מלון שפרד בשייח' ג'ראח

"העמדה של אובאמה? א?-חוצפ?-ה"

מפעל הבנייה היהודית בלב שכונות ערביות במזרח ירושלים רשום על שמו של הנדבן היהודי ד"ר ארווין מוסקוביץ • פעילותו זכתה לקיתונות של רותחין מהשמאל, שרואה בה פרובוקציה קשה • בשנים האחרונות חלה מוסקוביץ ואינו פעיל עוד • את המושכות נטלה רעייתו צ'רנה בת ה-80 • בראיון ראשון לתקשורת הישראלית היא מפגינה אמונה מוחלטת בצדקת הדרך שלה ושל בעלה

במוצאי יום הכיפורים לפני כ-15 שנה, מעט לפני חצות, אסף אותי ראש עיריית ירושלים דאז אהוד אולמרט במכוניתו לכיוון העיר העתיקה של ירושלים. בעודו מהלך בסמטאות החשוכות, המובילות אל המקום שבו נפרץ זה עתה פתח היציאה ממנהרות הכותל, שוחח אולמרט בטלפון עם שני אנשים, שידעו מבעוד מועד על המהלך הדרמטי: בנימין נתניהו, שארבעה חודשים קודם לכן נבחר לקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, ואיל ההון היהודי מפלורידה, ד"ר ארווין מוסקוביץ, שכבר באותן שנים השקיע ממון רב ברכישת קרקעות ומבנים בשכונות ערביות או סמוך להן במזרח ירושלים, במטרה ליישב בהם יהודים ולמנוע את חלוקת העיר.

מוסקוביץ, שבאותם ימים תמך פוליטית הן בנתניהו הן באולמרט, מימן גם חלק מהחפירות במנהרות הכותל, והיה שותף סוד למהלך המתוכנן. "גם אני בדרך", הוא עידכן את אולמרט.

השניים נפגשו כעבור דקות אחדות ב"ויה דולורוזה" שבעיר העתיקה, בדיוק במקום שבו פגשו מכושי החופרים את קיר האבן החיצוני של הרחוב. הם נטלו לידיהם מעדרים, הצטלמו והשתתפו באופן סמלי באקט הפריצה. מאי שם נשלף בקבוק ויסקי והורמו כוסיות "לחיים".

למחרת היום פתחו הפלשתינים במהומות דמים שנמשכו שלושה ימים והידרדרו עד קרבות ירי בין חיילי צה"ל לבין שוטרי הרשות הפלשתינית. כששככה האש נמנו 17 חיילים הרוגים בצד הישראלי ועוד עשרות רבות של הרוגים ומאות פצועים בצד הפלשתיני.

מנווטת, מנהלת ומחליטה

הקשרים בין מוסקוביץ לבין אולמרט ונתניהו ידעו עליות ומורדות. עם אולמרט הם נותקו מכיוון שלדעתו, אולמרט שינה לחלוטין את השקפותיו. עם נתניהו, שעידכן את עמדותיו, עדיין יש קשר. מוסקוביץ, מכל מקום, דבק באמונתו ולא זז ממנה כהוא זה. מפעל הבנייה וההתיישבות היהודית בלב שכונות ערביות במזרח ירושלים רשום על שמו של הנדבן היהודי ד"ר ארווין מוסקוביץ, שבין היתר מימן וסייע להתיישבות היהודית ברובע המוסלמי והנוצרי של העיר העתיקה, בעיר דוד, במלון שפרד שבין בית החולים הדסה על הר הצופים לבין שכונת שייח' ג'ראח-שמעון הצדיק, בבית אורות שעל הר הזיתים ובשכונת מעלה הזיתים שנבנתה בצמוד לראס אל עמוד. מיותר לציין כי פעילותו של מוסקוביץ זכתה לקיתונות של רותחין מצד השמאל, שרואה בהן פרובוקציה ומכשול להידברות עם הפלשתינים.

בשנים האחרונות חלה מוסקוביץ ואינו פעיל עוד. את המושכות נטלה רעייתו צ'רנה. היא שמנווטת, היא שמנהלת והיא שמחליטה. למרות זאת, ממשיכה התקשורת לדווח על פועלו של "הדוקטור", (כך הוא מכונה על ידי אוהביו ומתנגדיו כאחד), אבל זה כבר מזמן לא "הדוקטור", אלא צ'רנה מוסקוביץ בת ה-80, רעייתו ב-60 השנים האחרונות.

הוריה של צ'רנה הגיעו לארה"ב מליטא בגיל צעיר והתפרנסו מניהול חנות מכולת. הם לא היו אנשים דתיים, ורק לאחר נישואיה לארווין מוסקוביץ החלו בני הזוג להקפיד על שמירת המצוות ולהתחזק מבחינה דתית. את מרבית הונם עשו המוסקוביצים מרשת בתי החולים ובתי האבות שניהל ה"דוקטור", מרשת של מועדוני בינגו והימורים בקליפורניה ובפלורידה ומהשקעות מוצלחות בנדל"ן. לבני הזוג, שמחלקים את זמנם בין פלורידה לישראל, שמונה ילדים, 42 נכדים ו-4 נינים. על בעלה היא אומרת: "הייתי בת מזל להינשא לאדם עם חזון שכזה, לעמוד לצידו שנים כה רבות ולסייע לו במימוש החזון הזה".

לצ'רנה מוסקוביץ יש קול רך ומראה שברירי. בראיון ראשון אי פעם לתקשורת הישראלית היא מפגינה עוצמה, נחישות ואמונה מוחלטת בצדקת הדרך שלה ושל בעלה. הראיון עימה התקיים בשפה האנגלית, בעת שביקרה בישראל בשבוע שעבר כדי לחלק את "פרס מוסקוביץ לציונות" ולקבל תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת בר אילן. לראיון הוקצו 45 דקות בלבד: מעט מדי בשביל ראיון עיתונאי, אבל נצח בשביל מוסקוביץ, שסדר יומה כאן היה מתיש גם אדם צעיר.

למען השוויון והשלום

תרמתם עשרות מיליוני דולרים לטובת ההתיישבות במזרח ירושלים וביהודה ושומרון, בציבור הדתי והלאומי משווים אתכם לצמד הפילנתרופים הידוע משה ויהודית מונטיפיורי או לגואלי אדמות דוגמת חנקין, אבל רבים אחרים בציבוריות ובשיח הישראלי אינם מבינים מדוע כמעט תמיד אתם בוחרים לממן התיישבות יהודית באזורים צפופי אוכלוסייה ערבית. הם רואים במעשים שלכם פרובוקציה, מכשול לשלום וסכנה ליחסים עם ארה"ב.

"אני ובעלי בשום פנים ואופן לא רואים זאת כפרובוקציה. מנקודת מבטנו זהו מימוש של זכות טבעית. שנינו נולדנו וגדלנו במדינת ויסקונסין, במקומות שבהם שחורים ולבנים חיו יחדיו. תמיד האמנו שמגורים של אדם שחור ליד אדם לבן לא אמורים להיות בעיה. כך חינכו אותנו. אילו היינו גדלים אחרת, אולי היינו מרגישים אחרת.

"מאוד מוזר לי שיש יהודים שאינם מוכנים לגור בשכנות למוסלמים ומוסלמים שאינם מוכנים לגור בשכנות ליהודים. הסיכוי האמיתי לשלום בין אנשים טמון דווקא בקירבה הזאת. הראייה ההפוכה היא לדעתי גזענית. ההיסטוריה מוכיחה שמגורים באזורים נפרדים הובילו לאפליה ולחוסר שוויון".

אולי במקום כה מסובך כמו ירושלים זה אחרת? טדי קולק אמר תמיד שהדבר הטבעי הוא שבמסגרת עיר מאוחדת, יהודים יחיו בשכונותיהם וערבים יחיו בשכונותיהם, ואלה לא ייכנסו לחיים של אלה.

"אני זוכרת את דבריו. לא הסכמתי איתו אז, ואיני מסכימה היום. כשאתה מסמן אזורים שבהם מותר לאחד לגור ולאחר אסור לגור – זה מוביל לאפליה. זה לא עבד בדרום אפריקה. זה לא עבד בארה"ב".

היית מוכנה שבבניין שבו את מתגוררת יתגוררו גם ערבים-

"אין לי שום בעיה עם זה. אם אנשים בבניין שבו אני חיה רוצים למכור לערבים, זכויות הפרט והקניין שלהם הן שקובעות, וכמובן גם הפוך. זו הנוסחה לשוויון אמיתי. אין דבר כזה נפרד ושווה.

"בשכונת שמעון הצדיק פונו ערבים מבתים שבהם חיו על פי צווים של בית משפט, אבל הטענה שלהם היא: 'אם היהודים חוזרים לבתיהם שאליהם אנחנו נכנסנו ב-1948, הניחו לנו לחזור לבתינו, שאליהם היהודים נכנסו באותה שנה - לקטמון, לבקעה, ללוד'.

"איני יכולה לדבר על רכוש של אנשים אחרים. איני משפטנית. אני רק יודעת שבכל הזדמנות שבה ניגשנו או הובלנו לבית משפט בקשר לבתים שרכשו בעיר העתיקה של ירושלים, בשמעון הצדיק או במקומות אחרים, הכל נמצא חוקי. בית המשפט פועל לפי חוק, גם כאשר מדובר בבתים של ערבים.

"מעבר למישור המשפטי, לדעתי, מאוד טבעי שיהודים יחזרו למקומות שמהם גורשו על ידי הערבים, למקומות שבהם הותקפו ונהרגו, בין שמדובר מדובר בחברון, בין שמדובר בשמעון הצדיק, ובין שמדובר בעיר העתיקה של ירושלים. לעומת זאת, אין זה טבעי בעיני שהצד התוקף, שיזם את הפגיעה וההרג והגירוש של היהודים וכתוצאה מכך הפסיד את ביתו, יהיה זכאי לשוב לשם. אין סימטריה".

מה מניע את המהלכים שלכם בירושלים-

"כשהיינו צעירים, הלכנו בעלי ואני מבית לבית, עם הקופסה הכחולה של הקרן הקיימת וגייסנו כסף כדי לגאול את אדמת ארץ ישראל, הבית הלאומי של העם היהודי, האדמה שהאל נתן לעם היהודי. הניסיון של היהודים להשתלב בגולה, איש איש בארצו, לא הצליח. שיבת היהודים לארץ - היא התשובה.

"בעלי ואני מאמינים בעובדות בשטח. משמעות הדבר שאם אנו רוצים להחזיק בארץ ישראל, אנו חייבים להיות פה, ואם צריך - אז גם לקנות את האדמה על פי חוק. כך עשתה בעבר הקרן הקיימת, וכך אנו ויהודים טובים אחרים עושים היום. הקיבוצים רכשו בעבר אדמות רבות מהערבים. המתנחלים ביהודה ושומרון עשו ועושים זאת עד היום, וגם אנו עוסקים בכך, הכל על פי החוק והצדק".

מדוע אתם אינכם חיים בארץ-

"שקלנו זאת פעמים רבות, אבל אצל כל אחד המצב שונה. בעלי עבד 28 שנים בקליפורניה ופיתח בתי חולים רבים. משם הוא עסק תמיד בעזרה למדינת ישראל, בתרומות לנזקקים ולמוסדות שונים וגם בגאולת ירושלים. אני אישה עובדת שמנהלת את העסקים. היה פשוט יותר להסתדר בין ירושלים לפלורידה, אבל בין ירושלים לקליפורניה זה היה בלתי אפשרי. היום יש לנו בית כאן. משפחתנו פוקדת אותו פעמים רבות, ואנו מרגישים לגמרי מחוברים לכאן. יש לי אזרחות כפולה, אבל אני לא רואה את עצמי קובעת כאן בית קבוע שבו אחיה לצמיתות".

אתם תורמים כבדים גם להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ובגולן. כיצד את מתייחסת לעמדת הנשיא אובאמה, שתובע מישראל להקפיא את כל הבנייה מעבר לקו הירוק, ובכלל זה בירושלים-

"אני פשוט אומרת שישראל היא דמוקרטיה ומדינה חופשית. איני מאמינה שיש למישהו זכות להכתיב לה מה הצרכים הביטחוניים שלה. העמדה של אובאמה היא מדהימה. יש מילה בשביל זה: 'א?-חוצפ?-ה'", היא אומרת בעברית במבטא אמריקני-יידישאי.

"אגב, כל מתנגדינו בירושלים רוצים פשוט בחלוקת העיר מחדש, וזה כמובן לא מה שיביא את השלום. זה רק ירחיק אותו".

ישראל היא מדינה דמוקרטית, אבל האם היא גם מדינה חופשית ובלתי תלויה, שיכולה להתעלם מבקשה של מעצמה כארה"ב-

"האם יש מדינה שהיא לגמרי עצמאית? אפילו אמריקה מיטלטלת היום בגלל המתרחש ביוון. כולנו תלויים זה בזה. אני יודעת שזה מאוד חשוב שישראל תקבל סיוע מארה"ב. מצד שני - אני חושבת שישראל היא אחת השותפות החזקות שיש לארה"ב, ואני מאמינה שארה"ב צריכה את ישראל, ושהיא המדינה היחידה שארה"ב באמת יכולה לסמוך עליה, בגלל היציבות ובגלל הדמוקרטיה".

הייתם קרובים מאוד לבנימין נתניהו ואף סייעתם במימון מערכות בחירות שלו. אחר כך, כשפינה את רוב חברון וכשעצר זמנית את הבנייה במעלה הזיתים - התרחקתם. האם את מאוכזבת ממנו-

"אני מעדיפה לא לענות על השאלה".

יש לך קשר איתו היום-

"לא, אבל אין זה אומר שלא יהיה לי בעתיד".

גם עם אהוד אולמרט היתה לכם מערכת יחסים קרובה. את הופתעת מהשינוי המופלג בעמדותיו? מההאשמות שמופנות כלפיו-

"אני מעדיפה שלא להיכנס לנושאים האישיים או לאופי של אנשים שאני בקשר איתם".

אז אולי תתייחסי למדיניות שלהם? לשינויים בעמדות שלהם-

"היו שינויים בעמדות שלהם. זו עובדה. אצלי לא היו שינויים. אנחנו ממוקדים במה שאנו עושים, במה שאנו מאמינים בו".

את ודאי זוכרת את פריצת פתח היציאה ממנהרת הכותל. היא הביאה אמנם לגידול של מאות אלפים במספר המבקרים במקום, אבל גם הביאה למהומות דמים ולהרוגים רבים. האם בדיעבד את סבורה שזו היתה טעות, ואולי ניתן היה לעשות זאת בדרך אחרת-

"אין מדינה בעולם שלא עושה טעויות. ייתכן שלא היו מוכנים מספיק, שלא היתה הערכה נכונה לגבי הכוונות של האויבים מסביב, אבל לאחר מעשה נמצא שהם רק חיפשו תירוץ כדי להבעיר את הכל, ושאם הבעירה לא היתה פורצת שם, היא היתה פורצת במקום אחר.

"האם פריצת הפתח עצמה היתה טעות? ודאי שלא. כשיש לך אוצר תרבותי והיסטורי שכזה, אין מדינה בעולם שלא היתה חושפת אותו, חופרת אותו ועושה הכל כדי להציג אותו בפני כמה שיותר אנשים. זה סימן לאומה בריאה. מי שצועד היום במנהרות שחשפו את הכותל המערבי לכל אורכו, במנהרת החשמונאים שנמשכת מהם, מי שצועד במקומות הללו, שלי ולבעלי היתה הזכות לקחת חלק בפיתוחם, אינו יכול שלא להתרגש ולחוש שהוא חלק משרשרת הדורות של עם ישראל. אם מישהו מאיים עלינו בשל כך בטרור ובפרעות - אסור לנו להיכנע לו".

shishabat@israelhayom.co.il


* * *

זקוקים לגיבורים

פרס מוסקוביץ לציונות", מייסודה של קרן מוסקוביץ, מעניק מדי שנה 150 אלף דולר לארגונים ופרטים בחברה הישראלית שמגשימים את ערכי הציונות. יש הרואים בו מתחרה לפרס ישראל.

האם העובדה שפרס ישראל הוענק לפרופ' שטרנהל שרואה בהתנחלויות "אסון היסטורי", היתה גורם מאיץ להכריז על הפרס שלכם-

"הפרס הזה היה רעיון טוב בכל הנסיבות. הוא יצא לדרך אחרי שהציבור הישראלי עבר את הטראומה הקשה של פינוי גוש קטיף, כאשר ממשלת ישראל לא היטתה אוזן לעמה שלה, כאשר אנשים רבים במדינה הזאת חשו זרים בארצם. חשבתי שזה כל כך חשוב, למען הדור הצעיר, להבהיר שהציונות היא דבר חיובי, שיש לה עתיד, שציונות אינה להיזרק מביתך או לקבל מכות. חשבתי שהציבור בישראל זקוק לגיבורים הללו, שהקדישו את חייהם למען הציונות והמדינה, כדי להצדיע להם, כדי להמשיך לקוות ולהאמין".

קשת הזוכים בשלוש שנות הפרס עד היום היא מגוונת: השנה זכו בפרס הרב יואל שוורץ מייסד הנח"ל החרדי; אניטה טוקר מנצר חזני, ראשון יישובי גוש קטיף, שהקימה שם חקלאות מופלאה וגורשה מביתה; ותא"ל אהרון דוידי, איש הצנחנים הוותיק שהקים את ארגון שר-אל, שמביא מכל העולם מתנדבים יהודים לצה"ל. בין הזוכים מהשנתיים הקודמות נמצאים הטייס רן פקר, משה מושקוביץ ממחדשי היישוב היהודי בגוש עציון ונעם ארנון, מראשי היישוב היהודי בחברון.

את אומרת שהציבור בישראל זקוק לגיבורים, כדי להמשיך ולהאמין. מי הגיבורים שלך בישראל של היום ובתרבות ובהיסטוריה היהודית לאורך הדורות בכלל-

"אני לא רוצה לנקוב בשמות, הם רבים מספור. כל כך הרבה אנשים נותנים את הנשמה למדינה הזאת. ראיתי רבים מהם בטקס הענקת פרס מוסקוביץ השנה. אם אתה מבקש ממני לנקוב בשמות מהעבר: שלמה המלך, דוד המלך, זאב ז'בוטינסקי".

גילוי נאות: בין מאות השמות שהועלו כמועמדים לפרס, הועלה גם שם המחבר; נ"ש

* * *

בשמאל מוחים: "כוונות טובות שמובילות לאסון" עו"ד דניאל זיידמן, מומחה לענייני מזרח ירושלים ואיש שמאל, טוען כי כבר שנים שהוא "מתחנן לפגישה עם ארווין וצ'רנה מוסקוביץ, כדי שסוף סוף אכיר את האנשים שמאחורי השמות הגדולים, אבל הם מאוד שומרים על ריחוק. אני נמנה עם אלה שחושבים שבנייה יהודית במזרח ירושלים היא אסון מוחלט למדינה ולציונות, אבל מצד שני אני מאמין שכוונותיהם של בני הזוג מוסקוביץ טובות.

"אני שומע מאנשים וגם רואה בשטח שצ'רנה מוסקוביץ מנהלת את העניינים היום ביד רמה. אני שומע שהיא דעתנית, עקשנית ומוכשרת. לצערי, בתקופה האחרונה לא ניכרת הפחתה במעורבות של המשפחה במה שקורה במזרח ירושלים וגם לא בטיב קבלת ההחלטות.

"בשנות ה-90, כשהתמיכה הממלכתית בבנייה במזרח ירושלים פחתה, כוחו של מוסקוביץ התעצם מאוד. בעשור האחרון המשפחה היא עדיין שחקן חשוב, אבל יש גדולים ממנה. הפעילות שלה היא גם פילנתרופית, אבל גם פעילות של יזמות נדל"נית עסקית גרידא.

"היום, להעלאת בולדוזר על קרקע במזרח ירושלים יש משמעות גדולה מאוד. זהו אחד הנושאים הרגישים ביותר פוליטית וזה עשוי לפוצץ כל תהליך מדיני. אחת המחליטות על עניין כה גורלי היא לא אחרת מאשר צ'רנה, כלומר היא מחזיקה בידיה כוח עצום".

לדברי יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו: "לצערנו המדינה מאפשרת למשפחת מוסקוביץ להשתמש במשאביה ולהשפיע בשלט רחוק על הנעשה בירושלים, כל זאת בלי להתגורר בישראל ובלי לשאת באופן ישיר בתוצאות ההרסניות של מעשיהם. עם כל הכבוד לדברי הביקורת על פעילות שלום עכשיו, בניגוד לבני הזוג מוסקוביץ, אנשי שלום עכשיו גרים בישראל, משלמים מסים, הולכים לצבא ומתמודדים בכל יום עם מורכבות הסכסוך הישראלי-פלשתיני.

"ההתנחלות בלב השכונות הערביות במזרח ירושלים היא מהלך שגוי ופרובוקטיבי שיוצר חיכוך מיותר עם האוכלוסייה הפלשתינית וגורם נזק בינלאומי כבד. אין שום עתיד להתנחלות של מאות קיצונים יהודים בלב האוכלוסייה הפלשתינית בשייח' ג'ראח, סילואן, ראס אל עמוד וג'אבל מוכבר. נוסף על הנזק המדיני ולמעמסה הביטחונית, כבר היום משלם האזרח הישראלי מיליוני שקלים מתקציב המדינה כדי לאבטח את ההתנחלויות במזרח העיר, שבחלקן נתמכו על ידי משפחת מוסקוביץ".

ג'ף הלפר, ראש הוועד הישראלי נגד הריסת בתים: "משפחת מוסקוביץ לקחה על עצמה להקים שרשרת התנחלויות סביב העיר העתיקה במטרה להגן מפני החזרת השטח הזה. הבעיה היא ההשלכות הפוליטיות של הדבר הזה, הרי לא מדובר במפעל פרטי של מוסקוביץ, אלא בלב הקונפליקט באזור. לכולם כבר ברור שאי אפשר להוציא את ירושלים מהסדר פוליטי כלשהו, לא משנה מה החזון ומה התוכנית. משפחת מוסקוביץ ופועלה מסבכים לנו מאוד את התמונה.

"הזוג מוסקוביץ רוצה למנוע את האפשרות העתידית של חלוקת העיר, אבל הם לא חושבים קדימה. המשמעות היא שלא יהיה פתרון של שתי מדינות לשני עמים. אז מה הם רוצים, מדינה אחת דו-לאומית? בסדר גמור, עלי זה מקובל. או אולי מדינת אפרטהייד, שאני מאוד מקווה ומאמין שאף אחד, כולל ארווין וצ'רנה מוסקוביץ, לא רוצה".

נעמה לנסקי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...