"כל פרסום הוא פרסום טוב, למעט מודעת אבל", הוא כנראה המוטו שדחף את גיבורי "פושרז" לעבר החתימה על חוזה ההשתתפות. גיבורי הסידרה התיעודית, אנשים מבוגרים - גם אם לא לגמרי בוגרים - הם ההורים של. מנהלים, סוכנים או יחצנים מטעם עצמם, שהחלו לדחוף את ילדיהם, ביולוגים או לא, לעבר התהילה. השאלה אם הצאצא רוצה, בשל או מחויב לקריירה בתחום הבידור מרחפת על פני הסידרה, שקשה לצפות בה בלי לחוש אי נוחות עזה. ומצד שני, תגידו, ככה פועל העולם היום. הג'סטין ביברים מתגלים מוקדם, וגם אצלנו בת 13 שהוגדרה כ"סמל סקס" על ידי מנהליה קיבלה כתבה מפרגנת ב"אולפן שישי" (עדי ביטי, לא שכחנו). אז מה? האם מוכרחים לרתום את בנות ה־15 לדיאטת־עד? אין דרך אחרת להשיג פרסום והכרה על הישגים? בטח שיש. אבל היא לא טלוויזיונית כמו ה"פושרז".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
חלום בר רפאלי ואגדת עומר אדם קמו לתחייה בשישה לוקיישנים. צפייה בארבע המשפחות שכיכבו בבכורה מעלה את האימרה המפורסמת של טולסטוי על המשפחות האומללות בדרכן. מדובר בסיפורים שונים, המתפרשים על פני מפת הארץ, והמשותף להם הוא מרדף חסר מעצורים אחר הצלחה. מסצנת הפתיחה, שבה אם מחלקת הוראות במה לבתה בת ה־12, המזייפת בחן, ועד לסצנת הסיום, עמלים ההורים על ארגון הילדים לקראת האתגר הקרוב - אודישן שובר לב, הופעה איומה, סיבוב השפלה בחנות בגדים. במילה אחרת, אומללות.
הבולטת מקרב הפושריות היא מרינט, אמה של מגיאור (השמות מקוריים). ההיכרות עימה שידרה וייב של נורמליות, כשהראשונה צעקה על בתה לסדר את החדר. אבל שם זה נגמר. המסע של מרינט לכיבוש שערי "לאישה" הוכתר בשם "פרויקט מגיאור". לא ברור מה המוצר מכיל - האם מדובר בדוגמנית? זמרת פופ? מריונטה? - וניכר שהמוצר אינו תאב תהילה כמו הבוראת הנרקיסיסטית שלו. "אני רוצה שגם הילדה שלי תיראה טוב ותצליח ותשמור על עצמה", פרשה האם את משנתה הפדגוגית, וכשהיא אומרת "תשמור על עצמה", היא מתכוונת למשקל.
סוגיית המשקל שבה ועלתה במהלך פרק הבכורה בשלל הערות מדכאות. לא רק מרינט סופרת קלוריות לבתה, אבל הצורה שבה היא עקצה אותה פעם אחר פעם ("מבליט", "מרחיב", "פחות מחמיא לך") עוררה שאט נפש אמיתי. בהשוואה אליה, גישות אחרות של הורים לקידום ילדיהם נתפסו כשפויות. מיכאלה האם הסנג'רית, הדוחפת את בנה, זמר הפופ הים־תיכוני (או כמו שקוראים לו בבית, "ג'סטין ביבר הישראלי") לבמות ישראל. או אושרית, הסבורה שבת ה־12 הביישנית שלה מסוגלת לשחות בביצת השואוביז. או הרס"ר אוהד, המעביד את בתו החורגת, יולי, במשמרות היופי של אשדוד. האחרונה, אגב, חורכת את המצלמה עם יופי נדיר וכריזמה טבעית. ללמדנו שגם כשיש משהו טוב ביד, הורה תאב חוזים עשוי להשמיד אותו הרבה לפני ההמראה.
"פושרז" בשום אופן אינה סידרה מבדרת, וגם לא מהנה. היא מכאיבה ומטרידה בשתי רמות. בהווה, היא מדגימה כמה רחוק ילכו הורים עם הפנטזיות הבלתי מציאותיות שלהם, ובמחשבה קדימה, היא מעוררת צורך לבחון מקרוב את מידת הנזק שמסבים "הפושרז" לילדיהם. היא יכולה לשמש מקרה מבחן לחורבן ביטחון עצמי ובניית אישיות תלותית, מה שהופך אותה, בשורה התחתונה, לחומר צפייה נהדר למטפלים ולאנשי חינוך. עבור כל השאר היא תמרור אזהרה. מה שכן, היא אינה מומלצת לצפייה למשתתפיה בעת הזו. או בכלל.