כשהיתה נערה בקנזס סיטי, מיזורי, קראה גיליאן פלין את הקלאסיקה "בדם קר" מאת טרומן קפוטה, שתחילתה, כידוע, בבני משפחה מבית חווה בקנזס, הנמצאים בביתם ללא רוח חיים לאחר שבוצע בהם רצח אכזרי. "התמונה הזו, אפילו במנותק מהספר, נחרתה בי", סיפרה שנים לאחר מכן ל"הפינגטון פוסט", כשהיא כבר סופרת מוכרת ועטורת פרסים, "תמונה מחרידה שנגלית לפתע, ומה בעצם קרה שם?"
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ניצוץ מאותו חוסר ודאות מנקר ומציק ב"נעלמת" (הוצאת עם עובד וידיעות ספרים). הספר, שניצב כשמונה שבועות ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס", הפך את פלין מסופרת מוערכת לאיי ליסט סלבריטי. כידוע, לאחרונה עובד הספר לשובר קופות אימתני בבימויו של דיוויד פינצ'ר ובכיכובו של בן אפלק, וניצב בימים אלה בעיצומו של ויכוח קולני, כשמן הצד האחד הוא מואשם במיזוגיניה ומצד אחר מוצג כיצירה פמיניסטית שאינה חוששת להציג דמות נשית מורכבת על המסך.
בתחילתו של "נעלמת" ניק דאן, גבר צעיר ונאה שעד כה הציג פסאדה של הבעל המושלם, חוזר לביתו ומוצא את דלת הכניסה פרוצה לרווחה, את שולחן הסלון שבור ואת הרצפה מכוסה ברסיסים; אשתו, איימי, נעלמה. מקץ יממה, כמו במקרים רבים מסוג זה, הופך ניק לחשוד העיקרי בהיעלמותה וכנראה במותה.
"נעלמת", הספר וגם הסרט, היא יצירה לא נטולת חסרונות, נפיצה במובנים מסוימים, אבל ללא ספק סוחפת ומהנה.
טיימינג הוא הכל
אבל יש לשאול מה הופך דווקא את הספר הזה, אולי דווקא הפחות טוב בספריה של פלין, שפירסמה אף את "חפצים חדים" ואת "מקומות אפלים", ליצירה מדוברת כל כך? נשים רבות חוות התעללות, נרצחות ואף נעלמות, בדיוק כפי שמואשם הגיבור, אך תופעה מקוממת זו אינה עומדת בראש מעייניו של הממסד או הציבור. מה, אם כן, האקס פקטור שהופך דווקא את "נעלמת" לשיחת ברזייה ולחביבת הפובליציסטים?
התשובה טמונה כנראה בטיימינג. אין ספק ש"נעלמת" הוא הספר/סרט הנכון בזמן הנכון, יצירה שהופכת בדרכה לסמן של רוח התקופה. ניק ואיימי דאן שניהם עיתונאים שחוו פיטורים; האגו של ניק עוד המום וכואב את המכה, בעוד איימי עדיין מחכה לפריצה הגדולה. יחד התגוררו בניו יורק והיו פוסטר לנישואים פוטוגניים מעוררי קנאה, אך המשבר מאלץ אותם לחזור לעיירת הולדתו של ניק, חור שכוח אל במיזורי, ולגור במחיצת משפחתו.
העובדה שמכאן מתפתחת עלילה אפקטיבית, אפלה וקצבית בכיכובו של הנאשם עצמו, המסופרת באופן א־ליניארי ומשתי נקודות מבט, בוודאי מועילה לספר, אך נראה שסוד קסמו טמון בעובדה שפלין הצליחה לפענח באקספוזיציה פשוטה ותמציתית את הסיוט של מעמד הביניים: הפחד שאותם שינויים בכלכלה ובחברה ייאלצו את מי שהתרגל לחיים בורגניים - גם אם לא מנקרי עיניים, גם אם כאלה שהשאירו לו מרווח להתלונן ולקנא - לשנות אותם מן הקצה אל הקצה בשל הידרדרותו בסולם.
ב־2013 בסקר המקצועות הגרועים שעורך בכל שנה ה"CareerCast" נבחר העיתונאי לאחוז במקום הראשון והמפוקפק ביותר, מקדים את כורתי העצים, את הרפתנים ואת עובדי אסדות הנפט. ב־1988, השנה שבה נערך הסקר לראשונה, דורג המקצוע במקום ה־126 מתוך 200, אך אויה להידרדרות: התחרות הקשה עם האינטרנט, התמעטות התקציבים והלחץ כנראה עשו את שלהם. אך מה שחמור מזה הוא שעד לפני כמה שנים עיתונאי לא היה מקצוע שמוביל להתעשרות, אך באופן כמעט מובן מאליו הבטיח קיום בכבוד בשילוב עם סיפוק ועניין.
כיום דווקא העיתונות נאלצת להסתגל בכאב לסטטוס כסמן לחוסר ודאות, בעולם שבו האזרח הממוצע כמה ליציבות ורואה איך היא הולכת ונשמטת מידיו; חוסר ודאות שמוביל לשינויים דרסטיים, להתפרקות ולהתפרצות שדים מודחקים, שמוסד המשפחה הוא הראשון להיפגע מהם. גיליאן פלין לחצה בדיוק על הנקודה, וזה כואב.
• • •
מבחן קריאה
השתיקה יפה לו
עכשיו, כשהספר כבר הפך גם לסרט הוליוודי נוצץ עם בן אפלק בתפקיד הראשי של ניק דאן, יהיה קשה לשמור בסוד את סופה הסופי של העלילה הנפתלת ורבת התפניות שרקמה גיליאן פלין. לכן מומלץ מאוד לקרוא קודם את הספר ורק אחר כך לצפות בסרט.
קשה לומר על "נעלמת" שהוא מתחזה לרומן מתח. כי הוא כזה - אבל הוא לא רק כזה; במרכזו עומד חיפוש מורכב ומסוכן לעיתים אחר אשתו של ניק, איימי אליוט, "איימי המדהימה" (Amazing Amy), כפי שכונתה הדמות הספרותית שהמציאו הוריה ושהיא שימשה לה השראה. "נעלמת" נענה להרבה מחוקי הז'אנר הזה, והקריאה בו מותחת ומלאה בסימני שאלה.
אבל בתוך המסגרת העלילתית שאותה מייצר הרומן הבלשי, המסופר מפי שניים אך בשלושה אופנים - ניק, איימי והיומן של איימי - נפרס בעצם סיפור נוסף: סיפור הזוגיות המורכבת של איימי וניק. אנחנו נכנסים לסיפור ביום הנישואים החמישי של השניים, והיום שבו איימי נעלמת. בתחילה הם נראים כזוג משמיים, צעירים יפים, משכילים ובוהמיינים, נערי הפוסטר של ניו יורק. אבל טפח אחר טפח מתחילות לצוץ הבעיות: חלקן קיומיות ואמיתיות, דוגמת המשבר הכלכלי, שבעטיו שניהם מאבדים את עבודתם וחייבים לעזוב את הכרך המוכר והאהוב לטובת הפריפריה במיזורי, וחלקן - בעיות בין בני הזוג, שמתעצמות והולכות ככל שהתנאים הסביבתיים לוחצים יותר.
לא עובר זמן רב וניק הופך לחשוד המרכזי בהיעלמותה של אשתו. מתחת לחזות האידילית לכאורה של חיי הנישואים של השניים מסתתר עולם גדול ואפל, מלא במירמה ובהונאה. פלין, שכבר הוציאה מתחת לידיה שני רומנים משובחים שתורגמו גם לעברית, מצליחה לתאר בווירטואוזיות עוצרת נשימה את סטייתם של החיים "הנורמליים" לכיוונים מעוררי פלצות. והיא עושה זאת ברשעות מזוקקת, שאינה מותירה בידי הקורא ברירה: הוא לא יכול להניח מהיד את הספר.
ההצלחה הכבירה - לא פחות - של הספר, היא יצירת דמותה של איימי. זוהי דמות שכמוה נדיר לפגוש בספרות, והשרטוט שלה על ידי פלין מבוצע כמו ציור יפני על ביצה: מלא בפרטי פרטים, צבעוני ומורכב לאין שיעור. עולם שלם על קליפה (למרות ואולי בגלל הטענה למיזוגיניה). דמותו של ניק, להשוואה, מורכבת הרבה פחות. היא משמשת קצת כמו הקיר במשחק הסקווש: הוא שם כדי להחזיר את החבטות העוצמתיות המרכיבות את חייה של איימי ולאפשר לעלילה לנוע קדימה - במסלול שהיא בוחרת לה.
נעלמת / גיליאן פלין;
מאנגלית: יעל אכמון;
עם עובד/ידיעות ספרים, 485 עמ'
אהרון לפידות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו