מבט חטוף במחשב האישי של מאמן הנבחרת הצעירה מיכאל ניס ממחיש היטב את צורת העבודה היסודית שלו. המאמן הגרמני, שמשמש גם כמנהל המקצועי של הנבחרות הצעירות, פתח בפנינו טבלה ובה עשרות עמודות בניסיון להסביר את תפקידו. כל עמודה צבועה בשלל צבעי הקשת ולרגע אפשר לחשוב שמדובר בתוצאות בדיקות ביולוגיות או בפרויקט מדעי.
"זו העבודה שלי", הסביר ניס בראיון ל"ישראל היום", "כאן אני עוקב אחרי הכל. כל פרמטר שקשור בנבחרת הצעירה, או בנוער ובנערים נמצא כאן. משחק ידידות, משחק רשמי, סקאוטינג. כל צבע הוא נבחרת. מחולק לחודשים, ימים ואימונים. לכל צבע יש משמעות. המטרה היא ליצור סינרגיה בין כל הנבחרות, כדי שבסוף הרמה תעלה".
איך אתה מעביר את כל המידע הזה למאמנים?
"יש לנו פגישות רשמיות אחת לחודש. אלי אוחנה ואלון חזן מגיעים לכאן, אנחנו דנים בנתונים ובאימונים ובסוף אני מכניס הכל לטבלה. אני אוהב שהכל מסודר".
אתה מרוצה ממה שעשית עד כה?
"לא עשיתי שום דבר לבד. אני חושב שאנחנו יכולים להיות מרוצים מהשנה וחצי האחרונות, מעבודת הצוות. הגעתי והתחברתי מצוין עם אלון חזן שהנבחרת שלו שיחקה בשלב העילית, עם אלי אוחנה שהנבחרת שלו עלתה לאליפות אירופה, כך שבהחלט אפשר להיות מרוצים. העלייה של נבחרת הנוער לשמונה הגדולות באירופה, שוות ערך לעלייה לרבע גמר אליפות אירופה. עכשיו עם הנבחרת הצעירה אנחנו מקווים לעלות לפלייאוף וזה יהיה קשה. העבודה הקשה היא לשמור על עקביות בדברים האלה".
עד כמה היעדר הביתיות מול מקדוניה יפגע בכם?
"קודם כל יש לנו את המשחק באזרבייג'ן, זה בטוח לא יהיה משחק בית. לאחר מכן נחזור ואם נשחק כאן זה יהיה נהדר אבל אם לא ונשחק בקפריסין זה יהיה לא הוגן כלפי האוהדים שלנו, אבל נצטרך לקבל את המציאות".
פחות משש נקודות בשני המשחקים ייחשבו לכישלון?
"אני מצפה ליכולת טובה, לגישה חיובית ולרוח קבוצתית. יכולת טובה לא תמיד מביאה תוצאות. כמובן שנהיה מאוכזבים אם לא נעשה את התוצאה שאנחנו צריכים, אבל אהיה הרבה יותר מאוכזב אם לא נציג יכולת טובה".
עד כמה השפיעה המלחמה על ההכנות שלכם?
"הליגה התחילה מאוחר ולא היינו בטוחים לגבי הכושר הגופני של השחקנים. ברור שהיה טוב יותר אם השחקנים היו משחקים יותר".
מה אתה עושה בזמן הפנוי שלך בישראל?
"אני אמנם גר כאן אבל אתה צריך לראות את יומן העבודה שלי כדי להבין שאין לי כל כך זמן לדברים אחרים, אני נמצא מחוץ לישראל עשרה ימים בחודש, בממוצע, ביתר הזמן אני כאן, עובד. לפעמים החברים כאן מזמינים אותי לשבת, לפעמים אני יוצא לאכול או נוסע עם אשתי לטיול בירושלים, אבל אין לי שבוע שלם חופשי שאני אוכל לטייל ולראות את ישראל לאורכה ולרוחבה. אין לי הרבה זמן פנוי ולכן עלי לתכנן אותו בקפידה. יש דברים שלעולם לא אצליח להתרגל אליהם. למשל תרבות הנהיגה כאן שהיא איך נאמר..."
משוגעת?
"הייתי אומר לא ממש ממושמעת. אנשים זזים מימין לשמאל, משמאל לימין, או שנוסעים לאט מאוד בנתיב השמאלי. לזה אני לא רגיל אבל אני מנסה להתרגל לזה, לשלוט בעצמי. מזג האוויר מצוין, גם האוכל כאן טוב מאוד כי יש כאן בעצם הכל. אני אוכל כאן פירות ים, סלטים, הכל".
ניס, "יש לכדורגל הישראלי עתיד"
***
מיכאל ניס בן 46 ואת רוב חייו המקצועיים העביר בעבודה עם נבחרות צעירות. הוא עבד באיי סיישל, רואנדה ודרום אפריקה לפני שהגיע לישראל ולא מעט גבות הורמו כשמונה לתפקיד המנהל המקצועי של הנבחרות. דרכו לארץ הקודש נסללה לאחר שיחה בין יו"ר ההתאחדות לכדורגל לשעבר אבי לוזון למקבילו הגרמני וולפגנג נירסבאך.
הביקורת התקשורתית על המינוי לא נעלמה מעיניו של המאמן הגרמני, הוא שמע את הרחשים סביבו אך לא ממש התרגש.
"בכל מדינה שעבדתי עד כה, תמיד היה אותו דבר", הוא מספר, "אם אתה לא מגיע מהפרמייר ליג או מהבונדסליגה אז חושבים דברים שליליים. נכון, התקשורת כאן היתה קצת קשה כלפיי אבל אני לא יכול לשלוט בזה. למעשה, לא ביקשתי שיתרגמו לי כל כתבה או כל תגובה. יכולתי לישון טוב בלילה לפני הביקורת ואני ישן טוב מאוד בלילה גם עכשיו".
אתה חושב שמישהו חייב לך התנצלות?
"לא. אם מישהו טעה בשיפוט שלו אז הוא יוכל להבין שטעה וללמוד לגבי העתיד. כל עוד אין משהו אישי ויש כבוד הדדי אז זה נורמלי".
ניס נמצא כאן כבר שנה וחצי. הוא מתגורר לבדו בבית מלון בת"א ומשפחתו נותרה בגרמניה. קשה לומר שמציאות האזעקות והטילים בישראל מוכרת לגרמני החביב שהיה רגיל לשקט האירופי. בין אזעקה לנפילה הוא דאג לעדכן את משפחתו ולהסביר שהכל בסדר. "אני לא רוצה לעשות יותר מדי דרמה", התייחס לחודשיים האחרונים בישראל: "חוויתי כאן כמה אזעקות אבל פחד זה עניין פסיכולוגי. בחלק מהזמן הייתי מחוץ למדינה, אבל כשחזרתי משדה התעופה היתה אזעקה וראיתי אנשים יוצאים מהמכוניות ומסתתרים. עם זאת, זה היה שונה לחלוטין אם המשפחה שלי היתה כאן או אם היינו נמצאים קרובים יותר לגבול. כאן בת"א זה אמנם לא היה מצב נורמלי, אבל אני יכול לחיות עם זה".
אפשר להצליח בכדורגל עם מציאות כזאת? יש כאן עתיד בעיניך?
"כמובן שיש כאן עתיד. זה עניין מורכב, אני לא יכול להבטיח במאה אחוזים, אבל השחקנים כאן יכולים להגיע רחוק. יש להם כישרון, אולי לא בכמות שיש בגרמניה, אבל לפעמים האנשים כאן חסרי סבלנות. לעשות את התהליך מהר מדי לא בהכרח אומר שזה טוב".
מי מהשחקנים לדעתך יגיע רחוק?
"אני לא עושה את זה".
למה?
"כי כך אגרום להם להיכשל. כל אחד יכול להגיע למעלה וכל אחד מהם יכול להיכשל. כולם שחקנים טובים ואנשים טובים וזה תלוי אך ורק בהם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
