שעות ארוכות אחרי הצפייה בסרט "הנסיך הירוק", ששודר בשבת בבכורה ביס דוקו ואתמול בשידור חוזר, אתה לא מבין מה ראית במשך יותר משעה וחצי. לא יכול להיות שזה קרה כאן, שש דקות נסיעה מירושלים. שהמסגרת של הדבר הזה היא החיים שלנו כאן, ממש לא מזמן. זה סיפור על אחד המקורות הבכירים של שירות הביטחון הישראלי אי פעם. סיפור שכל פרט ופרט בו מטורף, ומכלול הפרטים בו מטורף עוד יותר. סיפור שחייבים להכיר.
כאשר עצרו בשב"כ ב־1996 את מסעב יוסף בן ה־17, בנו של חסן יוסף, מבכירי חמאס, אחרי שרכש אקדחים לביצוע פיגוע, הם לא שיערו בנפשם שהילד הזה יכונה בפיהם במשך עשר שנים "הנסיך הירוק", ובמידע שהביא יציל את חייהם של מאות ישראלים. הם בטח ובטח לא האמינו שהצעיר השברירי, שעבר אונס בילדותו, שהיה נחוש לנקום בישראל ("הייתי מוכן להרוג כל ישראלי שאפגוש"), למעשה יעבור צד, באמת ירצה למנוע טרור.
אין הרבה סרטים שבהם אתה רואה שני אנשים מדברים, וזהו. קטעי הארכיון טובים ומדויקים, עוטפים את הכל, אבל הכל מסתכם בקולם של מסעב ושל גונן, המפעיל מטעם השב"כ, שיצר קשר חריג בקרבתו למקור שהפעיל - קשר שאף גרם לסיום עבודתו ולקיחת סיכונים גדולים למען מסעב.
פרט אחר פרט, רגע אחרי רגע, מתארים מסעב וגונן את בניית האמון, המשברים והלבטים בדרך. התהליך שעברו שניהם, שהפך את חייהם, או כפי שהגדיר זאת גונן "המסע החשוב של חיי". איך נמנעו מפגיעה במבוקשים רק כדי למנוע את הסיכוי לחשיפתו של מסעב, איך ביימו סצנה שכוללת פיצוץ בית משפחתו של מסעב, רק שיאמינו שהוא אכן מבוקש. איך האיש היחיד שקישר בין חסן יוסף לעולם, שהעביר מסרים ממנו להנהגות חמאס בדמשק ובעזה, ובחזרה, היה בעצם סוכן שב"כ.
מסעב יוסף שיקר לכולם, כל הזמן. למשפחה שלו, לחברים שלו, וגם לשב"כ. הוא הבין מהר מאוד את החשיבות שלו, "ידע את המשחק", ולא התפשר. הוא רצה שיכבדו אותו, כי ידע שאת הכבוד הזה הוא לא יקבל בשום מקום אחר. כשהגיע לארה"ב התנצר וקיווה לבנות את חייו מחדש, והוא גילה שגם שם לא ימצא מי שיאמין לו. שהדבר הזה ימשיך לרדוף אותו. הוא הבין שהדרך היחידה להמשיך לחיות עם הסוד היא לספר את הכל.
גונן ידע כל הזמן שמסעב מחפש את אותו אמון, שברגע ש"יתעורר" ויבין עד הסוף מה קורה, הוא יאבד אותו. הוא הפר את הנהלים פעם אחר פעם, אבל הרוויח את מסעב. לבסוף הוא זה שבעדותו הציל את מסעב ועזר להשאירו בארה"ב.
ומסעב? הוא לא רק מספר את הסיפור, את הפרטים, הוא מכניס את הצופה למחשבות שלו, לתובנות, פותח דלת למוחו של אדם שבכל רגע סודו הגדול עלול היה להתגלות, וברגע היה מאבד את חייו. אדם שאוכל ארוחת ערב בידיעה שבהמשך הלילה יגיעו לעצור את אביו ואותו, ואיש לא רואה זאת עליו. אדם שמשפחתו הוקיעה אותו, שלא היה לו איש בעולם, שכבר לא ידע מי איתו ומי נגדו, מי טוב ומי רע. חוץ מגונן. "יש בינינו קשר של אמת", אומר מסעב בסוף הסרט, "את זה אי אפשר לשבור. אם צריך, אקריב את חיי עבורו".