מהלומת פטיש או מכת ברק?

ב־1848 פירסם קרל מרקס את "המניפסט הקומוניסטי", ספר צנום המחזיק כ־60 דפים, וקרא לביטול הקניין הפרטי, הלאומיות וגם הדתות. הוא צפה מאבק חברתי שמטרתו לכונן דיקטטורה של הפרולטריון, וכתב: "דברי ימיה של האנושות הם דברי ימיה של מלחמת המעמדות".  

אותה שנה היתה גם שנת "אביב העמים"; גל מהפכות לאומיות שטף את אירופה. הקרב בין שתי ההשקפות, המעמדית והלאומית, תבע קורבנות. ביניהם היתה רוזה לוקסמבורג, נערה חריפת שכל, בת למשפחת סוחרים יהודית מחבל לובלין שבפולין.

רוזה לוקסמבורג נקלטה בברלין המיוסרת והגועשת של תחילת המאה ה־20. במונחי היום אפשר לכנותה "פונדמנטליסטית מרקסיסטית". "הדרך היחידה למוטט את החומה היא במהלומת הפטיש של המהפכה", כתבה, והוסיפה: "המחשבה המרקסיסטית תוכיח את אמיתותה כמכת ברק רבת עוצמה".

מפלגת השמאל הגרמנית, הסוציאל־דמוקרטית, היתה מתונה מדי לטעמה של לוקסמבורג. היא פרשה ממנה, ועם עמיתה קרל ליבקנכט הקימה את "ברית ספרטקוס". את התמודדות הגלדיאטור מול צבאה האדיר של רומי העתיקה היא הבינה כמלחמת מעמדות. ארתור קסטלר ב"גלדיאטורים", שנכתב מאוחר יותר מתקופתה, הזדהה עם תפיסת עולמה.  

"ברית ספרטקוס" הקיצונית קראה להחרמת כל הרכוש הפרטי, וגם להלאמה של כל מצרכי המזון, "כדי להבטיח תזונה לעם". הימין בגרמניה שטם את לוקסמבורג; מיליציית ה"פרייקורפס" (הגדוד החופשי) יזמה את הירצחה. לוקסמבורג נאסרה והובאה למלון "עדן" שבשדרת קורפירסטנדאם. במבואת המלון רוצצו אנשי המיליציה את גולגולתה. גופתה נמצאה צפה בתעלת מים החוצה את פארק טירגארטן שבמרכז ברלין. חברה לחיים ליאו יוגיכס, ניסה לחקור את נסיבות הריגתה, וסופו שנרצח אף הוא.

כתביה של לוקסמבורג נקראים כיום בהקשר לגיטימיות המאבק החברתי. בעיקר עולה מהם כמה היתה נבונה וחדת לשון, אבל גם רגישה עד נאיביות. לרצח פוליטי קראה "נקמה מוסרית", ולאחר ההתנקשות בבנו של הצאר כתבה: "קל לנשום, האוויר נעשה טהור יותר". היא נאסרה פעמים רבות. באחד המכתבים מהכלא כתבה: "הנני שרויה תמיד כבתוך שכרון של שמחה - ללא שום סיבה מיוחדת לכך". בחצר הכלא פרצה בבכי למראה סבלם של תאואים שקרסו כאשר סחבו עגלות משא והולקו בשוטים.

האם הספר, שהוא מבחר כתבים איכותי ומדוקדק, אכן רלוונטי במאה ה־21, או שמדובר רק בהיכרות עם אישיות ייחודית? פרופ' משה צוקרמן, שכתב את פתח הדבר, נוטה לרלוונטיות מתמשכת. "ההיגיון הפנימי של הקפיטליזם אינו יכול אלא לחולל קטסטרופות חוזרות", הוא כותב. הטוענים נגדו נעזרים במשנה סדורה - ומצביעים על קריסת המשטרים הקומוניסטיים ושגשוג הקפיטליזם, על גווניו, לרבות בבריה"מ, בגרמניה המזרחית ובסין. 

שאלות עתים בוערות / רוזה לוקסמבורג 

מגרמנית: הראל קין / הקיבוץ המאוחד (קו אדום כהה), 207 עמודים