לא מאמינים לאמנה

יום שבת אחר הצהריים ובאחת מתחנות הרדיו שמשדרות לנהגים על הכביש המהיר מבודפשט לווינה מדברים על אמנת שנגן. אולי בגלל דיבורים מסלובקיה, שגבולה עם הונגריה הוא רק מעט ממזרח לכביש שהיא עומדת לסגור; ואולי בגלל מה שיתברר בהמשך כפקק תנועה ענק - אוסטריה סגרה את תחנת הגבול במיקלסדורף לכמה שעות.

וזו האירוניה: אוסטריה סגרה את הגבול כדי להתארגן טוב יותר לקליטת הפליטים הסורים המגיעים מהונגריה. מעשית, הפליטים הוסיפו ללכת. להם הזמן לא בוער. הם השאירו את חייהם הקודמים מאחוריהם ומקווים לחיים חדשים בגרמניה. יום יותר או יום פחות לא ישנה למי שברחו על חייהם. השנאה שבה נתקלו מחוגים מסוימים בחברה ההונגרית? זה רק טוב לעניינם ומגביר את הצורך הדחוף של כולם להביא אותם לגרמניה. 

מי שישבו במכוניות וסבלו מחסימת הכביש היו בעיקר העובדים הקרואטים והסרבים בדרכם חזרה לעבוד בווינה. לאוסטריה אחת מאוכלוסיות הזרים הגדולות באירופה - יותר מ־800 אלף בני אדם, שהם כמעט 10 אחוזים מאוכלוסייתה של המדינה. הסיבה היא שאוסטריה שוכנת על הגבול הבלתי רשמי בין אירופה עשירה (זו שלא היתה תחת משטרים קומוניסטיים) לאירופה ענייה - סלובקיה, הונגריה, קרואטיה, סלובניה, שבהן השכר הממוצע הוא בין שליש לרבע מזה שבאוסטריה. בעוד מזרחה ודרומה מכאן מחכים בקוצר רוח לשגשוג שהיתה אמורה להביא ההצטרפות לאירופה - כאן אירופה היא תועלת מיידית: האפשרות לעבוד במדינה עשירה הרבה יותר.

ואם צריך תזכורת סוריאליסטית לפערים הכלכליים בכוח קנייה ועבודה - מגיע הגבול עצמו. ליד מלון דרכים וכמה חנויות וכמה מסעדות פשוטות, יש גם כמה מועדונים מפוקפקים שנראים כבתי בושת לכל דבר. זו תופעה שתראו גם לאורך גבול גרמניה־צ׳כיה.

בכל האזור הזה של הונגריה קשה למדוד את שיעורי האבטלה. לכאורה, יש עלייה גדולה באבטלה. מעשית, הרבה צעירים יוצאים מדי בוקר לעבוד באוסטריה וחוזרים בערב. אמנת שנגן - הסכם הגבולות הפתוחים בין כל מדינות האיחוד האירופי (להוציא את בריטניה ואירלנד) - היא קריטית לחייהם ולמטה לחמם של הונגרים, סלובקים וקרואטים, וגם קריטית לאוסטריה שהתרגלה לכוח העבודה מהמזרח לשעבר. ״כולם זקנים שם. והצעירים רק במסיבות״, צוחק צעיר קרואטי שמעשן מחוץ למכוניתו בפקק. 

 

סומכים על יוון?

דובר של האו״ם אמר השבוע שאמנת שנגן בסכנה. אם לא תהיה מדיניות אחידה לגבי המהגרים - היא תקרוס. ספק אם הדובר היה בשטח. סגירת מעברי הגבול בכבישים כמעט לא רלוונטית; היא פשוט תעביר את הפליטים מהכבישים הראשיים אל הכבישים הצדדיים והשדות, תמרר את חיי התושבים ודווקא תקשה את ההתמודדות עם הפליטים.

מצעד הפליטים מבודפשט נתן את האות לימין הקיצוני להתחיל להפיץ שנאה בערי הפריפריה, שם חי ציבור הלקוחות של הסחורה הלאומנית. ״גיור (שם של עיר) לא תהיה אפריקה״, נאמר בעמוד פייסבוק אחד. חסימת מעברי הגבול הרשמיים תיצור הרבה יותר חיכוך בין גורמים גזעניים לפליטים. 

ביטול אמיתי של אמנת שנגן פירושה בניית אלפי קילומטרים של גדרות, בניית כוח שיטור שיגן עליהן ופגיעה במרקם החיים. ספק אם תעצור בן אדם שרוצה לעזוב את סוריה ולהגיע לגרמניה. 

ההיגיון מאחורי אמנת שנגן היה הידוק ותחזוק של הגבולות החיצוניים ביבשת. אבל מי מגן מעשית על גבולותיה של אירופה? יוון המתמוטטת? הונגריה הקטנה והענייה? אירופה פירקה את גבולותיה הפנימיים ונתנה לגבולותיה החיצוניים להידרדר. 

ומי יפרק את שנגן? הפוליטיקאים הפופוליסטים של הונגריה וכמה משכנותיה מדברים אל בוחריהם על ״שמירת הצביון הנוצרי״. הם מקשקשים; מה שישמור על הצביון הלבן־נוצרי שהם חפצים בו הוא הכלכלות המדשדשות שהם אחראים להן. שום מהגר לא רוצה להתיישב במדינות הללו. 

עבור המדינות העשירות, ובראשן גרמניה וצרפת, ביטול שנגן הוא פגיעה אנושה באתוס של אירופה אחת. זו תהיה הודאה כי רעיון האחדות האירופית רחוק שנות דור. שנגן היא סמל גדול מדי. 

יש עוד אירוניה: למדינה חברה המצטרפת לאיחוד אין שום אפשרות לא להצטרף לאמנה. מרגע שהיא עומדת בתנאים מסוימים, היא מצורפת. למזלן של קרואטיה ורומניה, הן עדיין לא עומדות בתנאים, אחרת סביר שזרם הפליטים היה עובר גם דרכן - ואז גם סלובניה היתה מחכה עד שתעמוד בתנאים. כך שקרואטיה ורומניה מן הסתם מאושרות שלא עמדו בתנאים. 

האחדות האירופית רחוקה. פלטים ליד סגד // צילום: אי.אף.פי

 

כ־350 קילומטרים מדרום־מזרח למיקלסדורף נמצא הגבול הסרבי־הונגרי. הוא כבר גבול אמיתי עם גדרות ומשטרה וביקורת דרכונים ופקקי תנועה קבועים. גם כאן האוכלוסייה היתה מעוניינת במעבר פשוט יותר. בצד הסרבי מתגוררת אוכלוסייה הונגרית גדולה עם קשרי משפחה בהונגריה. אבל עליהם איש לא מקל את המעבר, בין היתר כי סרביה היא סוג של מדינה מנודה בגלל מלחמת הבלקן של שנות ה־90. דווקא במעבר הגבול הזה אין עומס מיוחד בגלל בעיית הפליטים - סתם עומס של יום קיץ. כי הסיטואציה כאן מוסדרת בהסכם בינלאומי אחר. 

זה אולי סמלי שהאמנה המשמעותית האחרת לסיפור הפליטים היא תקנת דבלין. כי התקנה הזו היא בערך הנקודה הרחוקה ביותר באיחוד מהמקום שבו מתרחש המשבר במציאות. היא קובעת שהמדינה הראשונה שאליה מגיע המהגר מחויבת לטפל בעניינו. ואם הוא מגיע בהמשך למדינה אחרת הוא יוחזר למדינה הראשונה שתטפל בעניינו. 

הרעיון בהחלט סביר בעולם שבו הפליטים היו מגיעים בטיסות לופטהנזה לפרנקפורט או אייר פראנס לפאריס. מעשית, העומס נופל על מדינות הגבול. כלומר, יוון ואיטליה מטפלות במשברים עם המזרח התיכון ואפריקה. שבדיה וגרמניה יטפלו בסיטואציה של מלחמת אזרחים אכזרית בנורבגיה. 

אלא שבניגוד לאמנת שנגן, מתקנת דבלין מותר לפרוש. יוון כבר מעשית לא חלק מהתקנה הזו קרוב לעשור; איש לא מחזיר אליה פליטים. אבל בסוף אוגוסט הודיעה גרמניה שהיא משעה את תקנת דבלין לגבי פליטים סורים. ראשית, כי גרמניה החליטה מטעמים מוסריים שהיא מוכנה לקלוט את הפליטים. ושנית, באמת לא הגיוני שהונגריה הענייה תטפל בכל בקשות המקלט הללו עבור אנשים שלא רוצים לחיות בתחומה. 

ושוב נוצר פער בין אמנות לבין השטח. קיבלנו המון מהגרים, מדינה שמוכנה לקלוט אותם, אבל גם מדינה שעל פי אמנות בינלאומיות אמורה להיות המטפלת. והסיטואציה היא פשוטה: למהגר יש מוטיבציה לחמוק משלטונות הונגריה, ולא להגיש את בקשת הפליט שלו בתחומה. כי יש סיכוי מאוד גדול שהבקשה הזו תידחה, וגם אם היא תתקבל - התנאים והחיים שמציעה הונגריה הרבה פחות טובים מאלו שצפויים לו בגרמניה. 

אין מדיניות משברית

בצד הסרבי של הגבול, הפליטים מתקשים לקרוא את המפה ההונגרית. פליט סורי שציטטתי כאן בשבוע שעבר, מורה בשם חנא, שאל אותי ״למה אורבן (ראש ממשלת הונגריה) לא פשוט נפטר מאיתנו ויאללה לגרמניה?״ הרי אין לאורבן כסף בשבילם. אלא שפליט סורי מתקשה לחשב את מצבו בתוך מאבק פוליטי־תדמיתי בין ימין לימין קיצוני בהונגריה. 

וכך הצטברו להם אלפי אנשים בתחנת הרכבת בבודפשט, כשהמצב מתקרב לאסון בריאותי. 

כשהפליטים החלו לצעוד לווינה, הונגריה החליטה לשחרר אותם. העברת 6,500 פליטים ביממה היא לא אתגר תחבורתי של יותר ממשחק כדורגל די ממוצע ביבשת. אבל זה היה פתרון זמני. הונגריה מתייחסת עכשיו לתקנת דבלין כאל זכות. היא תרצה לטפל בבעיית הפליטים ולהכביד עליהם. לא בגלל חשש אמיתי שמי מהם יתיישב בהונגריה, אלא בגלל שראש הממשלה ויקטור אורבן החליט שהוא המגן על צביונה הנוצרי של היבשת. 

וכך יצרו האמנות השונות תיאטרון אבסורד: פליט סורי רוצה לגרמניה; גרמניה מוכנה לקבלו; הונגריה מטילה וטו על המעבר. 

ומעל שנגן ומעל דבלין נמצאים כמובן הסכמים אחרים. הסכמי רומא ומאסטריכט שיצרו את האיחוד האירופי, שבעיית הפליטים חושפת אותו בחולשתו. הגבולות הפנימיים הוסרו, ומדיניות לגבי גבולות חיצוניים - אין. נוצרה אזרחות אירופית, אבל אין מדיניות אחידה במתן מעמד למהגרים ולזרים. זהו איחוד שאין לו אפילו אפשרות לקבוע מדיניות כלפי משבר. 

אם הנרי קיסינג׳ר אמר פעם שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים, אז לאיחוד האירופי כנראה יש רק מדיניות כלכלית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו