בועטות במוסכמות

קיץ 1985. אל הדשא של אוניברסיטת לונג איילנד מתאספת לה קבוצה של 17 סטודנטיות - כולן מגיל 25 ומטה - שמעולם לא שיחקו כדורגל מקצועני בחייהן. הן הגיעו מכל קצוות המדינה, התאמנו במשך שלושה ימים בלבד וזכו לקבל את התואר המחייב "נבחרת ארה"ב". בעוד פחות משבוע היה אמור להתחיל באיטליה ה"מונדיאליטו", הגירסה המוקדמת לגביע העולם לנשים, שנוסד רק שש שנים מאוחר יותר. כל שחקנית זכתה לזוג נעליים ולדמי מחיה עלובים של עשרה דולרים ליום. החובבנות זעקה לשמיים כאשר את הלילה שלפני הטיסה לאירופה העבירו חברות הנבחרת, למרבה האירוניה, בגזירה ובתפירה של מדי משחק לאחר שקיבלו סט עם מידות גברים. גם שבירת מוסכמות חברתיות, מתברר, עוברת דרך סטיגמות עתיקות. 

בעשורים שקדמו הספיקו האמריקנים להפוך לאומה שחיה ונושמת ספורט - כשהצלחות מקצועיות מגיעות גם במקצועות נשים כגון טניס, כדורסל ושחייה - אבל דווקא בענף הפופולרי בעולם פיגרו הרבה מאחור. שלא במפתיע, את הטורניר סיימו האמריקניות האומללות במקום האחרון. 

30 שנה מאוחר יותר, השבוע. "כל המדינה גאה בכם", צייץ בטוויטר הנשיא ברק אובאמה, בכבודו ובעצמו, לאחר שאותה נבחרת השלימה ביום שני לפנות בוקר זכייה שלישית מתוך שבעה גביעי העולם לנשים שהתקיימו מאז 1991. כ־25 מיליון אמריקנים צפו בניצחון 2:5 בגמר על יפן - יותר מכל משחק כדורגל אחר בהיסטוריה של ארה"ב; באורח פלא - אפילו יותר ממשחק ממוצע בגמר האן.בי.אי לפני כחודש. "היי, קרלי, מה אכלת לפני?" פנה אובאמה בשיחת טלפון לכוכבת הנבחרת קרלי לויד, שכבשה שלושער נדיר בתוך 16 דקות בלבד מפתיחת המשחק.

שלושה עשורים בלבד חלפו מאז שבקושי גירדו שם נבחרת, זמן לא רב במונחים של שינויים ארוכי טווח, וארה"ב היא היום אימפריה של כדורגל נשים. בדרך היו צריכים להשתחרר מאינספור כבלים - תדמיתיים, כלכליים, משפטיים ומה לא - בעוד סיפור שמדגים הלכה למעשה עד כמה הספורט הוא השתקפות של תהליכים ומאבקים חברתיים.

 

ותודה לניקסון

סעיף בודד, "טייטל IX", שהועבר בפרלמנט בתקופה שבה האמריקנים בקושי ידעו לאיית "כדורגל", זוכה היום למרבית הקרדיט על הצלחת נשים בספורט בארה"ב, בפרט בענף הבועט. לחוק עצמו, שחוקק ב־1972 בימי ממשל ניקסון, לא היה בהתחלה כל קשר לספורט: הוא אסר אפליה מגדרית במוסדות חינוכיים שזכו לתקציבים ציבוריים. כשהפקידים החלו לפרק אותו למרכיבים, החלו לצוץ גם ההשלכות. בתהליך הדרגתי אולצו בתי ספר ואוניברסיטאות - שלהם תפקיד היסטורי מכריע בהתפתחות הספורט בארה"ב - להשוות את תקציבי העתק שהושקעו בענפי הגברים לאלה של הנשים. 

"מאמני פוטבול ניסו למחות אז מחשש שייאלצו להתחלק בכסף, אבל המאמצים שלהם נכשלו", מספרת ל"ישראל השבוע" קרן בלומנטל, מחברת הספר "Let Me Play" ("תנו לי לשחק") שמספר את סיפורו של ספורט הנשים בארה"ב, "אין ספק שלסעיף IX היתה השפעה גדולה". ב־1971, שנה לפני התיקון, רק 700 בנות בכל ארה"ב שיחקו כדורגל ברמת התיכון. המספר הזה קפץ ל־11,500 רק ארבע שנים לאחר מכן ומשם ל־120 אלף ב־1991, 250 אלף ב־1999 ו־375 אלף בימינו, כמעט כמו הבנים (417 אלף). המשמעות: כ־20 אחוזים מהתיכוניסטיות שעוסקות כיום בספורט בארה"ב משחקות כדורגל - יותר מענף נשים פופולרי כמו טניס ואפילו כמעט כמו כדורסל. בגילי 8 עד 10 הפופולריות אף עולה.

אז מדוע דווקא כדורגל, ענף שבמשך שנים התקשה לחדור לזרם המרכזי בארה"ב, כולל במסגרות הגברים? "לבתי ספר ולאוניברסיטאות היה קל יותר להציע לתלמידות לשחק כדורגל, שנחשב לענף זול יותר מאחרים, למשל מבייסבול/סופטבול, שדורשים מגרשים שונים לגברים ולנשים", מסבירה בלומנטל, "בכדורגל אפשר לשלב מספר רב של בנות".

 

תמונה של דור

אם שמים לרגע את המתמטיקה בצד, קשה לא להתרשם מהתהליך שעבר כדורגל הנשים בארה"ב בכל הקשור לניפוצן של דעות קדומות. בהרבה מקומות בעולם, אפילו במערב אירופה, נשים העוסקות בענף הזה עדיין סובלות מדימוי "גברי", גם לעומת ענפי ספורט נשים אחרים. במולדת הכדורגל, אנגליה, למשל, התעלמה ההתאחדות המקומית מפעילותן של נשים בענף ורק לאחרונה חל שיפור. דווקא ארה"ב השמרנית ורבת הקיטובים הקדימה את כולם. "אני חושבת שארה"ב כבר נמצאת אחרי זה", אומרת בלומנטל, "אבות אמריקנים אוהבים לראות את הבנות שלהם מצליחות בספורט". 

לזכיות הקודמות של ארה"ב בגביע העולמי - ב־1991 ובעיקר ב־1999 על אדמת המדינה - היה חלק מכריע בתהליך. "התמונה המפורסמת של ברנדי צ'סטיין חוגגת את הפנדל המכריע ב־99' עם חזיית ספורט הפכה לאחד המוצגים האייקוניים של ספורטאית בהיסטוריה", אומר ל"ישראל השבוע" ג'ר לונגמן, שסיקר את הטורניר האחרון עבור ה"ניו יורק טיימס", "לנערות בארה"ב נוצרו לפתע דמויות לחיקוי". "כשצ'סטיין חשפה אז את שריריה זה נתפס כאובייקט סקסי ועוצמתי, לא 'גברי'", מוסיפה בלומנטל. ואכן, חלק גדול מבנות הנבחרת הנוכחית גדלו כנערות על האתוס של 99'. מאז, כוכבות עבר והווה כמו מיה האם, השוערת הופ סולו ואמי וומבך הפכו לבעלות ערך שיווקי, הופיעו בפרסומות וחתמו על חוזי אימוץ. 

ועדיין, על אף ההצלחה המרשימה של המונדיאל האחרון - מבחינת צופים ורמה - כדורגל הנשים בעולם עדיין רחוק שנות אור מהמקבילה הגברית בכל מה שקשור לשכר, השקעת משאבים ויחס מצד החברה. "אפילו בארה"ב, ברמה המקצוענית, יש לא מעט פערים לסגור" (ליגה רצינית הוקמה שם מחדש רק ב־2013; ש"ק), מסבירה בלומנטל. לונגמן מוסיף: "האתגר הבא יהיה להפוך את הכדורגל בארה"ב מפופולרי בעיקר בקרב לבנים, לפופולרי גם בקרב אפרו־אמריקנים, אסיאתים־אמריקנים והיספנים". 

כשזה יקרה - בעוד חמש, עשר או 30 שנים - אף אחד לא יופתע אם גם נבחרת הגברים האמריקנית תפרוץ גבולות; הם יכולים ללמוד מהטובות ביותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו