"מולייר עדיין רלוונטי"

עבודה עם מחזה של מולייר כבר הפכה דבר שבשיגרה עבור הבמאי אודי בן משה. האחרון שבהם, "גם הוא באצילים", עלה לאחרונה בתיאטרון הקאמרי בבימויו של בן משה ובכיכובם של אבי קושניר, ענת וקסמן, יצחק חזקיה, תמר קינן ועוד רבים וטובים. המחזה מגולל את סיפורו של מר ז'ורדן, מתעשר חדש שלהוט לנצל את עושרו כדי לשדרג את מעמדו החברתי הנמוך ולהשתייך לחברה הגבוהה. הוא מוציא סכומי עתק על שיעורי עזר שיכשירו אותו להתקבל למעמד הנכסף, ואינו מודע בכלל להיותו מקור ללעג מצד המורים והמדריכים, ששמחים לקבל את כספו אך בזים לו מאחורי הגב.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"גם הוא באצילים" // צילום: דניאל קמינסקי

"זה מחזה חמישי של מולייר שאני מביים", מספר בן משה (48), "הוא מאפשר לי לעסוק בחרדות ובפחדים האינטימיים ביותר שלי, וגם לדבר על מה שקשור באופן מופלא לחברה הישראלית. תוך כדי החזרות על 'גם הוא באצילים' היו שיחות סביב הרצון להיות נחשב, להיכנס לאליטה".

אתה חושב שהמחזות של מולייר, שנכתבו במאה ה־17, מצליחים להיות רלוונטיים לקהל הישראלי?

"התרגום והעיבוד של ניסים אלוני נהדרים. ז'ורדן ואשתו, בעיניי, הם כל אחד מאיתנו שמתישהו בחייו היה רוצה להצטרף למועדון שלא רוצה בו. במהלך החזרות המציאות הישראלית כל הזמן התערבבה ונכנסה לחדר. למשל, העובדה שענת וקסמן מגלמת את אשתו של ז'ורדן זה קטע גדול. היא אומרת בהצגה, 'למה מי אתה חושב שאתה? אני מהפשוטים. אנחנו מהפשוטים. מי אתה? הבן של מלכת אנגליה?' והאירוניה שנוצרה פה בעקבות מה שקרה איתה היתה מול הפרצוף שלנו. בוודאי שדיברנו גם על זה".

את המוסיקה להצגה הלחינה קרן פלס, ויש בה שילוב מעניין של מוסיקה קלאסית ומוסיקה מזרחית.

"נכון, יש מוסיקה מזרחית מול קלאסית, דיאלוג שבהחלט קיים בחברה שלנו. הדבר הראשון שאמרתי לקרן הוא שאנחנו צריכים לייצר שני סגנונות, מזרח מול אירופה. במוסיקה היה אפשר להציב את הקונפליקט בפרצוף".

בתחילת דרכך סומנת כאחת ההבטחות הגדולות של עולם הבימוי בתיאטרון הישראלי. הציפיות הללו עדיין יושבות עליך?

"אני נורא משתדל להודות על ההזדמנות שקיבלתי, להשתחרר מהציפיות שמצפים ממני. אני מרגיש אותן וגם מרגיש באותה מידה את נחת זרועה של הביקורת, כי אם יש ציפיות ומצפים ממני - אז פתאום גם מתאכזבים. אני מנסה באמת להקשיב לעצמי ולהתמקד בעשייה".