריטי.
"נכון", היא מתעוררת לחיים, "זה רק מוכיח את הרלוונטיות שלו למציאות של היום. כשאנשים מואסים בשליטים שלהם הם מחליפים אותם. מה המסקנה? שהשליטים המודרניים, כלומר המנהיגים, חייבים להיות קשובים לעם שלהם".
אני עדיין לא בטוח שהתשובות שלך ינחמו את הצרפתים.
"אז אני מציעה להם להתנחם בעובדה שיש בסרט לא מעט צרפתית".
מרגישה על הסוס
"רובין הוד" מודל 2010 מביא את סיפור חייו של קשת מומחה (קרואו), לוחם בצבאו של המלך האנגלי ריצ'רד הראשון, אי אז במאה ה-13. לאחר מותו של המלך במלחמה חוזר רובין לאנגליה ומתמקם בנוטינגהאם, עיר הנמצאת תחת שלטונו של שריף מושחת ושסובלת ממיסוי משתק מצד בית המלוכה. בעת שהותו בעיר הוא מתאהב באלמנה, ליידי מאריון (בלאנשט), ומתוך תקווה לזכות בידה וכדי להציל את הכפר, הוא מגבש חבורת שכירי חרב המצילים את הממלכה.
זאת לא הפעם הראשונה שבלאנשט נכנסת לנעליים של דמויות היסטוריות. את מרבית תהילתה כשחקנית קולנוע גרפה הודות ליכולתה להשיל מעל עצמה את אישיותה ולעטות על עצמה מבטאים זרים וצורות חיצוניות שונות. את הפריצה הגדולה שלה עשתה בסוף שנות ה-90 בסרט "אליזבת", שבו גילמה את מלכת בריטניה, תפקיד שעליו היתה מועמדת לפרס האוסקר. מאז הספיקה לגלם את אודרי הפבורן בסרט "הטייס", את מלכת האלפים בטרילוגיית "שר הטבעות" ושוב את המלכה אליזבת בסרט ההמשך "אליזבת - תור הזהב". היא אפילו גילמה את בוב דילן בסרטו של טוד היינס "אני לא שם". בדרך גרפה אוסקר על תפקידה בסרט "הטייס", את פרס גלובוס הזהב על משחקה ב"אליזבת" וב"אני לא שם" ועוד שלל פרסים בינלאומיים וטייטלים יוקרתיים, בין השאר את תואר השחקנית המשפיעה ביותר על פי ה"טיים מגזין".
עושה רושם שיש לך משיכה לדמויות ששונות ממך בתכלית. מה משך אותך בתפקיד של מאריון, אישה פשוטת יום עם מבטא אנגלי ושיער חום?
"הבוץ שמרחו עלי בכל בוקר, יש לי פטיש לבוץ על הגוף", היא צוחקת, "בכל פעם שהייתי מגיעה לסט הייתי נקייה וריחנית אחרי מקלחת, ואז רידלי היה פשוט מורח אותי בבוץ".
זה באמת מרענן לראות אותך היום נקייה ומאופרת.
"אתה אומר את זה ברצינות? שתדע לך שאתה לא הבן אדם הראשון שאומר לי את זה".
את די מלוכלכת בסרט.
"במקרה הזה אני אפיל את האשמה ולחלופין אתן קרדיט לרידלי, שלא רצה שאגלם את הדמות בצורה מסורתית. בניגוד לדימוי הרווח של אישה פשוטה וכנועה בימים הקדומים של אנגליה, שכל תפקידה הוא להיות במטבח, הוא רצה אותה אישה אמיצה, שיוצאת להילחם כדי להגן על ביתה ועל משפחתה. יש בתפיסה הזאת משהו מאוד מרענן וגם מאוד נעים לי כאישה. כבר היו מספיק שחקניות עבר שגילמו את מאריון, ומעבר לעובדה שהן היו יפות, אני חייבת להודות שהן לא הותירו כל חותם. לפחות לא עבורי. כילדה תמיד רציתי להיות רובין הוד ולא מאריון. יכול להיות שזה מה שבעצם משך אותי לסרט הזה. האפשרות ליצוק תוכן ומשמעות לתוך הדמות שלי. בגרסה שלנו מאריון יוצאת למלחמה ובועטת בכמה ישבנים, והיה לי מאוד כיף לעשות את התפקיד הזה".
הדמות אולי מחמיאה למין הנשי, אבל היא פחות מורכבת ועמוקה מדמויות שגילמת בעבר.
"יש רגע מסוים בקריירה, בעיקר אחרי כל כך הרבה תפקידים שנחשבים עמוקים, שבא לך פשוט ליהנות. מבחינתי, לעבוד עם ראסל ועם רידלי היתה אפשרות לחוויה עצומה. חוץ מזה, בתור אמא לבנים, חלק מהשיקולים שלי נובעים מהשאלה מה הילדים שלי והמשפחה שלי יאהבו לראות בקולנוע".
הבנים שלך היו איתך בצילומים-
"בהחלט. הצילומים התקיימו במהלך חופשת הקיץ שלהם והם הגיעו לבקר אותי לא מעט. זה היה מדהים עבורם. ראסל היה כל כך נחמד אליהם והוא לימד אותם איך לירות בחץ וקשת. אני חושבת שזאת היתה חופשת הקיץ הכי מדהימה שהיתה להם אי פעם".
הם גם זכו לראות את אמא יורה בחץ וקשת-
"אני לא בטוחה שזה משהו שאני צריכה להתגאות בו. היה לי מזל של מתחילים. ביום הראשון של הצילומים רידלי אמר לי, 'בסצנה שלך אני רוצה שתירי בחץ וקשת'. אמרתי לו, 'אבל מעולם לא עשיתי את זה קודם. כמה זמן יש לי להתכונן לזה-'. הוא אמר לי שיש לי 45 דקות, ושדרך אגב מדובר בחץ בוער. אני עומדת שם, ליד הילדים שלי, וחושבת, 'איך אני עושה את זה-' בסופו של דבר, אני חושבת שהעובדה שהבנים שלי היו בסט גרמה לכך שלא יכולתי לפשל מולם. התאמנתי קצת ואז פשוט שיחקתי אותה שאני יודעת מה אני עושה, גייסתי כוחות וזה איכשהו עבד. אני חוששת שזה היה מזל של מתחילים, כמו שהיה לי פעם באיזה משחק גולף ששיחקתי. אני מניחה שאם היו מבקשים ממני לעשות את זה שוב הייתי נכשלת כישלון חרוץ".
ואיך התמודדת עם סצנות המלחמה שבהן את רוכבת על סוסים עם שריון מתכת כבד-
"צר לי לאכזב אותך אבל השריון היה מפלסטיק. אני הרבה פחות גיבורה ממה שזה נראה. בוא נודה באמת, גם הסוסים הם סוסים מאולפים שיודעים מה לעשות, וחלקם היו בכלל סוסי פוני שמצולמים מזווית מסוימת שנותנת אשליה שמדובר בסוס אמיתי".
פוגעת בול
זהו המפגש הקולנועי הראשון בין קרואו לבלאנשט, שני אייקונים אוסטרלים שגרפו אוסקרים ותהילת עולם. לאורך השיחה לא מסתירה בלאנשט את הערכתה והערצתה לקרואו, שגונב לה את ההצגה בסרט ובפסטיבל.
"הכרנו ברמת ה'שלום שלום'", היא מספרת, "הפעם הראשונה שבה נפגשנו ושוחחנו היתה לפני כמה שנים. שירות הדואר האוסטרלי בחר כמה שחקנים ושחקניות אוסטרלים שמשחקים ברחבי העולם כדי שיככבו על הבולים האוסטרליים. שאלו אותי איזו דמות שגילמתי אני רוצה שתופיע על הבול ואמרתי המלכה אליזבת. זה הצחיק אותי שהמלכה הבריטית תהיה על הבול. שם פגשתי את ראסל, ובילינו ערב שלם יחד. הוא אמר לי, 'אולי נעשה יחד סרט', ואני חשבתי שזאת שיחת נימוסים, כמו שעושים בברנז'ה תמיד. ואז יום אחד הגיעה ההצעה לעשות את התפקיד של מאריון. ראסל הוא אחד ממפיקי הסרט וחשבתי שזאת תהיה אפשרות מצוינת לאיחוד על המסך".
דווקא מבקרי הקולנוע על פני הגלובוס, שצפו בסרט בהקרנות עיתונאים עוד לפני הבכורה המדוברת בקאן, חלוקים בדעתם לגבי איחודם של השניים על המסך, כמו גם בצורך בסרט נוסף שעוסק בגיבור העל הקדמוני, ירקרק הטייטס.
MSN הבריטי העניק שני כוכבים וחצי לסרט - שגרף בסוף השבוע הראשון להקרנתו בארה"ב ובקנדה 37.1 מיליון דולרים ונכשל בניסיון להביס את רוברט דאוני ג'וניור המגלם את גיבור העל המודרני איירון מן. האתר אף ציין ש"סצנות המלחמה ערוכות בצורה מבולבלת ומבלבלת, עד שאתה לא יודע מי נגד מי ומה קורה על המסך".
ב"מיאמי הראלד" נכתב: "כשאתה מסתכל בעיניו של קרואו, אתה לא רואה שחקן שמאמין בגיבור שלו אלא בעיקר שחקן המנסה לזכור את השורות שלו", ואילו בלאנשט קצרה מחמאות כשהוגדרה כ"מקדמת את העלילה" ו"אמינה". הביקורת אף הביעה זעם על כך שסצנות הרומן של רובין הוד ומאריון קצרות מדי.
מנגד, מגזין הקולנוע האמריקני "אמפייר" הביע אמון בסרט וקבע כי "מדובר בסרט המלחמה ההיסטורי הכי מוצלח של ראסל קרואו ורידלי סקוט מאז 'גלדיאטור'".
לבלאנשט יש רק מילים טובות להגיד על בן זוגה למסך: "היה לי מאוד כיף לשחק עם ראסל, הוא שחקן מאוד מקצועי ומצחיק. הכי שיעשעה אותי הסצנה שבה רובין מבקש ממאריון עזרה בהורדת כל שכבות הלבוש שלו לאחר חזרתו מהמלחמה. זה היה תהליך ממש מפרך.
זה לא ייאמן כמה שכבות של בגדים הגברים לבשו בימים ההם. אני לא מצליחה לדמיין אפילו איך הם עשו אהבה באותה תקופה. כל הספונטניות של הסרת הבגדים לא היתה קיימת. בטח עד שהם הגיעו למיטה, הם נרדמו תוך כדי מעשה אהבה".
* * *
סינדרלה מן
ראסל קרואו השיל ממשקלו באמצעות שיעורי בלט ומדיטציה, רק כדי להיכנס למכנסי הטייטס של רובין הוד
היה קשה להתעלם ממצב הרוח העליז של ראסל קרואו (46), שהקדיש חלקים נרחבים ממסיבת העיתונאים לשיחה על גמר הגביע העולמי בכדורגל שייפתח בקרוב. השחקן האוסטרלי יליד ניו זילנד, שבבעלותו קבוצת רוגבי, שמח ללהג על הכדורגל העולמי ולשתף בחוויית המפגש שלו עם רונאלדו ("בן אדם נחמד וצנוע"). כשנשאל איך חיטב את גופו לקראת תפקידו כרובין הוד - שכן בשנים האחרונות העלה במשקל - הוא השיב: "עם שיעורי בלט ומדיטציה".
עם זאת, קרואו לא פיספס אף הזדמנות לפרוש את משנתו על תפקידו הנוכחי כרובין הוד. "לא היו לי מחשבות להפיק את הסרט הזה, אבל אז הגיעה ההצעה מהאולפנים, שכנראה חיפשו מישהו להאשים במקרה של כישלון. לקח לי בדיוק כמה דקות לחשוב על זה לפני שאמרתי כן. הסכמתי להיכנס להרפתקה ושקעתי בקריאת 30 ספרים על רובין הוד וצפייה בהמון סרטים. בסופו של דבר אספתי קווי עלילה לסרט של שבע שעות".
היה ברור לך מההתחלה שאתה רוצה לעשות סרט על הימים הראשונים של רובין הוד-
"כן. אף פעם לא ראיתי סרט על רובין הוד שבו באמת הבנתי את המוטיבציה של הדמות. תמיד רואים אותו שודד ונלחם ולא מבינים למה ומאיפה זה מגיע. רציתי לנסות להבין את שורשיו של האדם".
אם רובין הוד היה חי היום, במי לדעתך הוא היה נלחם-
"זאת שאלה מצוינת, ואני חושב שבלב של כולנו יש איזה רובין הוד שרוצה שיהיה צדק חברתי. זאת באמת מחשבה מעניינת. האם הוא היה יצור פוליטי? האם היה לוחם באנשים העשירים שסוחרים בוול-סטריט והיה מסייע לטפל בקריסת המשכנתאות? יכול להיות שאם רובין הוד היה חי היום הוא היה נלחם במונופול התקשורתי. בשורה התחתונה, רובין הוד היה אדם שהיה אכפת לו מהאנשים שסובלים. אני חושב שלו כל אחד מאיתנו יפנה קצת מקום בלב למען האחרים, העולם שלנו ייראה הרבה הרבה יותר טוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו