במהלך הכנסת ה-17, דנה ועדת הכספים של הכנסת בסוגיה שהפחידה את חברות הליסינג: העלאת שיעור המס הנגבה מ-300 אלף העובדים שנהנים מרכב צמוד ממקום עבודתם. לאדם הפשוט, השומע על כוונה לחוקק חוק שיפגע בו, יש מעט מאוד מה לעשות, אולם מצב החברות שונה: בדיוק לשם כך הן מעסיקות לוביסט (שדלן), שידאג לאינטרסים שלהן.
מייצג חברות הליסינג בכנסת, הלוביסט ארז גילהר מחברת הלובינג הגדולה ביותר, "פוליסי", נקט גישה מעניינת כדי לטרפד את הכוונה. "הבנו שאם נפעל בשם החברות יהיה קשה לשכנע את הח"כים", הוא מספר, "לכן פנינו לעובדי היי-טק עם רכב צמוד, העברנו להם את כתובות המייל של חברי הוועדה ותוך שבוע הם הוצפו באלפי פניות. הם שינו את דעתם והצביעו נגד".
כביכול, כל אזרח יכול לפעול כך, אולם למעשה, הזכות הזו שמורה לאנשי עסקים עתירי ממון. כשהם רוצים לקדם את עסקיהם הכלכליים, הם אינם מתרוצצים במשכן ומחזרים אחרי הח"כים. מי שמבצעים עבורם את העבודה, תמורת שכר שמן (5,000-1,000 דולר לחודש ויותר), הם הלוביסטים, שמעורבים בכל הנעשה בכנסת, חושבים כל הזמן על דרכי פעולה יצירתיות ומכירים היטב כל ח"כ, יודעים מה הנושאים שמעניינים אותו, מה עמדותיו בסוגיות שונות ואפילו מה התחביבים שלו.
שיטות השכנוע
65 לוביסטים מתרוצצים בכנסת, ומקדמים את ענייניהן של כ-200 חברות. עד לפני שנה הם פעלו בחופשיות מלאה, ללא שום חוק שהסדיר את עבודתם. הם הסתובבו בחדרי הוועדות ובמזנונים ושיכנעו את הח"כים לפעול לפי האינטרס של הלקוח. "אנחנו בונים פרופיל מדויק של כל ח"כ", מספר אחד מהם, "אילו אינטרסים הוא מייצג, מי הבוחרים שלו, למי יש השפעה עליו. קל לנו לדעת לאיזה ח"כ לפנות כדי לקדם חוק שלקוח שלנו מעוניין לקדם או לסכל יוזמה שהלקוח מתנגד לה".
קל להבין כיצד כוחם העצום של הלוביסטים עלול לפגוע במלאכת החקיקה הדמוקרטית. אחד מהם מודה: "אני מוכר ללקוחות שלי אפקטיביות פוליטית, כלומר היכולת להניע את מקבלי ההחלטות בכנסת לעשות פעולה שתואמת את האינטרסים שלהם. לפעמים יש להפעיל זרועות אחרות כדי להשפיע על ח"כ, כמו יצירת קשר עם בוחריו כדי שילחצו עליו".
ללוביסטים יש יתרונות ששום אזרח לא יכול להתחרות בהם. בהירה ברדוגו, הבעלים של "תקשורת פלוס" בשותפות עם רותי פרמינגר, עובדת קשה כדי לדעת אילו נושאים מעניינים כל ח"כ. "כמי שמייצגת את ההתאחדות לכדורגל", היא מציינת דוגמה, "רציתי לקדם בכנסת הקודמת חוק נגד אלימות במגרשי הכדורגל. פניתי לח"כ לשעבר אבשלום וילן ממרצ, שהיה יו"ר ועדת משנה לספורט, ולח"כ רונית תירוש מקדימה, שיש לה זיקה לספורט, כדי שיגישו את הצעת החוק ויפעלו לקידומה". ברדוגו מכירה היטב את חוקי המשחק הפרלמנטרי: "היה לי חשוב שיהיה אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה, כדי שאם הקואליציה תכפה הצבעה נגד החוק, הוא לא ימות ויהיה מי שיקדם אותו".
אורית לרנר, הבעלים של חברת "אימפקט" בשותפות עם אורלי בן-שמאי, פועלת באופן דומה. כמייצגת החברה להגנת הטבע יש לה אינטרס לקדם "חוקים ירוקים". בזמנו, בעת שעמרי שרון היה ח"כ, היה לה שיתוף פעולה מצוין עימו ועתה היא משתפת פעולה עם ח"כ דב חנין מחד"ש.
הציבור מחוץ למשחק
שני ח"כים שהוטרדו מאוד ממצב עניינים בעייתי זה הם גדעון סער (ליכוד) ושלי יחימוביץ' (עבודה), שנחרדו מהעובדה שהח"כים כלל אינם יודעים מיהם הלוביסטים ואת מי הם מייצגים. הם הגישו הצעת חוק משותפת, להסדרת פעילות הלוביסטים, ובתום מאבק ממושך נכנס "חוק הלוביסטים" לתוקף ביולי אשתקד. הסעיף העיקרי שהרגיז את הלוביסטים חייב אותם לחשוף את לקוחותיהם באתר הכנסת ולענוד תג זיהוי עם שמם ושם הגוף שהם מייצגים. בנוסף נקבע כי ועדה מיוחדת בראשות יו"ר הכנסת תאשר כל בקשה של שדלן לפעול בכנסת.
גם יוזמי החוק יודעים שהוא אינו מספיק. ח"כ יחימוביץ' מודה שהוא לא פתר את הבעיה העיקרית: "לבעלי ההון יש שליחים בעלי מעמד מיוחד שנכנסים לדיוני הוועדות, ולמשתכרי שכר מינימום אין נציג". לדבריה, "המצב הזה יוצר חוסר שוויון עמוק. חייבים ליצור מנגנונים שיאפשרו גם לאנשים מהיישוב להשמיע את דבריהם בדיוני הוועדות".
הדברים האלה מכעיסים את הלוביסטים. "הציבור בחר ביחימוביץ' כדי שתייצג אותו", אומר גילהר, "אני לא נבחר עם. אני מתפרנס, כמו עורך דין ורואה חשבון או יועץ תקשורת, מגורמים עסקיים ששוכרים את שירותיי. אנחנו גם פועלים ללא תשלום עבור מטרות חברתיות וקבוצות חלשות, כמו למשל בנושא החקיקה של תרומת איברים לאחר המוות באמצעות כרטיס אדי".