הציבור בארץ לא יאהב כנראה את ההמלצה המקצועית הזו של המשפטנים: ישראל היא שצריכה לחקור את עצמה. כיפת הברזל המשפטית מול "גולדסטון 2" והאשמת ישראל בפשעי מלחמה ובהפרת זכויות אדם במהלך מבצע צוק איתן, עוברת דרך חקירה עצמאית, אמיתית ובלתי משוחדת שישראל עצמה צריכה ליזום. מנקודת המבט של המשפט הבינלאומי חקירה שכזו עדיפה, שכן היא חוסמת ומייתרת את החקירה הבינלאומית. המסקנה הזו, שלה שותפים משפטנים מכל קצות הקשת הפוליטית, עשויה אולי להפתיע את הרחוב הישראלי. שם עשויים לפרש חקירה שכזאת כהטלת דופי במוסר הלחימה של צה"ל ומדינת ישראל. אלא שהעצה הזאת ניתנת כיום לדרג המדיני על ידי האנשים המנוסים ביותר בתחום, שמצאו עצמם בסיטואציות דומות בשנים עברו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
באופן הזה, למשל, ישראל מילטה את עצמה מבחינה משפטית מדין פלילי של אחדים מראשי המדינה בפרשת סברה ושתילה (טבח הפלנגות הנוצריות במוסלמים ב־1982, במהלך שהיית צה"ל בלבנון). אז, כזכור, הוקמה ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט יצחק כהן.
ועדות החקירה והבדיקה שהקימה ישראל חסכו ממנה מבוכה משפטית בינלאומית בכמה מקרים נוספים. כך היה, למשל, לאחר הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה ב־1994, וכן לאחר חיסולו של רב המרצחים סלאח שחאדה בעזה - חיסול שבמהלכו נהרגו 14 אזרחים ובהם 11 ילדים. "ועדת החילוץ" האחרונה, אם תרצו, הוקמה לפני ארבע שנים בלבד בעקבות אירועי משט המרמרה. בראשה עמד שופט העליון בדימוס יעקב טירקל.
14 אזרחים הרוגים. עזה לאחר חיסול סלאח שחאדה \ צילום: רויטרס
בשיחה מיוחדת עם "ישראל השבוע" אומר טירקל עצמו דברים ברוח הזו. כמוהו סבור גם דן מרידור, שר המשפטים לשעבר וחבר בפורום השישייה בממשלת נתניהו השנייה, שאחרי פרשת המרמרה מצא את עצמו נתבע בבתי משפט בספרד ובבלגיה. גם המשפטן עו"ד דניאל רייזנר, לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית וכיום שותף במשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן בת"א, מדבר ברוח דומה. הוא מתמחה בין השאר בתחום הלחימה המשפטית.
איש מהשלושה אינו סבור שישראל אשמה בפשעי מלחמה. ההפך הוא הנכון. כחלק מהפקת הלקחים מהעבר, ועל פי המלצות ועדת טירקל, במלחמה הזו צה"ל דאג לתעד כמעט הכל. האלוף נועם תיבון מרכז את פעולת ההכנה של מאות תיקים מסודרים, והתיעוד רב ועצום. אלפי צילומים ממטוסים; מאות פעולות - גיחות אוויריות וארטילריה - שבוטלו ברגע האחרון בקריאות "חדל" בשל נוכחות מכוונת או אקראית של אוכלוסייה לא מעורבת בשטח הלחימה (הכל מצולם, מוקלט ומתועד); התבטאויות של חמאס וראשיו; מסמכים שנתפסו במהלך המבצע וגם דיווחי כתבים זרים, שיצאו מהרצועה והחלו לספר על הטרור שחמאס הפעיל מול האוכלוסייה שלו. כל אלה אינם משאירים מקום לספק: הארגון עשה שימוש מכוון באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי, בידיעה מפורשת שהוא עצמו מבצע פשעי מלחמה, לא פעם תוך כדי ניסיון להסתיר זאת. עכשיו, אומרים במערכת המשפטית, צריך להפוך את כל חומרי הגלם הללו לראיות קבילות בטריבונלים שקמים עלינו בעולם, ולשחק נכון במגרש של המשפט הבינלאומי.
השופט בדימוס טירקל: "כשארה"ב רצתה לפגוע באיש טליבאן, די היה בכך כדי להפוך אותו לבן מוות" \ צילום: אורי לנץ
אין שוויון במשפט
"המשפט הבינלאומי", אומר דן מרידור, "נתפס על ידי אנשים כמפריע וכמטרד, אבל ברמה העקרונית הוא זהה למקורות היהודיים הכי קדומים שלנו. כבר בפרשת 'כי תצא' אנו מוזהרים להישמר בשעת מלחמה 'מכל דבר רע'. כפי שאני מכיר את חיילי צה"ל ומפקדיו, הם אכן נשמרו, ועכשיו צריך להוכיח זאת לאומות העולם ולמשפט הבינלאומי הנהוג בעולם, שבשנים האחרונות הפך למשפט עם שיניים". האו"ם, מזכיר מרידור, "מקים בתי דין בינלאומיים ושופט בהם, אבל אני מניח שבמקרה הזה ארה"ב תטיל על כך וטו". הוא מוטרד יותר מאפשרות שמדינות שונות יפתחו בהליכים פליליים על בסיס תלונות נגד פרטים. "כך", הוא נזכר, "נהגו בי ובאחדים מעמיתיי בבלגיה ובספרד לאחר פרשת המשט הטורקי. מצאנו את הדרכים להתמודד".
אפשרות אחרת שמרידור מציע להתכונן אליה ברצינות היא שבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג יאפשר לפלשתינים להגיש תביעות ויכיר בהם לצורך העניין כמדינה". זאת, לדבריו, "אף שהפלשתינים עצמם עדיין מהוססים בעניין הזה".
"התרופה העיקרית מול הפעילות הצפויה הזו נגדנו", סבור מרידור, "טמונה במשפט הבינלאומי עצמו. המשפט הזה קובע שכאשר מדינה חוקרת את נתיניה ואזרחיה ברצינות, ובמקרה הצורך גם מעמידה אותם לדין, אז המשפט הבינלאומי לא מתערב. מדובר בחקירה רצינית, הגונה, לא 'טריקית'. אם המדינה אומרת קבל עם ועולם שאנו שופטים את אזרחינו שלנו ושאם יתברר שעברו על החוק, נבדוק את העניין - אז המשפט הבינלאומי, על פי דרכו וכלליו שלו, יניח לישראל. זו ההגנה הכי טובה לחיילים, למפקדים, לשוטרים, לאנשי השב"כ, למדינאים ולאנשי הצבא. זה המחסום הכי טוב נגד חקירות בינלאומיות, וזה לא אומר דבר בקשר למידת האשמה שלך. קודם כל אתה חוקר ובודק".
את האומות האחרות חוקרים במקרים דומים?
מרידור: "יש פוליטיקה. זו עובדה. עבירות חמורות ביותר שיבוצעו על ידי צבאות ארה"ב, בריטניה או רוסיה לא יובאו לדיון בטריבונלים בינלאומיים. אין משפט שווה. בגדולים לא ייגעו. זה לא הוגן. זה לא יפה, אבל זאת המציאות".
שר המשפטים לשעבר דן מרידור: "עבירות חמורות ביותר שיבוצעו על ידי ארה"ב, בריטניה או רוסיה לא יובאו לדיון בטריבונלים בינלאומיים. זה לא הוגן וזה לא יפה, אך זו המציאות" \ צילום: גדעון מרקוביץ'
חדש במילון: הערכה עובדתית
שופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב טירקל, עמד בראש ועדת חקירה שהוקמה ביוני 2010. מטרתה היתה לבחון את אירועי ההשתלטות של לוחמי השייטת על המרמרה הטורקית, שניסתה לפרוץ בכוח את הסגר הימי על עזה. טירקל וחבריו קבעו אז פה אחד שהסגר והפעולות שננקטו לאכיפתו נעשו כדין, בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי. אבל דווקא החלק השני של דו"ח טירקל, שראה אור רק לפני כשנה וחצי - ספר עב כרס ובו 970 עמודים - רלוונטי לימים אלה. טירקל ממליץ שם למדינה מה לחקור, וכיצד, כאשר מועלות נגדה טענות בדבר הפרת דיני הלחימה של המשפט הבינלאומי.
ועדת טירקל ניסתה לחבר מעין "שולחן ערוך" משלה, באמצעות בדיקה השוואתית בנוגע לנהוג בעניינים שכאלה בשש מדינות: בריטניה, אוסטרליה, גרמניה, קנדה, ארה"ב והולנד. "בדקנו את העניין בעשרות פרמטרים", סיפר השבוע טירקל, "בסוף התברר לנו שזה בלתי אפשרי, וכתבנו לעצמנו ספר הלכות משלנו. יש שם 18 המלצות מרכזיות. אחת מהן, שהיה לנו מאוד לא קל איתה אבל אני משוכנע שהיא נחוצה, קובעת שכאשר מאשימים אותנו, או כשעולה חשד לפגיעה בבלתי מעורבים במהלך לחימה - העניין חייב להיבדק. אנחנו הצענו שבמקביל לתחקיר המבצעי, ובמקרה הצורך, יוקם גם צוות הערכה עובדתית".
טירקל מסביר כי תחקיר מבצעי "הוא מטבעו חסוי. העדויות בו חסויות, והפצ"ר אינו רשאי להשתמש בהן כחומר ראיות או כדי להעמיד מישהו לדין. לעומת זאת, בצוותי ההערכה העובדתיים הדברים ייבדקו לא מנקודת המבט המבצעית, אלא מזווית הראייה המשפטית. הצוות יעביר את הממצאים וההמלצות שלו לפצ"ר. אם יבואו אלינו בטענות - 'יריתם לתוך בית ספר, הפצצתם מסגד', נוכל לבוא בידיים נקיות ולהציג תיק חקירה מושלם: גם הערכה וחומרים לפני ההפצצה, גם מדוע אנו הולכים להפציץ שם, וגם לאחר מעשה - מבחן התוצאה. נוכל להוכיח שעשינו זאת לאחר שיקול דעת, שחקרנו את פעילותנו לאחר מעשה".
טירקל, שאחד מנכדיו משרת בגולני ונלחם בעזה במהלך מבצע צוק איתן, מדגיש שבוועדה שלו ישבו שני משקיפים זרים: תת־אלוף קנת ווטקין, מומחה למשפט בינלאומי ומי שהיה הפרקליט הצבאי של קנדה, ולורד דיוויד טרימבל, שר בממשלת צפון אירלנד וחתן פרס נובל לשלום. "הם השתתפו בכל הישיבות שלנו, גם בסודיות ביותר", הוא מספר, "הם האזינו אפילו לחלקים הסודיים ביותר בעדותם של ראש הממשלה ושל ראש המוסד. הם נטלו חלק בדיונים פתוחים ובדיונים סגורים, והיו שותפי ומשקיפי מפתח. הדבר הוכיח את עצמו מבחינה בינלאומית. כאשר הגשנו את הדו"ח שלנו, הם לא הסתפקו בכך ששלחו חוות דעת חיובית על עבודת הוועדה ודרך ניהולה, אלא חתמו על הדו"ח איתנו - רק שליד שמם התנוסס התואר 'משקיף' ולא 'חבר'. למעשה, הם הצטרפו לדברינו, והעולם קיבל את הדו"ח הזה כאמין וכרציני".
אני שואל את טירקל אם ישראל צריכה לשתף פעולה עם גוף בינלאומי שיחקור את הדברים שעולים היום. הוא משיב בחיוב: "למרות ההתנגדות הכמעט טבעית והמוצדקת שלנו לגופים של האו"ם, כולל לוועדה שכבר קמה מטעם המועצה לזכויות האדם של האו"ם, צריך להביא לשם את כל החומרים שלנו". טירקל יודע שבעקבות המלצותיו נאספו במהלך מבצע צוק איתן חומרים רבים: "כמעט הכל תועד. את החומרים הללו צריך להביא גם לוועדות הבינלאומיות, כולל לזו של האו"ם. אין לנו מה להפסיד. רק להרוויח. במקרה הכי גרוע, יתברר שאכן מדובר בגוף מוטה. נחטוף דו"ח שלילי שהיינו חוטפים בלאו הכי, ואז ננהל את המערכה ונוכיח את צדקתנו. אבל לפחות נדע שניסינו".
השופט טירקל, הצעתם להקים צוותי הערכה עובדתיים, אך אלה אינם מעניקים לחיילים את אותה חסינות שהתחקיר המבצעי מעניק להם. אם לחייל אין חסינות, ואם הוא נלחם עם שולחן ערוך משפטי, כפי שהגדרת זאת - אתה למעשה קושר לו יד אחת מאחורי הגב?
טירקל: "נכון, אני מביא זאת בחשבון, וזה לטובת החייל, לטובת הצבא ולטובת המדינה. כשחיל האוויר מבצע סיכול ממוקד ויורה טיל על אופנוע בחוצות עזה, אוכל בלב שקט לומר שזה לא סתם, שהיה תיק קודם, שהיתה בדיקה. אוכל לטעון שהאיש הזה היה מראש בן מוות, וששקלתי גם את האפשרות שאנשים חפים מפשע סביבו - 'לא מעורבים' - ייפגעו וייהרגו. אני יודע שכאשר האמריקנים הפציצו באפגניסטן ורצו לפגוע באיש טליבאן, הם לא עשו את הבדיקות המוקדמות הללו. די היה להם שהאיש בן מוות. הם לא התחשבו בעשרות הבלתי מעורבים סביבו, אבל אותנו שופטים אחרת, ואנחנו גם אחרים. צריך לומר בפה מלא - כשאנו משתדלים לא לשפוך דם נקיים, זה לא רק כי יש כללים וחוק בינלאומי, אלא בראש ובראשונה כי אנו בני אדם ויהודים. בגלל צלם האדם שבנו".
הבון־טון: אנטי־ישראליות
עו"ד דניאל רייזנר, לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית, מוטרד דווקא מ"המגרש המשפטי הבלתי מחייב". "במגרש הזה", הוא מסביר, "נמצאים פעילים של האו"ם, הפלשתינים ותומכיהם וארגונים בינלאומיים שונים. שם מתנהל קמפיין שמטרתו לייצר כמה שיותר החלטות אנטי־ישראליות. להחלטות הללו אין שיניים ובכל זאת הן משמעותיות, מכיוון שהן הופכות לבון־טון ולשירה בציבור של הקהילה הבינלאומית. אחר כך החומרים והדו"חות ה'בלתי מחייבים' האלה הופכים לחלק מחומר הראיות בוועדה הבאה, ואפילו בטריבונלים משפטיים של ממש שארצות שונות מקימות נגד ישראלים או נגד חברות שעומדות בקשר עם ישראל".
רייזנר מדבר מניסיון אישי: "אחרי כל מבצע של ישראל, יש ניסיונות להעמיד לדין ישראלים בבתי משפט במדינות שונות. בספרד קם בית דין שכזה אחרי שישראל חיסלה את ראש הזרוע הצבאית של חמאס בעזה ב־2002. ישראל עירערה שם על כך, וזכתה לאחר שהוכיחה שהיא חוקרת את האירוע ברצינות באמצעות ועדת בדיקה שבראשה הועמד אז צבי ענבר, לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי".
ככלל, חקירות עצמאיות שלנו", הוא מוסיף, "מקלות מאוד את ההתמודדות עם החקירות והתביעות נגדנו בחוץ. זה מובנה בחוק הבינלאומי שאם הנוגע בדבר בודק בעצמו כפי שצריך, אז פעמים רבות הבדיקה החיצונית הופכת מיותרת".
לאחר שחרורו מצה"ל ייצג רייזנר ישראלים שנגדם הוגשו תביעות פרטיות על חלקם בלוחמה הישראלית. כן עסק בייצוג חברות שהואשמו ב"סיוע לישראל": "החדשות הטובות", הוא אומר, "הן שמדינת ישראל וגם אני לא הפסדנו עד היום בשום תיק. החדשות הרעות הן שאם נפסיד פעם אחת, אפקט הדומינו יהיה אדיר. אסור להפסיד אף תיק. חייבים לנצח בכל משחק".
סוגיה אחרת, לדבריו, היא החרמות. הוא מצביע על כך שמחיר המנגו בארץ צנח השבוע, "מכיוון שהשווקים באירופה מסרבים לקנות אותו עכשיו מישראל. נגד החרמות הללו, מול התביעות האישיות שיבואו והאפשרות של פעילות בהאג נגדנו, אנו צריכים להיערך. הפעם תועד ונאסף חומר רב שבוודאי יועיל לנו. החזית המשפטית לא פחות מסוכנת מהחזית הביטחונית, ואני הייתי מציע לממשלה להקים מיני־קבינט משפטי שיעסוק בכך, לפחות בחודשים הקרובים".
בשונה ממשרד החוץ, רייזנר אינו ממהר לקבוע שאין לשתף פעולה עם ועדת האו"ם שבראשה יעמוד פרופ' וויליאם שבאס הקנדי. שבאס, כידוע, הביע בעבר תקווה שראש הממשלה בנימין נתניהו יועמד לדין בהאג. אך רייזנר מציע להמתין עוד מעט, לבחון את הרכבה המלא של הוועדה ואת כתב המנדט הסופי שלה, ורק אז להחליט. "המינוי של שבאס הוא בוודאי לא אינדיקציה חיובית. זה גם לא מקרה שהמנדט של הוועדה, כפי שידוע כרגע, מתחיל ב־13 ביוני. חטיפת שלושת הנערים אירעה ב־12 ביוני. זה אומר שהם מראש הוציאו את החטיפה מהסיפור. הם מתחילים את הבדיקה מ'שובו אחים', שנועד להחזיר את החטופים הביתה".
ההתמודדות המשפטית אינה צפויה להיות קלה. הרי לכם דוגמה לאפשרויות המגוונות העומדות בפני אויבינו: לפני כארבע שנים, בבוקר בהיר אחד, דפקו עשרות שוטרים על דלת ביתו של איש עסקים אמיד בהולנד, מבעלי חברה שעיסוקה במנופים. האיש נדהם כשהשוטרים מסרו לו שהוא חשוד בפשעי מלחמה. הסיבה: החברה שהוא אחד מבעליה מחזיקה בישראל חברה־בת, שמחכירה מנופים לחברות בנייה. הפלשתינים תיעדו שישה מקרים שבהם ציוד של אותה חברה־בת הופעל במהלך הקמת גדר ההפרדה, והגישו תלונה בטענה שמדובר בפשע מלחמה.
באותו בוקר פשטו שוטרים הולנדים על בתיהם של מנהלים נוספים בחברה, ולאורך שלוש שנים התמודדה קבוצת פרקליטי צמרת עם תיק משפטי מסובך כדי להגן על מנהליה. במערכה הזו הופעלו גם הקונגרס, הבית הלבן, ממשלת ישראל ואיפא"ק, עד שלבסוף ההולנדים נכנעו וסגרו את התיק.
עו"ד דניאל רייזנר: "החדשות הטובות הן שישראל לא הפסידה עד היום בשום תיק. החדשות הרעות הן שאם נפסיד פעם אחת, אפקט הדומינו יהיה אדיר. חייבים לנצח בכל משחק"
הבטחה: קל זה לא יהיה
מי שעוקבים מקרוב אחר הדרך שבה המדינה מיישמת את המלצות ועדת טירקל, שלהן עשויה להיות השפעה מכרעת על התנהלות ישראל במערכה המשפטית נגדה, הם הפרופסורים יובל שני ועמיחי כהן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. השניים כתבו בימים אלה נייר עמדה, המלמד כי "מערך הבירור העובדתי, אבן הראשה של דו"ח ועדת טירקל, שאמור לעמעם את ההשפעה הבעייתית של התחקיר המבצעי היחידתי, עדיין לא זכה ליישום פורמלי ומלא". במערכת הממשלתית אומרים שרבות מהמלצות דו"ח טירקל, אף שטרם אומץ רשמית, מיושמות בפועל, וכי עתה נבחנת גם ההמלצה לכונן את מערך הבירור העובדתי.
כך או אחרת, ולמרות החלטת המבקר לבדוק את קבלת ההחלטות לנוכח הטענה שישראל הפרה את החוק הבינלאומי במבצע, המאמץ רחוק מסיום. בתוך חודשים אחדים אנו צפויים למצוא את עצמנו מתעמתים משפטית עם ארגונים פלשתיניים, עם ארגונים לזכויות אדם - ובעיקר עם הרשות הפלשתינית בראשות אבו מאזן. ריאד אל־מאליכי, שר החוץ בממשלת ההסכמה הלאומית הפלשתינית, כבר הגיע להולנד ונפגש עם פאטו בנסודה, התובעת הכללית של בית הדין הפלילי הבינלאומי. הביקור הזה מתקיים, לדבריו, על פי הוראת אבו מאזן, והוא נועד ללמוד את ההליכים הדרושים כדי להשלים את הצטרפותה של הרשות הפלשתינית לאמנת רומא. על האמנה הזו, שהיא מקור הסמכות לפעילות בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, חתומות כיום כ־140 מדינות. היא מגדירה את סמכויות בית הדין ואת המעשים שיידונו בפניו כפשעים.
הרשות הפלשתינית מבקשת שגם חמאס ייתן את הסכמתו לחתימה על האמנה, אבל הארגון מהסס. הוא חושש כמובן שברגע שיחתום על האמנה, ייתבעו אנשיו לדין בהאג בפני אותו בית דין ממש על פשעי המלחמה שלו. למרות זאת, אומר חבר הוועד המרכזי של פת"ח מוחמד א־שטייה שהרשות סיימה להכין "גיליון אישום" נגד ישראל, וכי ההנהגה הפלשתינית נמצאת בשלב האחרון לקראת פנייה לבית הדין הבינלאומי בהאג.
בצה"ל, במשרד המשפטים ובפרקליטות הצבאית נערכים לקראת הצפוי. קל, יודעים שם, זה לא יהיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו