קרבות הגבורה הקשים בגוש עציון במלחמת העצמאות נכנסו כבר מזמן לאתוס הישראלי. אך דווקא מעלליהם של אלה שלחמו באזור המנזר הרוסי, שעמד על רכס ההר הרוסי ושלט על כביש חברון־ירושלים, נבלעו בין שאר הסיפורים. אחד מאותם אנשים אמיצים הוא אריה ודיסלבסקי, שלפני 67 שנים הוביל את חבריו תחת אש התופת של האויב הערבי, לחם בעוז - ונפל בשבי עימם.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
במארס 1948 הגיע ודיסלבסקי, בן 85 מירושלים, לגוש עציון בשיירת נבי דניאל, שנועדה להעביר הספקה לתושבים. הוא הוצב במשלט הגבעה הצהובה, שעל הלוחמים שהיו בו הוטל למקש את האזור ולאבטח את הציוד שהושלך על ידי מטוסי תובלה.
"ברגע ששמענו מרחוק רחש של מטוס", הוא נזכר, "היינו רצים ומאגפים אותו כדי לשמור על הציוד שהוצנח".
והיתה, לדבריו, בעיה נוספת: "כשהמטוס היה מנסה להתרומם, הגלגל שלו היה נתקע בחצץ ותפקידנו היה לסובב אותו ולחלץ אותו. זה היה לא נורמלי ומסוכן מאוד". ובכל זאת, הוא מסביר, "כשהיינו רואים את המטוס מגיע, רוח של שמחה ותקווה עברה בנו".
ללכת זקוף מול האויב
אריה, כמו החברים שאיתם צעד כתף אל כתף, לא ישכח את הקרבות באזור המנזר הרוסי לעולם. במיוחד לא את הנופלים, ובהם גם מפקד המנזר הנערץ - צבי בן יוסף. הלוחם שאליו נשאו עיניים היה גם עיתונאי, משורר, מלחין וזמר, שלא נפרד מהאקורדיון שלו ושהקפיד תמיד להרים את מורל הלוחמים באמצעותו.
כשפרץ הקרב הראשון באזור, ב־4.5.1948, הוטל על ודיסלבסקי להוביל לוחמים מקיבוץ משואות יצחק אל המנזר כדי לתגבר את הכוחות. באור יום, תחת ירי פגזים של הלגיון הערבי, הוא עמד בראש כוח שמנה עשרים אנשים.
"כשקיבלתי את הפקודה להביא את הלוחמים, שאלתי את אברשה (מפקד הפלוגה אברהם טמיר; א"פ) באיזו דרך להוביל אותם - הרי המשוריינים היו במרחק של 400 מטרים וירו פגזים ללא הפסקה. אברשה ענה לי: אתה תמצא הדרך לבד".
המנזר הרוסי. נקודה אסטרטגית // צילום: באדיבות בית ספר שדה כפר עציון
כאשר פגש ודיסלבסקי את הלוחמים, הורה להם לרוץ אחריו ולא לסטות ימינה או שמאלה. "מכיוון שמיקשנו את הדרך למנזר", אמר, "עשינו את הדרך בדילוגים בין הסלעים".
ואז, כאשר שכב בתעלה בהר הרוסי, ראה את בן יוסף צועד ללא פחד מהמנזר: "הוא הלך זקוף והיה ירי מסביב. שאלתי אותו למה הוא לא מתכופף. תשובתו היתה: 'אם אני אשתופף, אתם תלכו עם הראש באדמה'".
12 לוחמים נהרגו בקרב, שבמהלכו המקום נתפס על ידי הערבים, אך בשעות הערב נכבש מחדש על ידי לוחמי הגדוד. כשבועיים לאחר מכן החל הקרב המכריע על גוש עציון, שבסיומו נפל הגוש בידי האויב. ערב לפני כן, מספר אריה, הוא נשלח לקיבוץ רבדים כדי להביא אקורדיון לבן יוסף, שביקש להנעים בשירה את שעותיהם האחרונות של פקודיו. את הדרך לשם עשה כשלצידו לוחם נוסף, ושוב תחת אש צלפים. "בן יוסף אמר לי שיהיה קרב קשה מאוד, ושהוא רוצה לעשות להם קצת שמח", שיחזר. המילים האלה מלוות אותו עד היום ולא מרפות, גם 67 שנים אחרי - מפני שבאותו קרב אחרון נהרג בן יוסף עצמו עם 19 לוחמים, ובהם גם מפקד גוש עציון. הלוחמים ששרדו נלקחו בשבי לירדן.
ביום הזיכרון: סיור באזור
ביום הזיכרון יקיים בי"ס שדה כפר עציון סיורים באזור המנזר הרוסי. בביה"ס מבקשים לספר את סיפור הקרבות ולהכשיר את המקום למבקרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו