אם יש מכנה משותף כמעט לכל האמנים שיגיעו ארצה באביב ובקיץ הקרובים, הרי אלו התגובות שמתקבלות בעמוד הפייסבוק הרשמי שלהם. "הישאר/י בטוח/ה", "חברים, שימרו על עצמכם" הן רק חלק מהתגובות שחוזרות על עצמן, לאחר שהאמנים הבינלאומיים מעלים פוסט שמבשר על הגעתם לישראל, במסגרת סיבוב ההופעות העולמי שלהם.
מבחינת הקהל האירופי, ואף יותר מכך האמריקני, ההגעה לישראל משולה להגעה לאזור מלחמה. המחשבה שעשרות אלפי ישראלים יקנו כרטיסים להופעות, נשמעת בלתי אפשרית לרוב קהל המעריצים שמעבר לים. וזה כמובן בלי שדיברנו על חרמות והחרמות של אמנים. אם בעבר הדעה הרווחת גרסה שהגעה של אמן מחו"ל להופעה בארץ מסמנת את סוף הקריירה שלו, היום נדמה שיחסי הציבור הגרועים שמהם סובלת המדינה יוצרים בכלל סיכון ביטחוני ולא מקצועי, גם עבור האמרגנים הבינלאומיים.
שוק ההופעות בישראל קיבל מכה קשה כבר בשנת 2001, כאשר להקת רד הוט צ'ילי פפרז, אחת הלהקות האהובות בישראל, הודיעה על ביטול הופעתה בפארק הירקון בעקבות המצב הביטחוני הקשה ששרר אז בארץ. ,ב-2006 בזמן מלחמת לבנון השנייה, להקת דפש מוד הודיעה ברגע האחרון שלא תגיע לישראל, וציינה שהביטול נכפה עליה על ידי הצוות הטכני של סיבוב ההופעות.
אין ספק שתחום הפקת הופעות חו"ל בישראל נחשב לעסק מסובך ומורכב, גם אם מוציאים את המציאות הביטחונית מהמשוואה. המפיקים מתנהלים תחת טראומה מתמדת ונוהגים לנהל שיחות אל תוך הלילה עם חברות הביטוח והאמרגנים של הלהקות מחו"ל. החשש שלהם מוצדק. לשוק ההופעות לקח שלוש שנים להתאושש מקיץ 2006, שבו כאמור הפכה ישראל לכמעט מנודה מבחינת הגעת אמנים.
שנת 2009 עמדה בסימן חזרה לעניינים: מטאליקה, רוד סטיוארט, אלטון ג'ון ואוזי אוסבורן היו רק חלק מהאמנים שהגיעו לישראל, אלא שאז הגיע הביטול הפוליטי הראשון בעקבות פרשת המשט לעזה, ולהקת הפיקסיז מיהרה להודיע שהיא מבטלת את בואה לישראל. "אנו יכולים רק לקוות לימים טובים יותר", נמסר מהלהקה.
אמן נוסף שביטל במפתיע את הופעתו היה הגיטריסט קרלוס סנטנה. מנכ"ל חברת ההנהלה של סנטנה פירסם התנצלות ואמר כי לוח הזמנים הצפוף של האמן אילץ אותו לדחות יעדים שונים בסיבוב ההופעות הקרוב, ולא רק בישראל. למרות ההתנצלות, העסק הריח משיקולים פוליטיים ואחרים.
בנובמבר 2012 החל מבצע עמוד ענן, אבל שוק ההופעות עוד איכשהו נשאר יציב על המסילה. בשנת 2014 קהל חובבי המוסיקה התכונן לקיץ הגדול ביותר שהיה אמור להתרחש כאן ב-20 השנים האחרונות: להקת האבנים המתגלגלות המיתולוגית בהופעה ראשונה בישראל, ניל יאנג, לנה דל ריי בשיא תהילתה ועוד.
כאשר ה"סטונס" עלו על הבמה בתחילת קיץ 2014, מדינה שלמה הרגישה שהיא עושה היסטוריה. מי האמין אז שחודש לאחר מכן תהפוך ההופעה הזו להופעת הקיץ הגדולה האחרונה של ישראל לזמן הקרוב, עם פרוץ מבצע צוק איתן. חוץ מביטולים מאכזבים, גרם המבצע למפיקים הישראלים נזקים במיליוני שקלים, ובכך הפך את קיץ 2015 העתידי למבחן הגדול ביותר של תעשיית ההופעות בישראל.
"קשה גם במצבי שלום"
"אין היום מפיק במדינת ישראל שלא רועדות לו הידיים כאשר הוא חותם על חוזה להופעה בינלאומית לקיץ הקרוב", קובע המפיק אודי אפלבוים, שבשנים האחרונות הביא לארץ בין השאר את ג'סטין טימברלייק, ליידי גאגא וטום ג'ונס. בקיץ הקרוב הוא יהיה אחראי להגעתו של ארט גרפונקל, שהופעתו נקבעה ל-10 ביוני באיצטדיון בלומפילד. "נכון שהקיץ האחרון היה טראומטי מאוד, אבל אני לא מרגיש שיש שינוי בשטח ביחס לישראל. אני לא יודע אם התשובות שאנחנו מקבלים הן בבחינת פוליטיקלי קורקט או לא, אבל מאף אחד עוד לא שמעתי שהוא נגד ישראל".
פרו-ישראלי או לא, אפלבוים טוען שעבור המפיקים זה לא ממש משנה. "שוק ההופעות בישראל קשה מאוד גם במצבי שלום, אז על אחת כמה וכמה כשהאמן שסגרת איתו חוזה רואה בטלוויזיה נפילות של טילים. ההופעה מתבטלת כמעט באופן מיידי, ואתה צריך לספוג את זה. עם זאת, אתה רואה שבקיץ הקרוב יש מספר הופעות לא מבוטל, ואני בטוח שיהיו עוד הופעות פארק גדולות, נוסף על מה שכבר נקבע".
"המורכבות הלוגיסטית של הבאת אמן לישראל היא אתגר שאנחנו מתמודדים איתו כבר 30 שנה", מסביר גם המפיק שוקי וייס. "אני מדבר על המרחק הגיאוגרפי, על עלות הבאת ציוד וצוות לארץ ועל אובדן ימי עבודה בסיבוב. המצב שבו אמנים נתקלו בקיץ שעבר, שבו לא היה אפשר לקיים הופעות בישראל ונאלצנו לבטל כמה מהן, גרם נזק כבד לאמן ולצוותו, וכמובן לנו, ההפקה, שעובדת שנים ארוכות ביצירת ביקורים בעלי חשיבות תרבותית עצומה".
וייס מספר שאמנים רבים שקלו מחדש הגעתם לישראל השנה. "חלקם מגיעים, חלקם דחו להזדמנות הבאה, וחלקם מחליטים שלא לקבוע תוכניות בישראל עכשיו. שמחנו מאוד שהצלחנו להודיע כבר בספטמבר 2014 על תאריכים חדשים ל'קידם' של סירק דה סוליי ליולי 2015, ומדהים מכך הוא ש-25 אלף רוכשי כרטיסים ב-2014 ביקשו לשמור את כרטיסיהם לתאריכים המחודשים ביולי 2015".
לצד הנתונים הנאים, לווייס יש גם ביקורת על התנהלות הממשלה. "חבל שהממשלה לא מכירה בתהליך המורכב ובסיכון הכלכלי שכרוך בהגעת אמנים לישראל. כך היא יכולה לתמוך בחילופי תרבות ובביסוס ענף המופעים. רכישת פוליסת ביטוח נגד מלחמות ופיגועי טרור יכולה לסייע לאמנים ולמנהלים שלהם לקבל החלטה להגיע לישראל".
ויש כמובן את נושא החרמות, שאותם מוביל בגאון ובעקשנות רוג'ר ווטרס, בסיסט להקת פינק פלויד לשעבר, שאמנם הופיע בישראל, אך מאז הפך לשונא הגדול ביותר שלנו, אשר משתמש בכל הכלים והאמצעים התקשורתיים והכלכליים שברשותו על מנת לנסות לשכנע אמנים לא להופיע בישראל.
לדברי שני מפיקים ששוחחנו עימם, נראה שהלחץ של ווטרס עבד לפחות על אמן בולט אחד בשם סטינג, שהופיע בישראל בעבר אבל לא מוכן לחזור על החוויה. "סטינג מופיע עכשיו עם פול סיימון, לכן חשבנו להביא את המופע הזה לישראל, אבל קיבלנו מהאנשים שלו הסברים על כך שבאקלים הפוליטי בישראל הוא לא יגיע להופיע כאן בזמן הקרוב", הם מספרים, "האנשים שמסביבו אמרו לנו שלפי התחושות שלהם, האמן פשוט לא רוצה לבוא להופיע בישראל. הם הוסיפו כי כשגריר של 'אמנסטי', סטינג חושב שישראל מפרה זכויות אדם. מה שמצחיק בכל הסיפור הזה הוא שסטינג הלך אחר כך להצטלם עם בשאר אסד".
הדי.ג'יי אוהב אותי
אמן בריטי נוסף שהצטרף לגל האנטי-ישראליות שעוטף את הממלכה הבריטית הוא אלביס קוסטלו, שביטל את הופעתו בישראל ב-2010 והצטרף לחרם על ישראל. מי שמוביל את המחאה הגדולה נגד ישראל מהצד האמריקני הוא אדי ודר, סולן להקת פרל ג'אם, עוד אחת מהלהקות האהובות ביותר על הקהל הישראלי, שחלק מחבריה הופיעו כאן בעבר כליווי של ניל יאנג. ודר, שנחשב לאחד המעריצים הגדולים של רוג'ר ווטרס, לא הסתיר בצוק איתן את המחאה שלו נגד פעילות ישראל בעזה, וספק אם נראה אותו על אחת הבמות הגדולות בישראל.
בניגוד לאופטימיות היחסית של אפלבוים, גורם בכיר בשוק ההופעות הישראלי טוען ש"אין ספק שאחרי צוק איתן אנחנו עדיין במבחן השוק הבינלאומי, ולראיה: נכון לעכשיו, אין שום אמן גדול שמגיע לישראל בקיץ כחלק מסיבוב ההופעות העולמי שלו. אולי זה עוד יקרה, אבל הנזקים של קיץ 2014 ילוו אותנו גם אל תוך קיץ 2015 ומי יודע עד מתי. כרגע יהיה קשה מאוד לשחזר את מה שקיווינו שיתרחש כאן בקיץ 2014, וספק אם נצליח לשחזר את זה גם בעתיד. כמה שווטרס חנטריש שלא באמת מצליח למנוע בפועל הגעה של אמנים לישראל, הוא כן מצליח לייצר הד תקשורתי שלילי בכל העולם, וזה בטח לא מועיל לנו".
ואכן, כל המפיקים שדיברנו עימם מסכימים שרק אמנים גדולים דוגמת אלטון ג'ון, שהופיע כאן בשיאו של החרם על ישראל ב-2010 והביע את תמיכתו בנו, יכולים לשנות את המצב העגמומי של שוק ההופעות ולהפוך את הקיץ הקרוב למיתולוגי במפת ההופעות בארץ הקודש.
שם גדול נוסף שיכול לעזור בכך הוא בילי ג'ואל היהודי-אמריקני, שחזר לאחרונה לבמות וגם הופיע כאן בעבר. עם זאת, קיימת בעיה אובייקטיבית, שקשורה כמו תמיד לשוק הישראלי הקטן - עלות ההגעה של ג'ואל עומדת על כמה וכמה מיליוני דולרים. בישראל, שלא בדיוק שופעת באולמות ענקיים שג'ואל יכול להופיע בהם ערב אחר ערב, מדובר בסיכון כלכלי אדיר, גם בימים כתיקונם.
בתחום מוסיקת המועדונים, מצבה של ישראל טוב בהרבה. לאורך כל השנה פוקדים את הלבנט שמות גדולים במוסיקה האלקטרונית והדאנס. ביום העצמאות הקרוב יופיע כאן הדי.ג'יי קרל קוקס, שהרבה גבות הורמו לכיוונו כאשר בחר לציין באתר שלו שהרייב המתוכנן יתרחש "ביום העצמאות של מדינת ישראל." עבור הדי.ג'יי הבריטי מדובר בהצהרה מעניינת ואולי אף חתרנית, אך ראוי לציין שמאז ומתמיד שימשה ישראל מוקד משיכה אטרקטיבי לתקליטנים - שביקרו בעברם בארץ, ויודעים לספר שברוב הפעמים, גם אם בתל אביב עפים טילים, היא עדיין נחשבת לאחת הערים הבטוחות בעולם.
הופעה בעוד 4 שנים
גם באופרה הישראלית, שמתכוננת לעוד קיץ עמוס במצדה, סיפרו לנו השבוע באופטימיות מלאה כי "ב-30 השנים שאנחנו קיימים, מעולם לא קיבלנו סירוב על רקע פוליטי. להפך - אלה שמעולם לא היו כאן רוצים לבוא ולהשתתף בהפקות, ואלה שהיו, רוצים לחזור עוד פעם בשמחה. גם צריך לזכור שתחום האופרה הוא הרבה יותר אינדיבידואלי. כל אחד מגיע ממדינה אחרת ועושה את הדברים על פי ראות עיניו. נוסף על כך, כשדניאל בירנבוים, שאחראי באופן מסורתי למופעים במצדה, מזמין מישהו להופיע שם, אין סיכוי שמישהו יסרב". למרות כל זאת, אי אפשר לומר שבאופרה הישראלית חיים באשליה שהכל יהיה בסדר. גם הם נמצאים עם האצבע על הדופק. "אצלנו המצב סבוך עוד יותר, כי כשאנחנו חותמים חוזה או הולכים על הפקה מסוימת, מדובר למעשה על ארבע שנים קדימה, שזה כמובן סיכון גדול עוד יותר, כי לא מדובר בהפקה מקיץ לקיץ. לנסות ולחזות זה לא משהו שבכלל עולה על הפרק. אנחנו פשוט הולכים על זה ומקווים לטוב ביותר". ויש גם אמנים כמו סוזן וגה, שהקיץ תגיע לישראל בפעם החמישית, הפעם כאורחת של התזמורת הפילהרמונית.
עוד ז'אנר שמתעקש לשמור אמונים לקהל הישראלי הוא הרוק הכבד, ה"הבי מטאל". עם זאת, גם בתחום הזה נוצר משבר בשנה שעברה. ההתחלה נראתה מבטיחה: סולן להקת מגאדת', דייב מאסטיין, הצהיר לפני אחת ההופעות שלהם ולקראת הגעתם לארץ ש"הוא לא מפחד לבוא לישראל, לא מקשיב לפוליטיקאים ולא צופה בחדשות." אבל ברגע האמת ובדקה ה-90, ההצהרה הפטריוטית התבררה כריקה מתוכן, כשמאסטיין וחבריו הבריזו לנו לאחר שראו תמונות שהגיעו לתחנות הטלוויזיה הבינלאומיות.
הקיץ צפויים להגיע נציגים נוספים מהז'אנר, דוגמת סבסטיאן באך, סולנה לשעבר של להקת סקיד רואו, ועוד כמה להקות רוק כבד מרוסיה. ולאד לנסקי, שמפיק בעיקר הופעות לקהל הרוסי ולחובבי ההבי מטאל, מסביר שגם אצלו, אף שמדובר בהופעות קטנות יותר, "השאלה הראשונה שאני שואל לפני שאנחנו חותמים על חוזה היא אם יש לזמר או ללהקה בעיה עם ישראל. רק לאחר שאני מוודא שלא קיימת אחת כזאת, אנחנו מכניסים סעיף בחוזה שאומר שאם יתחילו לעוף פה טילים, אז ברור לשני הצדדים שההופעה מתבטלת. זה הרי מצב לא נורמלי ואין שום מפיק בעולם שחי במציאות כזו, אבל זה הסיכון שאנחנו לוקחים. הלהקות הרוסיות בדרך כלל לא מפחדות להגיע כי יש להן קהל נאמן והן הופיעו כאן בעבר. יש אפילו גיטריסט רוסי מלהקה מפורסמת שקיבל כאן טיפול רפואי. אבל אם יש לי אמן כמו באך, שמגיע הנה ביולי, אני יודע שבתוך שעה העסק יכול להתבטל. מספיק שהוא יסתכל בטלוויזיה ויראה שהתחיל מבצע צבאי, וכמה שהוא לא מפחד לבוא וכמה שהוא אוהב את ישראל ורוצה להופיע כאן בפעם הראשונה, הוא יגיד לי שהוא לא בא. ואני מבין אותו".
הדעה שלך לא פופולרית.
"אני לא חושב שמי שלא בא לישראל הוא פחדן. ממש לא. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו היינו מוכנים לנסוע להופיע במקומות שמשתוללת בהם מלחמה. עם זאת, אני חושב שהבעיה שלנו עם ה ופעות בישראל היא המיקום הגיאוגרפי שלנו והעובדה שהשוק קטן. אלו בעיות שלא קשורות למצב ביטחוני כזה או אחר".
אז לכאורה, העסקים חזרו לעבוד כרגיל, האמנים שיצאו הקיץ למסע הופעות בינלאומי כבר קיבלו או יקבלו הצעות מהמפיקים הגדולים בישראל, מתוך ציפייה שאם יגיעו ליוון, לטורקיה או לקפריסין ירצו לתת קפיצה לישראל. "זו הבעיה, אך זה גם החלום הכי גדול שלי", מסכם אפלבוים. "לצערי, בניגוד למפיקים אירופאים שיכולים לשתף פעולה ולהעביר הופעה בין מדינה למדינה, אצלנו אין אפשרות להביא לארץ מופע בשיתוף עם המפיק הלבנוני ועם המפיק הירדני. כאן נכנסת השאיפה המקצועית הכי גדולה שלי, והיא לא רק להביא לכאן איזה אמן גדול, אלא לעשות פסטיבל שלום עם כל המפיקים באזור, זה יהיה היסטורי ואני מאמין שזה ישנה לחלוטין את שוק ההופעות הבינלאומיות בישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו