"התבגרות"
במאי: ריצ'רד לינקלייטר
באמצעות שרשרת אפיזודית ארוכה של התרחשויות שגרתיות, טריוויאליות אפילו, שמרכיבות את קטלוג הזיכרונות של כולנו, יצירת המופת השאפתנית של ריצ'רד לינקלייטר, שצולמה לאורך 12 שנה, מביאה את סיפור התבגרותו של ילד טקסני בשם מייסון - מכיתה א' עד כיתה י"ב. לינקלייטר אינו עוסק כאן ברומנטיזציה ו/או בדרמטיזציה, והוא נמנע מלכפות על התסריט שלו מסגרת נרטיבית סדורה וחונקת. הוא פשוט זורם עם מה שבא, לטוב ולרע. התוצאה היא פלא סינמטי נדיר שכל כולו עיסוק בחמקמקותה הארעית של החוויה האנושית. סרט אדיר, מרגש ומנחם שממחיש כיצד הזמן נוזל לנו בין האצבעות ומתעתע בנו ובתוכניות שלנו, בלי שנוכל לעשות דבר בנדון.
"מלון גרנד בודפשט"
במאי: ווס אנדרסון
סיפורה של מערכת היחסים שנרקמת בין קונסיירז' אגדי ועתיר גינונים לבין נער לובי יתום במלון מפואר במרכז אירופה בין שתי מלחמות העולם. סיפור זה מאפשר לווס אנדרסון לקחת את האובססיות הייחודיות שלו לגבהים חדשים. עם יריעה רחבה במיוחד, קצב מסחרר לחלוטין ותעלומת רצח מפותלת ומבלבלת, "מלון גרנד בודפשט" הוא פארסה מצחיקה, הומניסטית ועמוסת כל טוב שמסופרת בתנופה ובתחכום, על רקע עליית הפשיזם ומותה של "אירופה הישנה". צפייה אחת פשוט אינה מספיקה כדי לקלוט את כל התענוגות הקטנים שמסתתרים בתוכו. ואכן, כל צפייה נוספת גורמת לי להעריך אותו ולאהוב אותו יותר.
"הזאב מוול סטריט"
במאי: מרטין סקורסזה
בומבה פרועה, מוגזמת וסוחפת לחלוטין שבה מרטין סקורסזה בן ה־71 פותח מבערים ומנחית על ראשם של הצופים את סרטו הטוב ביותר מאז "החבר'ה הטובים". סיפורו של ברוקר בן 20 וקצת (לאונרדו דיקפריו בתפקיד חייו) שהופך למיליארדר נהנתן ונרקומן על גבם של אלפי משקיעים תמימים וחסרי מושג. הסיפור שועט קדימה כמו רכבת משא, בלי עצירות כמעט, והעניינים רק נהיים יותר ויותר מופרעים ככל שמתקדמים. "הזאב מוול סטריט" הוא אורגיה דקדנטית עשירה, בוטה ומאוד־מאוד מצחיקה שגורמת ל"גטסבי הגדול" להיראות כמו "בת הים הקטנה".
"בתוך לואין דיוויס"
במאים: יואל ואיתן כהן
מעדן מוסיקלי מהודק ומינימליסטי שמתחקה במשך שבוע חורפי אחד אחר זמר פולק כושל (אוסקר אייזק), שמפלס את דרכו בתוך הסצנה הניו־יורקית הבוהמיינית של ראשית שנות ה־60. בדומה ל"אחי, איפה אתה?", גם "בתוך לואין דיוויס" שופך אור על ז'אנר מוסיקלי שקצת נשכח עם השנים ומפנק את הצופים בפסקול אמריקני נפלא. בדומה ל"ברטון פינק", גם הפעם האחים כהן מפליאים לשרטט דיוקן של אמן מריר ומתוסכל. זהו סרט מצחיק, מלנכולי ואירוני שמיטיב לשקף את בגרותם של האחים כמספרי סיפורים ואת שליטתם המוחלטת במדיום הקולנוע.
"מר טרנר"
במאי: מייק לי
פרויקט החלומות של המאסטר האנגלי מייק לי, שעוסק בעשורים האחרונים בחייו של הצייר וויליאם טרנר. מדובר בפורטרט מעמיק, משעשע ולא מתחנף על אודות גאון אמנותי מזדקן ולא סימפתי. טימותי ספול, שמגלם את טרנר, מגיש הופעה סוחפת ורבת־רבדים, שמתמרנת בין גסות מחוספסת לבין עדינות ורגש עז, והצלם דיק פופ גודש את הסרט בפריימים מהממים של טבע, שממזגים בין הצורה והתוכן של הסרט באופן ספקטקולרי. ללא ספק אחד מסרטיו הגדולים של לי, אם לא הגדול שבהם.
"יפה לנצח"
במאי: פאולו סורנטינו
ללא עלילה מורכבת במיוחד (עיתונאי הדוניסט ומקושר היטב חוגג יום הולדת 65 ועושה מעט סדר בחייו המבולגנים), אך עם שפע של שנינות, ציניות וכישרון, לוקח אותנו הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו למסע עשיר וסוחף בין האליטה המדושנת והמרוצה מעצמה לבין תושביה הפשוטים של רומא, בין מסיבות חשק רבות משתתפים לבין מפגשים אקראיים עם תמימות נשגבת ויופי בלתי אמצעי. מחוות מענגות לפליני, ביקורת חריפה כלפי איטליה העכשווית, והמון דקדנס ריקני ונפלא.
"נברסקה"
במאי: אלכסנדר פיין
סרט מסע קטן, צנוע ונטול גימיקים שמשלב בין האודיסאה הגריאטרית המרגשת של "סיפור פשוט" לבין המיתולוגיה האמריקנית המתפוררת של "הצגת הקולנוע האחרונה". אלכוהוליסט קשיש ומעט תימהוני בשם וודי (ברוס דרן) מקבל לביתו דואר זבל המבשר לו כי זכה במיליון דולר ויוצא לאסוף את הפרס בלוויית בנו (וויל פורטה). הטיפוסים ההזויים שבהם נתקלים השניים בדרכם העקלקלה ליעד מספקים שפע של חום והומור. השחור־הלבן הנוגה שבו בחר הפעם פיין לצלם את סרטו מציג את מרכז ארה"ב כמרחב צחיח, עצום וקורס. סרטו הטוב ביותר של פיין מאז "דרכים צדדיות".
"יומיים ולילה"
במאים: ז'אן־פייר ולוק דארדן
מותחן חברתי־כלכלי־מוסרי מורט עצבים על אודות פועלת מפעל תפרנית ולא יציבה נפשית שנדרשת לשכנע את חבריה לעבודה לוותר על הבונוס שלהם כדי שלא תפוטר. האחים דארדן לוקחים סיטואציה מחורבנת ומעוררת הזדהות, ומחלצים ממנה אנושיות ואופטימיות, בלי לתת את התחושה שהדבר נעשה בכוח. מריון קוטיאר, שמככבת בסרט, מגישה הופעה נטולת זוהר שנעה ונדה בין ייאוש מוחלט לבין ניצוצות של תקווה, בין דיכאון משתק לבין דרייב מעורר הערצה. ההבעה שמתפשטת על פניה רגע לפני עלות כותרות הסיום שווה לבדה את מחיר הכרטיס.
"שומרי הגלקסיה"
במאי: ג'יימס גאן
אופרת חלל קצבית, שנונה ועתירת מודעות עצמית שגונבת מ"שיגעון בחלל", של מל ברוקס, לא פחות משהיא גונבת מהטרילוגיה המקורית של "מלחמת הכוכבים". "שומרי הגלקסיה" מקפץ בין עולמות וכוכבי לכת, מציג דמויות מצחיקות וצבעוניות, ומתהדר בכל התפאורה, הבדיחות והאפקטים הדרושים על מנת להרוויח את כבודם של מעריצי הז'אנר. הבלוקבסטר הכי שמח והכי מוצלח בשטח, ללא מתחרים כמעט.
"איש מבוקש מאוד"
במאי: אנטון קורבין
עיר אירופית חורפית וגשומה, חבורה של טיפוסים אובססיביים, מניפולטיביים ושקרנים שמנסים "להפוך את העולם למקום בטוח יותר", ושחקן פנומנלי אחד שמנצח על המערכה כולה בעזרת משיכה נוספת מהסיגריה ושלוק נוסף מהסקוטש. מותחן המרגלים המינורי והאווירתי של אנטון קורבין, המבוסס על ספרו של ג'ון לה קארה, לא אמור היה להיות סרטו האחרון של פיליפ סימור הופמן. אבל הוא בהחלט מהווה פרידה ראויה.
• עוד עשרה סרטים שווים שיצאו השנה:
"וויפלאש", "חדשות בהפרעה", "אחרון הלא צדיקים", "נעלמת", "אידה", "המבול", "קצה המחר", "היא", "רכבת הקרח", "ג'ון וויק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו