מופע שנות ה-80

בתוך גל ההופעות ששוטף השנה את ארצנו בולטות שתי הופעות שקורות השבוע. שתיהן של ותיקים מהאייטיז אשר מצליחים להישאר רלוונטיים אצל מעריציהם, ולא רק בזכות הנוסטלגיה אלא גם בגלל פעילותם על הבמה ובאולפן ההקלטות בשנים האחרונות.

קודם כל סוזן וגה. כשהתפרסם לפני חודשים אחדים דבר בואה לארץ (יותר מעשור אחרי שהיתה כאן בפעם הקודמת), זה נראה תחילה כמו רעיון שאין לו שום קשר למציאות המוסיקלית העכשווית אצלנו - מה לקהל הצעיר של ימינו ולזמרת פולק עדינה מהימים ההם... וראו איזה פלא. לא רק שההופעה שלה היתה סולד אאוט באופן מיידי אלא שנוספה לה עוד הופעה (ובואו נזכור שלא מדובר במדונה). בסוף השבוע היא נחתה בארץ לקראת שתי ההופעות שיתקיימו היום.

אז מי היא לוקה-

וגה נולדה ב-1959 בסנטה מוניקה, קליפורניה, בבית אמנותי, ומגיל צעיר רקדה וניגנה בגיטרה. היא למדה בתיכון לאמנויות הבמה (שעליו התבססה הסדרה "תהילה") ומגיל 16 הופיעה בבתי קפה ובמועדוני פולק בניו יורק. בשנת 1985 יצא אלבום הבכורה שלה, "סוזאן וגה", שכלל את הלהיט "Marlene on the Wall".

שנתיים לאחר מכן יצא אלבומה השני "Solitude Standing", שהפך אותה לכוכבת-על בארה"ב ובבריטניה בזכות הלהיטים "Tom's Diner" (לימים הדיינר של "סיינפלד"), שיר הנושא של האלבום, ובעיקר שיר על התעללות בילדים בשם "Luka", שזכה להצלחה עצומה. להיט גדול נוסף שלה באותה תקופה, שהקליטה עם ג'ו ג'קסון בפסנתר, היה "Left of Center".

למרות הצלחתה חיפשה וגה דרכי ביטוי חדשות, אולם אלבומה הבא, "Days of Open Hands", שיצא ב-1990, לא זכה להצלחה. עם זאת, הקריירה שלה קיבלה דחיפה בלתי צפויה כשצמד די.ג'ייז בריטים בשם DNA עשו, ללא רשותה, רמיקס היפ-הופ לביצוע הא-קפלה של שירה "Tom's Diner" והפכו את השיר ללהיט מועדונים. את אלבומה הבא, "F99.9", שיצא ב-1992, הפיק מיצ'ל פרום שעבד עם REM, אלביס קוסטלו ואחרים. עם מכונות תופים וסינתיסייזרים הוא יצר לפולק שלה עטיפה רוקית-תעשייתית (יחסית) שהביאה לה קהל חדש, להיט אחד ("Blood Makes Noise") והצלחה מסחרית נאה. וגה ופרום הפכו לזוג, נישאו, ילדו בת והוציאו ב-1996 עוד אלבום, "Nine Objects of Desire", שהיה קיצוני פחות בצליל שלו וכלל את הלהיט "Caramel". כעבור שנתיים הזוג נפרד, ווגה עברה תקופה אישית לא קלה שבה מיעטה בפעילות מוסיקלית. רק ב-2001, חמש שנים אחרי אלבומה הקודם, חזרה באלבום חדש, "Songs in Red and Grey", שהזכיר את אלבומיה הראשונים בצליל שלו ובביקורות שזכה להן. האלבום יצא שבועיים אחרי פיגועי 11 בספטמבר ובאותה תקופה גם חוותה וגה שכול אישי עם מותו של אחיה.

בשנים הבאות היא שיקמה את חייה, נישאה בשנית וחזרה לפעילות מוסיקלית בהופעות רבות. השפעת הפיגוע במגדלי התאומים היתה הבסיס לאלבומה האחרון (בינתיים) "Beauty and Crime", שיצא ב-2007 והוקדש לעיר ניו יורק. בהיותם מודעים לעובדה שאת להיטיה הגדולים יצרה וגה בשנות ה-80 תחילת ה-90, מפרסמים מפיקי ההופעה שלה את רשימת השירים. ואל דאגה, למעט שלושה שירים מהאלבום החדש מדובר ברצף של מיטב הלהיטים. היא יודעת בדיוק מה הקהל רוצה.

מי חיית שעשועים-

עם מופע האייטיז השני של השבוע, הפט שופ בויז שמופיעים במסגרת "פפסי מקס מיוזיק שואו", אין ממש שום בעיה של אקטואליה. שכן בניגוד לווגה, הצמד הבריטי הזה, שהחל את דרכו בלונדון ב-1981, לא הפסיק אף פעם להיות רלוונטי בתחום המוסיקלי שבו הוא פועל. ב-28 שנות הקריירה שלהם, עם 30 מיליון האלבומים שמכרו ושיתופי הפעולה הרבים שיצרו (בהם עם דסטי ספרינגפילד, דיוויד בואי, לייזה מינלי, הקילרז, מדונה, רובי וויליאמס, ליידי גאגא ועוד), הם לא ממש השתנו - ובכל זאת הם מצליחים להיטען באנרגיות יצירתיות חדשות שוב ושוב.

יותר מכך, בניגוד לתקופה העייפה יחסית שבה הופיעו בפעם הקודמת בישראל, הם נמצאים עכשיו בתקופה מצוינת. אלבומם החדש "Yes" הוא אחד מהיותר מוצלחים שלהם בעשור האחרון. השניים שיתפו בו פעולה לראשונה עם המפיק בריאן היגינס (שעבד עם שוגאבייבז, שר, קיילי מינוג, גירלז אלאוד ועוד) ונעזרו בו בשירותיו של הגיטריסט ג'וני מאר (לשעבר הסמית'ס ואלקטרוניק). ומה אני אגיד לכם, גם כאחד שלא ממש מת על המוסיקה הזו, "Yes" הוא יצירת מופת בתחומו וכמעט כל אחד משירי האלבום הוא להיט פוטנציאלי ענק.

אם כן, ניל טננט וכריס לואו מגיעים אלינו בשיא כושרם וכשהקריירה שלהם זוכה להכרה מחודשת. לראיה, בטקס פרסי ה"בריטס" האחרון בבריטניה קיבל הצמד פרס מיוחד על "תרומתו יוצאת הדופן למוסיקה הבריטית". יענו, פרס מפעל חיים. מגיע להם.