כהנא צדק

לגלעד כהנא יש תשובה מצוינת לשאלה "מה פתאום אתה מוציא אלבום באנגלית-". הוא נולד במקסיקו כשהוריו היו שם בשליחות ולמד בבית ספר אנגלי, מה שלא הפריע לו לעשות בהמשך קריירה שלמה, סטנד-אפ, כתיבה ומוסיקה כאיש של מילים בעברית.

בראשית שנות ה-90 הופיע כהנא עם חברו יאיר קז במופע סטנד-אפ נונסנס בשם "בוב קורדרוי מת". כשהחליטו השניים להקים להקה קראו לעצמם "בנות יפתח", ורק לקראת הוצאת אלבומם הראשון הפכו להיות "ג'ירפות". גלעד כהנא בשירה, כלי הקשה ומלודיקה, יאיר קז בבס מחשב, פסנתר, כלי הקשה, חליל וקולות, רותם דרור בפסנתר, מלודיקה וקולות, ודידי ארז בתופים, גיטרות וקולות. ב-1999 יצא אלבומה הראשון של הלהקה, "משוחח עם כיסא", בהפקתו של אמיר צורף ועם שירים שמשכו לא מעט תשומת לב, ובראשם "וואו" (עם המשפט האלמותי "אותו מקרר וגישה כל כך שונה"), "יש לו בחורות כמו מים", "זזה בדאווין" ו"רמי מואשם בהחזקת סמים קלים" (שעורר ויכוחים ברדיו אם יש לאשר או לפסול את שידורו, ולכן היה לאחד השירים הישראליים הראשונים שניתן היה להוריד בחינם באינטרנט).

למרות הבאזז סביב הלהקה היא התפרקה, וכך גם נישואיו של גלעד לשחקנית טל כהנא (היום טל ליפשיץ).

בעיטת קרטה לבטן

זה מה שהביא כבר בשנת 2000 ליצירת אלבום סולו אישי ואינטימי בשם "שכחתי איך לאכול". זה היה אלבום ניסיוני ומעניין בהפקה מאוד מאוד ביתית (כהנא כתב, הלחין, ניגן, עיבד והפיק הכל בעצמו, ואף הקליט במחסן בביתו כשהוא מקפיד על צליל לואו-פיי). על העטיפה נראה כהנא סופג בעיטת קרטה מבחורה יפהפייה, ובמקביל מקבלת טל כהנא גרושתו "תודה עצומה על ההשראה, התמיכה והסיבולת". באופן סמלי, השיר מתוך האלבום שזכה להכי הרבה תשומת לב היה "על מה הוא מדבר", שמוקסס על ידי יאיר קז וכוסה בקליפ מעניין. עוד נוצרו קליפים ל"שנה ושלוש", "מאה ימים של חסד" ו"מים מתוקים", אך האלבום לא זכה להצלחה משמעותית.

הקשר בין כהנא לקז (שעבד גם הוא על פרויקטי סולו) התחדש באותה תקופה, ו"ג'ירפות" החלו שוב עובדים יחדיו, כשאת מקומו של דידי ארז ממלאים אסי ששון בתופים וגיטרות וארז רוסו בגיטרות וקולות. הפעילות שלהם התקיימה על אש קטנה, ובינתיים המשיך כהנא בענייניו העצמאיים. בשנת 2003 יצא ספרו הראשון, "תכנון להתאוששות מאסון", ובו עשרות סיפורים קצרים על החיים בעולם לאחר אסון גדול. בשנת 2004 יצאו לו שני אלבומים נוספים: "The Promised Landing", שהיה כולו באנגלית, כשהבולט מבין שיריו הוא "שבע שנים" שיצא עוד לפני האלבום, ולאחר מכן אלבום אמביאנט אינסטרומנטלי בשם "360" שהוקדש לזכר אביו, יונה כהנא.

אחרי הוצאת שני אלבומי הסולו הניסיוניים האלה חזר כהנא במלוא המרץ לפעילותו עם "ג'ירפות", וב-2006, שבע שנים אחרי אלבום הבכורה, יצא אלבומה השני של הלהקה, "גג". האלבום התקבל בהתלהבות רבה בקרב המבקרים וזכה להצלחה עצומה (יחסית) אצל הקהל הרחב, עם להיטים שכוסו כולם על ידי קליפים משובחים ל"גג", "לכת", "חייב לשכב", "משה", "מהר מדי" ו"קשה לי". הופעות הלהקה הרבות שלאחר הוצאת האלבום, שהיו שילוב של מוסיקה וסטנד-אפ מטורף בראשות כהנא, והקליפים המוצלחים לרבים משירי האלבום - הפכו את "ג'ירפות" להצלחה מפתיעה, אולי ל"להקת השוליים לשעבר" הכי מצליחה בארץ. כהנא המשיך להשתלב בזרם המרכזי וכתב שירים גם לזמרים אחרים, בהם ארקדי דוכין, יוני בלוך ואביתר בנאי.

בשנה שעברה הקליט עם חיים לרוז שיר מחאה נגד ראש הממשלה דאז (אהוד אולמרט, זוכרים-) בשם "גוג", כשהמסר העיקרי של השיר מופיע בו ועל עטיפתו: "השיר הזה לא ישנה את החיים שלך". עם "ג'ירפות" הוא המשיך את סיבוב ההופעות המצליח שלהם בארץ ובחו"ל (ליתר דיוק, בהודו), הקליט איתם שיר חדש לקראת אלבומם הבא, "מונוגמיה", וגם שיר אחד באנגלית, "I'm Burning Up", במיוחד לקראת הופעותיהם בהודו. ובמשך כל הזמן הזה עבד על עוד פרויקטים, או כפי שהוא מתאר זאת, שוטט רגלית ללא תכלית ברחובות תל אביב ונתן לרעיונות לקפוץ עליו.

מדלג מעל הג'ורה

התוצאה הכפולה של שוטטות זו היא ספר שירה בשם "מנוף מצביע אל הים", שיצא לפני שבועות אחדים בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ואלבום באנגלית תחת הכותרת "The Walking Man" ("האיש ההולך"). שלא כמו באלבומי הסולו הקודמים שלו, כאן נעזר כהנא בקבוצה מכובדת של נגנים בהקלטות, והוא אף יוצא עם הרכב חדש להופעות חיות. מתלווים אליו אסי בן סימון בגיטרה, יהוא ירון בבס וקולות, גיורי פוליטי בתופים ונועה גולנדסקי בקולות, כלי הקשה וגיטרה אקוסטית. על עטיפת התקליט צילום של מכסה ביוב שדורש פרשנות מתחכמת כמו "כהנא פותח את הג'ורה", אך דווקא נהפוך הוא.

למרות שמדובר באלבום עם הרכב נגנים, ולמרות שהאלבום באנגלית, מדובר דווקא ביצירה הכי אישית ואינטימית של כהנא. אולי בגלל הריחוק המסוים (מבחינת המאזין) שבשפה האנגלית, כהנא מרשה לעצמו לחשוף רגשות ומחשבות בדרך ישירה ופשוטה יותר מאשר ב"ג'ירפות". קחו, למשל, את "Independence Day" ("יום העצמאות"), שבו הוא מתגעגע לאבא שלו. פשוט. קטן. מרגש. השיר הכי טוב של כהנא. כמוהו יש באלבום הזה הרבה מאוד פנינים, כמו "Lifeguard" ו"Security Man", ועוד סיפורים על אנשים "קטנים" שכהנא פגש במהלך השוטטות שלו. לא ברור מה הוא חיפש, אבל נדמה לי שהוא מצא את עצמו.