נובאק ג'וקוביץ' מיצב עצמו כפייבוריט די ברור להשלים גרנד סלאם קריירה ברולאן גארוס שייפתח בעוד שבוע בפאריס. אתמול בניצחון מול רוג'ר פדרר בגמר ברומא (4:6, 3:6) הוא היה חד ביותר וזכה ב־64 אחוזים מהנקודות על הסרב השני של השוויצרי. הוא גם שלט כמעט לחלוטין בנקודות הארוכות - רק עשר טעויות בלתי מחויבות כשפדרר מבצע יותר ממספר כפול (23).
מאזן הקריירה של רפאל נדאל בחמש מערכות על חימר הוא באופן מדהים רק הפסד אחד. לא בטורניר, לא בשנים האחרונות - אלא בכל הקריירה. אבל האם באמת אפשר להאמין שהוא שיחק בהילוך שני את כל עונת החימר? לראשונה בקריירה הוא לא זכה ולו בתואר אחד בעונת החימר האירופית ואפילו לא ניצח מערכה מול השחקנים הבכירים.
הנושא הזה מעולם לא אפיין את הספרדי. נדאל לפעמים הוריד קצת מהקצב בין ווימבלדון לארה"ב, אבל לפאריס תמיד הגיע כשהוא בתנופה על החימר.
מחפשים עתיד מתוק
אם היו ללואי ואן חאל, מאמן מנצ'סטר יונייטד, הצלחות בעונה שהסתיימה למעשה אתמול, זה בשיקום לא מעט שחקנים מעורערים - כמו הבלגי מרואן פלאיני, הקיצוני אשלי יאנג והבלם כריס סמולינג. גם ההסבה של אנטוניו ולנסיה למגן ימני יכולה להיחשב ככזו. כמה מהשחקנים החדשים מסיימים את העונה כשהם נראים חלק חשוב בשלד של הקבוצה לשנים הקרובות. בעיקר אנדר הררה הספרדי וגם דיילי בלינד, שאיתו עבד בנבחרת הולנד.
אבל ואן חאל מסיים במקום הרביעי בגלל יכולת ירודה של כל הכוכבים שלו - כולם שחקנים שנחשבו, לפחות לתקופה בקריירה שלהם, בין עשרת הכדורגלנים הטובים בעולם. להבדיל מברצלונה או מבאיירן מינכן, מרד כוכבים במאמן לא ממש יכול להתרחש במנצ'סטר. עם זאת, התוצאות לא היו שונות מבכמה הזדמנויות אחרות בקריירה של ההולנדי.
אנחל די מאריה פתח בסערה ודעך במהירות. טוענים שאירוע פריצה בבית שלו עורר בו רצון לעזוב את אנגליה, אבל קשה להאמין שזו הסיבה. רדמאל פלקאו כנראה לא הגיע כשיר מספיק. רובין ואן פרסי היה הקפטן של ואן חאל בנבחרת הולנד, אבל גם יחסים טובים עם המאמן לא עצרו את ההידרדרות ביכולתו. ולבסוף היה ווין רוני, ששיחק לפרקים כדורגל מצוין, אבל הוסט מעמדה לעמדה ולא נכנס לקצב הבקעה.
קשה להצביע על תשובה לשאלה העיקרית: מי יבקיע ויבשל שערים במנצ'סטר בעונה הבאה? הרכישה של ממפיס דפאי מעוררת תקוות עצומות - שחקן צעיר עם פוטנציאל להיות מאגדות הקבוצה בעתיד, אבל כרגע הוא ילד בן 21 שמגיע מהולנד. 12-10 שערים לעונה ראשונה הם תסריט די אופטימי.
ואן חאל. מי בדיוק יכבוש ויבשל שערים במנצ'סטר בעונה הבאה? // צילום: רויטרס
הגודל לא קובע
אם נלך שני עשורים לאחור, לגמרים האזוריים באן.בי.אי של 1995, נמצא עולם שונה לחלוטין. במערב היה זה האקים אולג'ואן מיוסטון מול ה־MVP דיוויד רובינסון בסן אנטוניו. במזרח שאקיל אוניל, שחקן צעיר באורלנדו, נלחם בריקי סמיטס, הסנטר ההולנדי הענק של אינדיאנה. אם תצפו במשחקים תבינו למה פרשני היום, שהיו השחקנים אז, מתלוננים על כל שריקה לעבירה חמורה. זה היה בית מטבחיים.
מה שאנחנו רואים בפלייאוף הזה הוא תוצאה של שינוי החוקים לפני קצת יותר מעשור. אנחנו עדים כמעט ל"כדורסל קווטרבקים", שבו המשחק בנוי סביב הפוינט גארד. סטפן קארי נמצא כמובן מעל כולם, אבל גם ג'ף טיג, דריק רוז, מייק קונלי, ג'ון וול ואולי אפילו כריס פול היו השחקנים הקריטיים של הקבוצות שלהם. אפילו במודחי הסיבוב הראשון ראינו הופעות רכז טובות - של אייזאה תומאס בבוסטון ודמיאן ליליארד בפורטלנד.
סנטרים כיום הם בעיקר כוח הגנתי. גם גבוהים דומיננטיים כמו טים דאנקן, פאו גאסול, אנטוני דיוויס ובלייק גריפין מצוותים כולם כפאוור פורוורדים והרבה מהתנועה שלהם רחוקה מאוד מהסל. הפיק אנד רול חשוב בהרבה מהפוסט אפ. ואולי זו הסיבה שלברון ג'יימס, גם עם חסרונו של קווין לאב, מעדיף לקחת על עצמו את ניהול המשחק ברגעים ארוכים.
שינוי נהדר לטעמי. כדורסל שמוכרע על ידי כישרון ולא גודל.
