היסטוריה ופסיכולוגיה

מנצ'סטר יונייטד חייבת למחוק הערב הפסד 2:1 במשחק הראשון מול באיירן מינכן כדי לעלות לחצי גמר ליגת האלופות. באיירן רוצה להשיג כרטיס לארבע האחרונות לראשונה מאז 2001, אז גם זכתה בגביע האלופות.

לא בטוח שאם באיירן תעלה זו תיחשב להפתעה, מפני שוויין רוני כנראה לא ישחק. שלשום צץ דיווח כי קיים סיכוי של 40 אחוז שרוני יחזור מהפציעה שלו כבר הערב, אבל אתמול אלכס פרגוסון הבהיר כי אין סיכוי שזה יקרה. עם זאת, יש סיכוי קלוש שרוני יפתח על הספסל.

הנה שבע נקודות מרכזיות למשחק הערב:

התלות ברוני. זו צריכה להיות דווקא זריקת מוטיבציה לשחקני מנצ'סטר, שרוצים להוכיח כי הם יכולים להסתדר גם בלי הכוכב שלהם, שכבש העונה 34 שערים. אחרי ההפסד הביתי לצ'לסי בשבת נשכחה העובדה כי בחמישה מששת המשחקים הקודמים שלה ללא רוני העונה, יונייטד דווקא ניצחה. פרגוסון בוודאי יזכיר זאת לשחקנים שלו.

לפני המשחק הראשון אריאן רובן ופרנק ריברי הקניטו את השדים האדומים, כשטענו שיונייטד היא קבוצה של איש אחד. אז היו עוד כאלה שפיקפקו באמירה הזו. אחרי ההפסד לצ'לסי, שבו יונייטד כולה - ולא רק דימיטאר "אין לי כוח" ברבאטוב - נראתה אנמית, כולם כבר חושבים כך.

במשחקי חוץ בליגת האלופות פרגי נוהג לשחק עם חלוץ אחד וחוליית קישור מעובה, בעוד במשחקי בית הוא בוחר לרוב לעלות עם שני חלוצים. הניסיון של פרגי לשחק עם חלוץ מול צ'לסי נכשל. הדקות הטובות של יונייטד הגיעו כשקיקו מאקדה נכנס לצידו של ברבאטוב. רק שני חלוצים עשויים למלא, ולו חלקית, את החיסרון של רוני.

המרכיב הפסיכולוגי. מול קבוצה גרמנית, יונייטד חייבת להראות אופי. כבר בדקות הראשונות נוכל לזהות באיזו גישה היא הגיעה למשחק. יונייטד מגיעה אחרי שני הפסדים רצופים, וצריך לזכור שאחרי השער המוקדם של רוני, יונייטד היתה חלשה מאוד והמהפך של באיירן משערים של ריברי ואוליץ' היה מוצדק.

עדיין מבצר- מנצ'סטר יונייטד הפסידה בבית בליגת האלופות רק פעם אחת (העונה מול בשיקטאש) ב-26 משחקיה. אבל העונה יש לה שלושה הפסדי בית במסגרת הליגה והגביע, ויש תחושה שאולד טראפורד מפחיד פחות מבעבר. הקבוצה של פרגי התקשתה בכל משחקי הבית שלה העונה בצ'מפיונס, חוץ מהמשחק מול מילאן. לכך תוסיפו את העובדה שיונייטד מעולם לא גברה על באיירן בבית.

האם הקהל שרוי קין טען כי "במקום לעודד אוכל פיש אנד שרימפס", ייתן פוש לקבוצתו הערב? אפקט אולד טראפורד הפיל כמעט כל יריבה אירופית בשנים האחרונות, כולל ברצלונה ומילאן. אחרי ההפסד לצ'לסי מנשבת רוח של שינוי. האם תיאטרון החלומות הופך לתיאטרון בלהות-

רוב וריב. אריאן רובן מתאושש מפציעה וישחק היום לפחות מחצית. ההולנדי הפך את באיירן העונה למועמדת לגיטימית לזכייה בצ'מפיונס, בייחוד לנוכח החולשה היחסית והפציעות של פרנק ריברי. הצרפתי ספג ביקורות קשות מפרשנים שטענו שבאיירן כבר היתה צריכה למכור אותו לריאל. אחד הפרשנים, לותר מתיאוס, טען ש"הראש של ריברי כבר לא בבאיירן, הוא משחק בלי חשק". ואז הגיע שער השוויון של הצרפתי באליאנץ ארנה, ושינה את התמונה.

אם רובן וריברי יהיו טובים, ליונייטד יהיה מאוד קשה, אבל שוב זה עשוי להיות איביצה אוליץ' שיכריע את המפגש. לקרואטי יש מנהג להכריע משחקים קריטיים, מה שהקנה לו את התואר איביצה גוליץ'. הוא העז לחלום: "אני רוצה לזכות בליגת האלופות".

הגנה גרמנית. בניגוד לתדמית של קבוצות גרמניות, אין היום בבונדסליגה הגנות חזקות. גם באיירן, שספגה בשבעה משמונת משחקיה האחרונים, לא נהנית מהגנה יציבה. דניאל ואן בויטן נמצא בספק והוא יעלה גם ב-70 אחוז כשירות, כי אחרת באיירן גמורה. הולגר באדשטובר ופיליפ לאהם הם מגינים טובים, אבל אין להם תחליף הולם. לכן צודק הקפטן ההולנדי מארק ואן בומל שאומר: "אסור לנו להסתגר ולשחק הגנתי".

הקבוצה של לואיס ואן חאל בונה על התקפה. באיירן בטוחה שהיא תשיג לפחות שער אחד היום, מה שיאפשר לה לעלות גם במקרה של ספיגה. ולבאיירן יש התקפה איכותית.

קאמבק הולנדי. לואיס ואן חאל הצליח להחזיר לעצמו במשהו את תדמית המצליחן. עד השנה שעברה הוא עבר עשור גרוע עם כישלונות צורבים שמיתג אותו כלוזר וכאחד ששיאו מאחוריו. אלא שההולנדי הקפדן יכול היום לחזור לטופ האירופי. השאלה היא אם באיירן תמשיך במומנטום המעולה אחרי הניצחון על שאלקה.

היסטוריה. אצל מועדונים גדולים, במיוחד בקרבות ישירים, יש תחושה שלהיסטוריה יש חשיבות ונוכחות. המהפך של באיירן בשבוע שעבר היה תגמול על המהפך של יונייטד בגמר 1999. זה היה הניצחון היחיד של מנ. יו על באיירן בשמונה מפגשים. ובכלל, כשזה מגיע לקרבות של אנגלים מול גרמנים מאז מלחמת העולם השנייה, לרוב ההיסטוריה בצד של דויטשלנד.

מה שבטוח הוא שלקהל יש זכות לדרוש משחק גדול ומעניין, לאור מפגשי העבר בין שתי האימפריות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו