הביטל הכי נחמד

בימים אלה, כששמועות מבוססות מאוד מספרות על שיתוף פעולה קרוב בין פול מקרטני לבוב דילן (כמין תחליף משונה לג'ון לנון), אני נזכר בג'ורג' האריסון שהיה מעריץ של לנון, חבר טוב של דילן ובעל מערכת יחסים לא ברורה עם מקרטני.

מקרטני הספיק להסתכסך עם האריסון קשות בשנות ה-90 (בשל עניינים כספיים הקשורים בתמלוגי הביטלס), אך נוהג להקדיש לו לא מעט זמן ודיבורים בהופעותיו מאז שהאריסון מת ב-2001.

איזה כיף היה למקרטני אילו גם האריסון היה יכול להיות חלק משיתוף הפעולה הזה עם דילן, אבל בחיים, כידוע, אין "מה היה קורה אילו" אלא רק המציאות, ולנו נותר להתגעגע להאריסון ולהיזכר בו, בייחוד עכשיו, עם הוצאת אלבום אוסף מקיף ראשון שלו.

החיוך הכי מקסים

היה לו קול מתוק-חמוץ, תמיד כאילו על סף בכי, והיו לו גיטרות ענוגות וחזקות. הוא היה הביטל הכי נחמד, הכי טהור. האמת היא שאנחנו לא באמת יודעים עליו משהו. אנחנו מבססים את הדעה שלנו על התדמיות שכלי התקשורת/ היחצ"נים/ חברות התקליטים מכרו לנו, ובכל זאת, אי אפשר לסכם אחרת את האריסון. הוא היה הכי נחמד. עם החיוך הכי מקסים.

כשהוא מת בסוף נובמבר 2001 הוא היה כמעט בן 58, אך הוא נותר בזיכרון כבחור הצעיר והביישן מהביטלס. האח הקטן והמוכשר של לנון ומקרטני, שאמנם לא יצר כמות של מאסטרפיסים כמוהם, אבל הצליח בכל זאת לרגש בנגינת הגיטרה המדהימה שלו, בפתיחות שלו למוסיקה שונה וגם (כשג'ון ופול הרשו לו) בדחיפת כמה שירים נפלאים לרפרטואר של הביטלס, למשל "משהו" ו"כשהגיטרה שלי בוכה ברכות".

הוא אולי לא השפיע על המוסיקה של המאה ה-20 כמו ג'ון ופול (אם כי להתעניינותו בחוכמת המזרח היתה השפעה רבה על הפתיחות כלפיה במערב), אבל כחבר הצעיר של שני היוצרים הגדולים ביותר במאה ההיא הוא הפך עם הזמן ממלווה מושלם ליוצר עצמאי שלא מפסיק לחפש את דרכו.

את השנים האחרונות לחייו הקדיש למשפחתו וכמעט לא נראה בציבור, ואולי גם בכך תרם לתחושה שהוא נשאר טהור ונקי ותמים. לא גאון בעל צדדים אפלים נסתרים כמו ג'ון, לא מוסיקאי רבגוני מדהים אך מניפולטור כמו פול, ובטח לא לוזר חביב כמו רינגו. כשהוא מת, הביטלס כקונספט של נעורים ומרדנות ויופי מוסיקלי שלא נגמר - מתו סופית.

קריירת הסולו

כמה מספרים ועובדות. ג'ורג' האריסון נולד ב-1943. בגיל 15 פגש את לנון ומקרטני וניגן איתם עד התפרקות הביטלס ב-1970 (ליתר דיוק, הוא ניגן איתם עד ההקלטה האחרונה שלהם). כלומר, בסך הכל הוא שירת בביטלס 12 שנים והקליט איתם שמונה שנים.

הביטלס הקליטו 22 משיריו, שלושה קטעים אינסטרומנטליים שבהם השתתף בכתיבה ועוד ארבעה שירים לא שלו שבהם היה סולן. בסוף ימי הביטלס, עוד בטרם התפרקה הלהקה, הוא היה הראשון מביניהם שהוציא אלבומי סולו (אחד של מוסיקה הודית ואחד של מוסיקה אלקטרונית).

ב-1970 הוא הוציא את האלבום המשולש "כל הדברים בני חלוף" (שהפך בעידן הקומפקט דיסק לאלבום כפול), ומאז הוציא עוד 11 אלבומי סולו, שלושה אלבומי אוסף, אלבום כפול של קונצרט הצדקה הראשון בעולם הרוק, "הקונצרט למען בנגלדש", ושני אלבומים עם "הטרוולינג ווילבוריז". חוץ מזה הוא היה שותף כנגן אורח או כמפיק ביותר מ-100 אלבומים נוספים, ובמקביל ניהל קריירה של הפקות קולנועיות שנמשכה (עם הפסקות) 31 שנים.

היו לו שתי תקופות שבהן זכה להצלחה מסחרית גדולה. ביניהן הפרידו 15 שנים ושתי חברות תקליטים שונות. התקופה הראשונה היתה בסוף ימי הביטלס, אז היה חתום בחברת התקליטים Apple, והשנייה בסוף שנות ה-80, כשהוציא אלבומים בחברת התקליטים העצמאית שהקים Dark Horse.

עד לאחרונה לא יצא סיכום מקיף של יצירתו, אלא רק שלושה אוספי להיטים. הראשון ב-1976 (שחציו היה שירים מימי הביטלס), השני ב-1989 ("המיטב של Dark Horse") והשלישי שסיכם את ימי Dark Horse ושיצא רק לאחר מותו, ב-2004.

האלבום הרגיל האחרון שהוציא האריסון היה "ענן תשע" ב-1987. בשנים שעברו מאז הוא הספיק להיות שותף להפקות מצליחות, בהן שני אלבומים של להקת הסופרסטארים "טרוולינג ווילבוריז" (עם בוב דילן, טום פטי, רוי אורביסון וג'ף לין), הופעה משותפת עם אריק קלפטון (שהונצחה באלבום כפול "חי ביפן") ותחייה של שירים גנוזים שלו בתקליטי "האנתולוגיה" של הביטלס. לקראת מותו הוא הספיק להקליט את האלבום.

לאחר מותו יצאו גרסאות מיוחדות של אלבומיו "כל הדברים בני חלוף" ו"בנגלדש"', ובאלבום האחרון של הביטלס, פסקול Love, הופיעה גרסה מקסימה לשירו "כשהגיטרה שלי בוכה ברכות".

סוף סוף אוסף

לאחרונה יצא האוסף Let It Roll, אבל רק חלק קטן מ-30 שנות פעילותו של ג'ורג' האריסון כסולן מופיע בו. לאוהדיו האמיתיים יחסרו לא מעט שירים נפלאים שלא נכנסו לאוסף הזה. ובכל זאת, למי שרוצה להיזכר באחד היוצרים המיוחדים והמרגשים של המאה ה-20 יש הזדמנות לעשות זאת בשירים שהיו, בסופו של דבר, הכי מצליחים של האריסון מבחינה מסחרית, בהם "אלי הטוב" (שעליו הפסיד כסף רב בשל הטענה שגנב את הפזמון), "כשהגיטרה שלי בוכה ברכות" (בהופעה בקונצרט "בנגלדש"), "כל השנים שעברו" (שהוקדש לג'ון לנון) ו"כשהוא היה FAB" (שהוקדש לביטלס).

בסך הכל יש 18 שירים באוסף וגם קטע אינסטרומנטלי אחד, כדי להזכיר לנו שתמיד היה בהאריסון גם צד אחר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו