גרמניה כולה נשאה השבוע את עיניה לדרזדן, וכמו בליל בחירות חיכתה לתוצאות האמת. היא חיכתה לראות כמה אנשים יגיעו להשתתף במצעד יום שני הקבוע של "פגידה" - "הפטריוטים נגד איסלאמיזציה של המערב". זו התארגנות שהחלה באוקטובר האחרון ומושכת מדי יום שני יותר ויותר אנשים לרחובות דרזדן, והגיעה עד עצרת של 18 אלף צועדים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
מצעד יום שני האחרון היה הראשון מאז הטבח במערכת העיתון "שארלי הבדו" בפאריס. שר המשפטים הגרמני הייקו מאס קרא לאנשים שלא להשתתף במצעד, כינה את התופעה מבישה וקרא למארגנים שלא לנצל את הטבח בפאריס כדי להפיץ שנאה.
את ארגון פגידה ייסד לוץ בכמן, טבח בהכשרתו שבעברו הרשעות בגניבה ובסחר בסמים. הוא אפילו הוסגר פעם מדרום אפריקה, אחרי שניסה להימלט אליה מזרועות החוק הגרמני. מאז 1992 מנהל בכמן סוכנות פרסום קטנה, וזו בדיוק הטענה של הרוב המכריע בציבור ובשדרות הממשל בגרמניה: שפגידה אינו אלא מיתוג מחדש של ניאו־נאצים.
לארגון אין אתר אינטרנט. כתובת האתר שלו מובילה לעמוד פייסבוק שאינו מתעדכן. אבל היא מביאה את האלפים לרחובות דרזדן, אולי בגלל שבכמן הוא גם פרסומאי, וכנראה לא מהגרועים שבהם. אחד המהלכים החכמים שלו הוא מיצוב הצעדות כ"צעדות יום שני": בתקופת דמדומי הקומוניזם הפגינו מתנגדי המשטר בימי שני. וגם אם הקומוניזם נפל בעיקר בגלל גורבצ'וב במוסקבה, הצעדות ההן נחשבות כאן כאקט הרואי של עצמאות.
בסופו של דבר, ביום שני האחרון הגיעו 25 אלף בני אדם לרחובות דרזדן. אבל הניצחון של פגידה היה מקומי: מספר מפגיני הנגד לא היה קטן. ברחבי גרמניה משכו עצרות נגד פגידה מספרים גבוהים יותר - 100 אלף ברחבי המדינה כולל הפגנת 35 אלף בני אדם בלייפציג, כשעת נסיעה צפונה מדרזדן ועדיין במדינת סקסוניה. בנאום השנה החדשה שלה, הגדירה הקנצלרית אנגלה מרקל את אנשי פגידה כ"אנשים עם שנאה בלב".
"פעילים ניאו־נאצים // צילום: GettyImages
• • •
בלילה הקר של הצעדה מצאתי בדרזדן קהל מעורב מאוד. המארגנים ביקשו מתומכיהם להביא דגלים של אזורים שונים בגרמניה, כדי להמחיש שבעיית האיסלאם הקיצוני אינה תופעה של דרזדן או מדינת סקסוניה. וכך, לצד גלוחי ראש מקועקעים שמתאימים לתדמית ניאו־נאצית, היה שם גם קהל אחר: כמרים נוצרים, אורחים ממדינות סקנדינביה, כמה חוליגנים אנגלים ובעיקר המון אנשים רגילים שהניפו שלטי הזדהות עם "שארלי הבדו".
אפשר היה למצוא בעצרת שלטים שחורים עם צלב גדול והשם "מוסטפא אוראד" או "אחמד מרבט" (אחד העיתונאים ושוטר מוסלמי שהיו בין הנרצחים), אך לא נצפתה כל הזדהות עם הנרצחים היהודים בסופרמרקט הכשר. אגב, אנשי "שארלי הבדו" עצמם כבר הביעו לאחר הרצח התנגדות לשימוש באירוע הטרור שנחת עליהם על ידי אנשי פגידה. אך גם אם יש בין הצועדים כאלה שעצובים על הרוגי "שארלי הבדו", או כאלה שמודאגים מיחס האיסלאם הקיצוני לנשים, לא קשה לאתר במקום הזה אג'נדות אחרות שמעוררות חוסר נוחות ליהודים באירופה.
משתתף אחד מניף שלט שעליו כתוב "בגידת הקפיטליזם". שמו יורג, והוא עבד שנים בתעשיות כימיות במזרח גרמניה. כשאני שואל אותו אם השלט מבטא געגועים לקומוניזם - הוא מזדעזע. הכוונה היא "בגידת הבנקאים ומקורביהם בפוליטיקה באדם העובד הפשוט". ספק אם זו פרנויה: המרחק בין בנקאים להאשמות כמו "השפעה יהודית" קטן מאוד ברטוריקה של הימין הקיצוני במזרח אירופה.
המסר הזה מגיע גם מכיוון אחר ומשלט אחר המבקש "חופש לרוסיה". אחת הטענות של פגידה היא נגד התמיכה של גרמניה והמערב בצד האוקראיני בסכסוך עם רוסיה. אבל מפגין אחד מתפנה להסביר לי כי "הכלכלה הרוסית נשלטת על ידי בעלי הון בינלאומיים", וכשמקשים עליו קצת בעניין בעלי ההון הוא עונה בשאלה: "מיהם כל האוליגרכים שמקיפים את פוטין?" אז לפחות הוא מודאג מיהודיזציה לא פחות מאיסלאמיזציה.
"הצעירים פה נורמליים"
אחרי כמה נאומים ודקה דומייה להרוגי "שארלי הבדו", יוצא המצעד לדרכו מאובטח על ידי מאות שוטרים. שוטרים גרמנים הם קצת כמו שופטי כדורגל אנגלים: נותנים לשחק ומשתדלים לא להתערב. כשמפגיני הנגד מתקרבים לצועדים בכמה נקודות, השוטרים ממהרים להגיע ולהראות נוכחות, אבל נותנים לצדדים לשחרר קיטור. "חרא של היטלר", צועקת מפגינת־נגד אחת. "אני אצבע את איבר מיני בשחור ואז לא תצטרכי פליטים", עונה לה מישהו.
אבל במקום אחד נראה שהשמאל מנצח את הימין הקיצוני ברחובות גרמניה - בדמוגרפיה. בהפגנת הנגד שמתכנסת ליד בית האופרה של דרזדן המפגינים צעירים בהרבה. הרוב סטודנטים ותלמידי תיכון. הם יעמדו לאורך כל המצעד וישרקו בוז לצועדים.
בטינה, תלמידת תיכון, מפגינה נגד פגידה, אבל מודה שהוריה דווקא תומכים בארגון. "הם גדלו במזרח גרמניה, וחסרי אמון בהכל", היא אומרת, "קל לשכנע אותם בכל מיני האשמות, אז פגידה אומרים להם שהמוסלמים לוקחים את מקומות העבודה. העובדה היא שאין פה בסקסוניה מוסלמים כמעט, ואין מקומות עבודה בגלל המצב של מזרח גרמניה. אנחנו לא יכולים שאנשים יראו את דרזדן וישייכו את זה למשהו כמו פגידה. הצעירים פה נורמליים ופתוחים כמו בכל גרמניה".
הנתון המעניין בסיפור הזה הוא חצי אחוז. בגרמניה יש מוסלמים, הם מהווים כ־5 אחוזים מהאוכלוסייה, וכשלושה רבעים מהם ממוצא טורקי. זו לא צרפת עם היסטוריה עקובה מדם נגד הרבה ממהגריה (בעיקר מאלג'יריה). אבל בסקסוניה עצמה שיעור המוסלמים הוא כחצי אחוז. אחד ממאתיים בני אדם. ולפתע דווקא בה צומחת התנועה האנטי־איסלאמית הבולטת בגרמניה. זו אחת הסיבות שמבקרי פגידה נחושים בקביעתם שהדאגה מאיסלאמיזציה היא סיפור כיסוי ומדובר בניאו־נאצים במסווה.
"ביטוי נאצי מובהק"
את הסיבות לנחישות צריך לחפש בהיסטוריה הקרובה. סקסוניה היא חלק ממה שהיתה מזרח גרמניה. בלייפציג אני שומע סיפור מעניין מחסן סוליאמזה. הוא יו"ר המפלגה הסוציאליסטית ולמרות שמו אינו מוסלמי - הוא בן לאם גרמניה ואב שהיה טבח צרפתי מהאי קומורס (סמוך למדגסקר).
עם זאת, סוליאמזה מספיק כהה עור, כי עבורו נפילת החומה וסיום הקומוניזם, כשהיה בן שבע, היו תופעות לא נעימות. "כשנפלה מזרח גרמניה החלו הבעיות שלי. ילדים קיללו אותי וכנופיות צעירים היו יורות בי ברובי אוויר לשעשוע", הוא מספר.
נפילת מזרח גרמניה הביאה להתפרצות של גזענות קשה מצד ניאו־נאצים וימין קיצוני. זה בא לידי ביטוי גם באופן שבו לימדו את השואה. "במשטר הקומוניסטי אמנם לא הכחישו את השואה היהודית ואת מספריה, אבל כל דרך הלימוד של השואה נסבה סביב המאבק הקומוניסטי בשואה", אומר סוליאמזה, "למדו על המחתרות הקומוניסטיות שלחמו בנאצים ועל ברית המועצות שניצחה". וכך רגש החרטה והידיעה האמיתיים האופייניים לבוגרי מערכת החינוך המערב־גרמנית, לא קיימים במזרח.
ומה יחס פגידה לשואה?
"הם מכחישים קשר לניאו־נאצים אבל הם משתמשים בביטוי 'הפסקת תרבות האשמה' לגבי מלחמת העולם. זהו ביטוי נאצי מובהק שאי אפשר לטעות בו".
סוליאמזה מגדיר את אנשי פגידה כחכמים מאוד. "הם יודעים מה לעשות, איך לדבר וכיצד לשחק על הפחדים של ההמון. עד לפני כמה חודשים ישבו נציגי NPD (מפלגה ניאו־נאצית) בפרלמנט של סקסוניה. הם נכשלו במאמץ לעבור את אחוז החסימה (5%) בכמה מאות קולות. אנשי פגידה יודעים למשוך טוב יותר אנשים".
המוסלמים עושים כאן טעויות; הם בכלל רוצים להשתלב?
"בלייפציג יש מוסלמים ליברליים שפתוחים לעולם ומשולבים בקהילה. אבל יש גם את המסגד הסלפי של חסן דבאח. הוא הקים את המרכז האינטלקטואלי של הסלפים בגרמניה, ומושך כ־400 אנשים למסגד. אלה קיצונים, ופגידה תמיד יציג את כל המוסלמים דרך חסן דבאח. במידה רבה הם עוזרים לדבאח ודוחפים אליו צעירים".
הופתעת מהופעת פגידה?
"לא, אבל הפתיעה אותי התאוצה, וההצטרפות של הרבה אנשים שאינם ניאו־נאצים לארגון. רואים את השפעתו מתפשטת מדרזדן ללייפציג וגם להאלה. גם שם הגיעו להפגנות כמה אלפים".
יו"ר המפלגה הסוציאליסטית, חסן סוליאמזה (בצילום), מגדיר את אנשי "פגידה" כחכמים מאוד: "הם יודעים מה לעשות, איך לדבר וכיצד לשחק על הפחדים של ההמון"
"כל חברה צריכה מיעוטים"
לעיתים פעולות חשובות יותר מאנשים. הרב זולט בלה, רבה של קהילת לייפציג, הוא אחד משני הרבנים האורתודוקסים הראשונים שהוסמכו בגרמניה מאז מלחמת העולם השנייה. רבה האחרון של לייפציג לפני השואה היה אפרים קרליבך (אביו של מייסד עיתון "מעריב", עזריאל קרליבך, ודודו של הרב המוסיקאי שלמה קרליבך).
ביום שני התייצב הרב בלה בין מפגיני הנגד בלייפציג. הקהילה היהודית לא הגיעה כמאוחדת, כיוון שגורמי ביטחון התריעו מנוכחות רשמית. אבל הרב עצמו הלך להפגין.
"פגידה לא קשור לאיסלאמיזציה; הם פשוט ניאו־נאצים", הוא אומר בפשטות, "אני הראשון להתנגד לטרור איסלאמי אבל זו לא האג'נדה שלהם. הם באותה קבוצה של יוביק (מפלגת הימין הקיצוני של הונגריה) ופשוט מציגים את עצמם אחרת".
מה התסריט הגרוע ביותר מבחינתך?
"אני לא נביא. אני רב. איני מבין בפוליטיקה וכל אחד צריך לדעת מה הכוחות שלו. אני יכול לשפוט את זה מוסרית ועל פי מה שנכון לקהילה שלי. יהודים צריכים לחיות בחברה פתוחה ולא בחברה של שנאה".
מדוע אתה מרגיש שפגידה הם ניאו־נאצים?
"קודם כל יש הדלפות (שפורסמו ב"דר שפיגל"; ר"ד), המנהיגים שם מצטטים את היטלר. אבל גם הרטוריקה של 'סכנה לתרבות שלנו'; אין דבר כזה סכנה לתרבות. יש תרבות שאולי לא בטוחה בעצמה. מה שמטריד אותי הוא לראות כמה אנשים הם סוחפים שהם לא נאצים ממש, אבל ממש קל להשתמש בהם".
יש איומים על הקהילה היהודית?
"היו לפעמים קללות והטרדות. זה קרה בתקופה שבה חוקיות ברית המילה עלתה לדיון. האיומים תמיד הגיעו מגזענים ימנים־גרמנים ולא ממוסלמים".
אין סיכוי שאנשי פגידה אוהבים את ישראל על רקע שנאה לאיסלאם?
"הם מחפשים לשנוא. כרגע מתאים להם לשנוא מוסלמים. הם יבואו גם אלינו. העובדה שמישהו, מסיבה כלשהי, תומך בך באיזשהו עניין - לא אומר שאתה צריך לשבת איתו באותה סירה".
גרמניה צריכה מיעוטים?
"כל חברה צריכה מיעוטים. אתה לא מתקדם אם אתה לא בוחן את הערכים שלך מול אחרים".
רב של קהילה במזרח גרמניה, שביקש להישאר בעילום שם, סיפר לי כי בישיבה של המנהיגים הדתיים בעיר, שנועדה למיזמים של פעולות משותפות, החל אימאם מקומי לתקוף את צה"ל ולכנותו "צבא של רוצחים". הרב קם ומחה על הדברים ואמר כי "לא מערבבים פוליטיקה בפעילות". מה שהדהים אותו לא היו דברי האימאם, אלא העובדה ששאר המנהיגים שנכחו במקום לא הגנו עליו אלא פשוט שתקו. בין שנאה איסלאמית קיצונית, או אנטישמיות נאצית, נתקלים יהודי אירופה בלא מעט אדישות.
הרב זולט בלה: "אני לא נביא. אני רב. אני יכול לשפוט את המצב כרגע מנקודה מוסרית ועל פי מה שנכון לקהילה שלי. יהודים צריכים לחיות בחברה פתוחה ולא בחברה של שנאה" // צילום: GettyImages
"נאצים במדי פסים"
ד"ר מיכאל לוהמן, מהמכון לחקר הדמוקרטיה בגוטינגן, הוא חוקר בולט של תופעת פגידה והימין הקיצוני בכלל בגרמניה. לדבריו, בשורות הארגון "יש כמה ניאו־נאצים ידועים, והם משתמשים בביטויים כמו לוגנפרסה (תקשורת שקרנית), אוברפנדונג (בוגדים) או פולקוורטר (אנחנו העם), שאפיינו את המשטר הנאצי". לדבריו, "יש בהחלט הבדל בין ההפגנות שלהם להפגנות נאציות מלפני כמה שנים, אבל פעילי פגידה צועדים ליד נאצים ואחרי נאצים ולכן, עם ההבדלים שציינתי, הייתי מכנה אותם תומכי נאצים".
כמו כן, לוהמן מציין כי ה־NPD, המפלגה הניאו־נאצית, "מקבלת את פגידה בברכה. פעילים ניאו־נאצים מסייעים לאנשי פגידה להתפשט לערים אחרות. בלייפציג שמענו אותם מדברים על דחיית תרבות האשמה הגרמנית לשואה".
האם התדמית העמומה הופכת אותם ליותר מסוכנת ממפלגה ניאו־נאצית "רגילה"?
"לדעתי זה מסוכן יותר, כי היא מקרבת אותם למיינסטרים. בדצמבר ראינו את הבעיה שהיתה לפוליטיקאים שלנו לדחות את אנשי פגידה, משום שהם דיברו על הפחדים של הציבור. שר המשפטים כינה אותם 'נאצים במדי פסים' וספג ביקורת על הכינוי. השימוש באיסלאמופוביה הוא רק כדי להניע תהליך שיגיע להומופוביה ולאלמנטים אחרים של שנאה".
מה היחס שלהם לשואה?
"שוב, זה די עמום. בלייפציג הם דיברו על דחיית תרבות האשמה הגרמנית, ולעומת זאת היה פעיל בדיסלדורף שאמר ש'לא רלוונטי אם היתה שואה', והודח מהוועדה המארגנת של פגידה. התסריט הגרוע הוא שההליך הפוליטי בגרמניה יתחיל להגיב לפגידה, כי הם ייצרו אווירה ציבורית מסוימת; היא תעבור מאיסלאמופוביה לשנאת פליטים, ולהתנגדות כללית לממסד ולדמוקרטיה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו