"אין דבר המחדד את המחשבה יותר מהידיעה שעומדים להוציא אותך להורג למחרת בבוקר", אמר סמואל ג'ונסון, יוצר "מילון השפה האנגלית" במאה ה־18. חיי היומיום מאמתים את העיקרון הזה - אנו מפליאים בהשלמת משימות כאשר תאריך היעד קרוב ומאיים.
אבל כפי שלימד הכלכלן מילטון פרידמן, "אין ארוחות חינם". סנדהיל מולנייתן, פרופסור לכלכלה בהרווארד, ואלדר שפיר, פרופסור לפסיכולוגיה בפרינסטון, בדקו לעומק כיצד משפיע מחסור - בזמן, בכסף ובחברים - על חיינו. התברר שמחסור פוגע קשות ביכולות החשיבה והשיפוט, ומחבל בביצועים ובהתמודדות עם תהפוכות החיים. בשורה התחתונה, נזקו עולה בהרבה על תועלתו.
מחסור הוא מצב שבו יש לאדם, לתחושתו, פחות מכדי שהוא צריך. אין המדובר באילוץ חומרי אלא בקריאת המציאות. הדגש הוא על תחושת המחסור הסובייקטיבית, ולא על עצם המחסור עצמו.
כאשר המחסור מידפק על הדלת גולשים האנשים ל"חשיבת מנהרה" ומתמקדים בבעיה אחת, לא החשובה ביותר, אלא הדחופה - למשל, כיצד להשיג כסף לתשלום הבא של המשכנתא - ונאטמים לכל נושא אחר. התהליך אינו מודע; הנמצאים במחסור אינם בוחנים את כל האפשרויות. "המחסור שואב את התודעה לתוך המנהרה", וכל מה שמחוץ לה - נמחק. אבל מטלות שלא הושלמו חוזרות כבומרנג, מכות חזק ובמפתיע. הלוואה שלא שולמה תוצג לגבייה בתוספת ריבית מפולפלת; טיפול שיניים שהוזנח, ידרוש את שלו בכאבים ובעלויות.
מושג מרתק נוסף שהמחברים מציגים הוא "רוחב הפס". במחסור, דומה מוחנו למחשב שרוב משאביו מוקדשים להרצת תוכנה אחת. יכולת הפעלת תוכנות אחרות, שאותה הם מכנים "רוחב הפס", נפגעת, ובמבט ראשון נראה המחשב איטי. באורח דומה לוכד המחסור את התודעה. הסובלים שוכחים מטלות חשובות ואף גרוע מזה - הם לוקים בנזק קוגניטיבי, כגון הערכת יתר שגויה של היתרה בבנק.
היכולת הקוגניטיבית להבין, לשקול וללמוד - טבועה בנו; היא אישית לכל אדם. המחסור אינו פוגע בה, אלא בזמינות שלה באותו רגע. לכאורה, זה מובן מאליו שיכולת החשיבה נפגעת כאשר טרודים, אך מדהימה עוצמת הפגיעה. מחסור גורע 10 עד 15 אחוזים מהאינטליגנציה הזמינה. כאשר נפתרת הבעיה, חוזרת האינטליגנציה לרמתה התקינה. מוחנו עובד בדרך אחת בעת שפע, ואחרת בעת מחסור.
תורת המחסור היא מדע בהתהוותו, המשלב כלכלה ופסיכולוגיה. המחברים מצביעים על דרכים להתמודד עם מלכודת המחסור, כגון תכנון פיננסי מדויק יותר, אוטומטיזציה של מטלות, תזכורות ודחיית החלטות לתקופה של שפע, שבה אפשר לנצל את מלוא "רוחב הפס" של מוחנו.
הספר מרחיב את הדעת, והקורא המעמיק אף עשוי להיעזר בו בחיי היומיום שלו, שהרי כל אחד מאיתנו נדרש לעיתים להתמודד עם מחסור.