ח"כים דוט קום

כשהשר מיכאל איתן פתח את אתר האינטרנט האישי שלו בשנת 2000, מרבית הח"כים עדיין לא ידעו אפילו איך גולשים ברשת. איתן, שהיה גם זה שהקים את אתר האינטרנט של הכנסת, הבין זמן רב לפני רבים מחבריו במשכן שהאתר הוא מכשיר מצוין ליצירת קשר רציף עם הבוחרים. הוא ניסה להקים באתר הכנסת שדרה של ח"כים שתאפשר לכל אחד מהם להקים אתר פרטי, אבל הם דחו את היוזמה.

"מדוע אתם נרתעים מכך? זה לא יעלה לכם כסף. זה יאפשר לכם לדווח לציבור שלכם על פעילותכם", ניסה איתן לשכנע את חבריו, אך הם השיבו לו: "בשביל מה אנו זקוקים לכך, גם כך בקושי יש לנו זמן להשיב על הפניות הרבות המגיעות אלינו מהציבור".

אבל אט אט, כפטריות אחרי הגשם, החלו לצוץ אתרי האינטרנט של הח"כים. נבחרי הציבור החלו להבין את העוצמה הרבה הטמונה באמצעי הטכנולוגי הזה. השר איתן מעריך כי עלות הקמתו של אתר אינטרנט אישי נעה בין 5,000 ל-15 אלף שקלים (הח"כים רשאים לממן הוצאה זו מתקציב קשר עם הציבור, המסתכם ב-49 אלף שקלים לשנה).

כיום ל-43 ח"כים יש אתרי אינטרנט, אולם חלקם אינם פעילים. כך, למשל, סגן שר החינוך ח"כ מאיר פרוש (יהדות התורה) החליט להפסיק את פעילות האתר בעקבות קריאתם הפומבית של עשרות רבנים, ובראשם הרב יוסף שלום אלישיב, הרב חיים קנייבסקי והאדמו"ר מבעלז, נגד "סכנת האינטרנט אשר כל באיה לא ישובון". הרבנים ציינו כי "כבר נפלו במצודת האינטרנט נפשות רבות מישראל, וכבר נאסר האינטרנט באיסור חמור לשימוש פרטי בכל בית". פרוש אומר כי "הרבנים לא הורו לי להפסיק, אבל החלטתי בעצמי לעשות זאת". חברו לסיעה, יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, הודה כי "אין לי אתר אינטרנט כי הרבנים אוסרים עלינו להחזיק אתר".

מבין כל הח"כים של סיעת ש"ס רק לח"כ אמנון כהן יש אתר אינטרנט פעיל. כשכהן נשאל מדוע, מבין חברי סיעתו, הוא היחיד שהעז לפתוח אתר אינטרנט למרות התנגדות הרבנים, השיב: "זה עניין אינדיבידואלי. הציבור שלי, המורכב מעולים מרוסיה ומבוכרה, מתעניין באתר. אין לי בעיה עם התוכן".

"אני מעלה הכל לאתר"

לח"כ מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי), שהוא אדם דתי, יש אתר אינטרנט נאה. הוא מציין שהוראת הרבנים נגד אתרי האינטרנט איננה מחייבת אותו. "אני מכניס לאתר שלי מאמרים תורניים. כל כתבה עלי שפורסמה באתר הכי נידח מוכנסת מיד לאתר ללא שום סינונים וצנזורה, גם אם היא כוללת ביקורת עלי. אני היחיד מכל הח"כים שהאתר שלו מתפרסם גם ברוסית ובאנגלית".

גם לח"כים מהמפלגות הערביות אין אתרי אינטרנט. ח"כ אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל) סיפר שהוא מסתפק בפייסבוק, שם יש לו חברים רבים. גם חברו לסיעה, ח"כ איברהם צרצור, אומר שהוא מסתפק בשלב זה באתר של מפלגתו.

אתר האינטרנט המושקע ביותר הוא של המשנה לרה"מ, השר סילבן שלום (ליכוד). האתר כולל קובצי אודיו, סרטי וידיאו ותמונות הסוקרים את פעילותו הפוליטית. "פתחתי את האתר ב-2006 ולאחרונה עיצבתי אותו מחדש בעלות של כמה אלפי שקלים. האתר מאפשר לי קשר בלתי אמצעי עם ציבור רחב, ויכולת להציג חלק מפעילותי בתחום המדיני והפוליטי ותוכניות שלי לעתיד. האתר גם מאפשר לי לקבל משוב מהציבור. מגיעים אלי הרבה הצעות, רעיונות ותגובות".

אחד מהאתרים הפופולריים ביותר הוא זה של ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה). "זהו כלי חיוני משום שהוא מאפשר לי להעביר דרכו מידע מקיף על הפעילות שלי. האתר מתעדכן כל הזמן, ופעם בשבוע אני שולחת מייל לכל הפעילים שלי", מספרת יחימוביץ', העיתונאית לשעבר, שגם דואגת לפרסם סקופים באתר, כמו פרסום ראשון של חוק ההסדרים.

גם לשר הרווחה יצחק (בוז'י) הרצוג יש אתר אינטרנט פעיל תחת הכותרת "הרצוג עושה את העבודה", הכולל נאומים ותמונות מתוך סיוריו. בדברי פנייתו לגולשים הוא כותב: "אתר האינטרנט שלי עלה לפני שנה וחצי לאוויר מתוך הבנה ברורה שהאינטרנט הוא אמצעי לקשר מצוין עם הציבור, ואתם יודעים שאני מייחס חשיבות לדבר".

יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין (ליכוד), שפתח אתר רק לאחרונה, קורא לתלמידי בתיה"ס להעביר באמצעותו שאילתות לשרים. "כל שעליך לעשות", הוא כותב לצעירים, "הוא למלא בקצרה את פרטי השאילתה שאותה ברצונך לשאול. מתוך השאילתות שיתקבלו, אבחר את השאילתה אשר תוגש על ידי באופן רשמי לשר האחראי לנושא".

ח"כ אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו) ביקשה ממזכירות הכנסת לאשר לה לפתוח לשכה פרלמנטרית וירטואלית ברשת, שתאפשר לה לקיים שיחות ועידה עם הציבור, אך לא קיבלה אישור לעשות זאת על חשבון הכנסת. לכן היא מסתפקת בבלוג שפתחה ובקיום קשר באמצעות תוכנת "סקייפ" ומיילים שמציפים אותה. "אני משתמשת בכל הכלים הטכנולוגיים שעומדים לרשותי", היא אומרת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו