אינפנטיליות, מה רע בה? לא באמת, מה הופך הומור מאולץ ודבילי למשהו מרתיע כל כך? מדוע אנחנו לא מסוגלים ליהנות מכמה מפורסמים מנענעים אגן לצלילי מוסיקת מועדונים ולחשוב שזו פיסגת הקומדיה הישראלית? או, בהפוך על הפוך, מי האמין שטאלנטים מחליקים על במה משופעת - אפילו בלי בננה! קמצנים! - הוא קונספט מנצח לתוכנית בידור מרכזית לערב שבת? והאם כבר בשבוע הבא נוכל לקבל עוגה בפרצוף של טל פרידמן? למה לא? הכל הולך!
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
על שאלה אחת אפשר להשיב כבר עכשיו, אחרי בכורת "הכל הולך": האיש היחיד שנהנה ממנה באמת היה מנהל הבנק של מיני דביר בנדק. אותו בנדק המצומק, שפתח את הערב בהכרזה "יהיה חם, לוהט ועקום" (באמת?), החמיא לטאלנטים, דירבן את הקהל ונצפה מצחקק ללא שליטה גם ברגעים האיומים ביותר. והיו רגעים איומים. רבים כל כך. מופע האלתורים של פליטי הבידור הלא אנונימיים מבוסס על פורמט צרפתי מצליח ומזכיר גם את "של מי השורה הזאת בכלל?", אם כי ההשוואה עושה עוול לאחרונה. הוא בנוי על משחקי צוות - על עבודה פיזית, על פנטומימה, על תנועה ובעיקר על בליעת עלבונות לטובת הגדלת העו"ש.
לקול שאגה של בנדק קפצו לבמה אחדים מהטאלנטים, מוכנים לנענע, לזחול ולגעגע. כמויות האגו שנצפו באולפן הסתירו את מה, שבמקומות מסוימים מכנים, הומור. שחר חסון ניסה את כוחו בבדיחות שכונה, יוסי מרשק קיבל את קלף הטמבל וזכה להיקשר לרתמה, קרן מור רשמה נוכחות, ועוז זהבי ניסה כוחו במבטא רוסי (רשימה חלקית). פרידמן, שקיבל במפתיע את אות מצטיין הערב, הוכיח שאם ייתנו לו אפשרות להשתולל עם שואב אבק - הוא ישתולל, וכל הניסיונות לייצר סלפסטיק מרשים התפוגגו. היו רגעים שבהם מישהו זרח לרגע (מולי שולמן: אתה סטאר), אבל הכל טבע בים של בינוניות כללית.
זו לא פעם ראשונה ש"רשת" מנסה לייצר בידור מיינסטרימי וקליל לכל המשפחה. כש"הכל הולך" רואה את גופותיהן של אחיותיה הכושלות - "שבוע סוף" ו"היכל התרבות" - היא בוודאי יודעת בליבה שגם היא פלופ מביך. זה יכול לקחת חודש או עונה, אבל בסוף "הכל הולך" תיזכר רק כבחירה אומללה בקריירה של כמה טאלנטים. צפייה בה מעוררת געגועים לקרן מור הנועזת של "החמישייה הקאמרית", למרשק המצוין מ"פלפלים צהובים" ולבנדק המקורי, זה שלא היה מתקרב לתוכנית בידור מרכזית עם מקל, ולא היה מאשים את הבמה העקומה. זו לא הבמה, זה אתה.
• • •
פצצה חכמה
היהודים באים, שישי ערוץ 1, 21:30
תוכנית הסאטירה הזו ישבה על המדף הרבה זמן וחיכתה ליד אמיצה שתוביל אותה למסך. והנה, הנס קרה. הוראת התנ"ך בישראל הצליחה להמאיס אותו גם על מי שקרוב למסורת היהודית, אבל מתברר שבעזרת הומור בריא אפשר להנגיש חלק מהסיפורים ולחבר אותם להווה. מוני מושונוב, יעל שרוני, עידו מוסרי ויוסי מרשק (הו, שלום לך!) קיבלו תקציב פאות וטקסטים עסיסיים והפכו לבני ישראל במדבר, למשפחת עמיר ערב הרצח, לפקידים במשרד הקליטה ולחיילים במצדה. חלק מהחומרים נשמעו טוב יותר בתסריט מאשר במערכון, אבל ניצוצות ליברליזם חתרני יש שם, ו"היהודים באים" נראית כמו פרובוקציה מתכוננת מראש, העשויה לגרום לצופים לבצע מעשה חדשני: לזפזפ לערוץ הראשון בשישי בערב.