המנצחת הגדולה במבצע "צוק איתן" היא כיפת הברזל. היא הבונקר שמנע את חדירת רקטות האויב למרכז הארץ, ואפילו יותר מזה - היא אשר הורידה את רמת החרדה של הישראלי המצוי באורח משמעותי. מהר מדי התרגלו תל־אביבים רבים לקול השיגור הבולם את הרקטה והמשיכו בשיגרת יומם.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
כיפת הברזל איפשרה לבנימין נתניהו, משה (בוגי) יעלון ובני גנץ להוביל מהלך פתיחה איטי ושנוי במחלוקת. הם ניסו לספוג כמות גדולה של טילים, שנורו מרצועת עזה, בלי לחזור ל"עמוד ענן". רק משהתברר כי חמאס אינו מעוניין להסתפק בהפגנת כוח חלולה עברה ישראל לתגובה תקיפה.
כרגיל בעימותים כאלה היעדים משתנים. ישראל רצתה את שלושה בניה שנרצחו בדם קר ובכוונה תחילה. היא כלאה מחדש עשרות מחבלים. חמאס נאלץ לשנות את יעדיו, מעתה ואילך תבע את שחרורם בשנית. משנדחה והמשיך במתקפת רקטות סיטונית - הוכנס גם צה"ל לרמת פעילות שמלכתחילה איש לא רצה בה.
המהלכים האיטיים, אולי אפילו הגמלוניים, הצביעו על מחלוקת רצינית: הימין בממשלה ובליכוד לחץ למבצע צבאי מקיף, שיכלול גם מהלך יבשתי, כדי להשמיד את מחסן הרקטות בעזה, וקרוב לוודאי גם להפיל את שלטון חמאס ברצועה. צמרת הממשלה - נתמכת בשלי יחימוביץ' ובעומר בר־לב מהעבודה - העריכה כי ישראל אינה יכולה להפיל את ממשלת חמאס בכוחות עצמה, ללא שיתוף פעולה מצרי־ירדני, והיעד הוגבל לחידוש הפסקת האש, מעין תהדייה, "שקט ייענה בשקט".
ככל שמדובר במחלוקת חשובה, גם היא עברה שלב של שינוי והתאמות. נתניהו ויעלון וגנץ מובילים מהלך הדרגתי בהנחה כי "יש זמן". מבחינה צבאית זה נכון. יש זמן. בעיקר בזכות כיפת הברזל. אבל אין זמן. למרות שמצב חמאס קשה, ואולי נואש, תמונת המצב תשתנה בגלל עכירות הלב של רבים במזרח התיכון ובעולם.
אפילו מצרים שמחככת ידיים נוכח המכות בחמאס מסתייגת רשמית מישראל. כמותה אבו מאזן שמכיר את ההתפתחות ומאשים את ישראל ברצח עם, ואפילו ערביי ישראל. האות ניתן אתמול כאשר ח"כ איברהים צרצור התעלם מהירי המאסיבי על אוכלוסייה מעוטף עזה עד זכרון יעקב, ובעזות מצח הדביק לחיילי צה"ל את הכינוי "רוצחים".
אך הח"כים הערבים אינם לבד. הם ראשונים. עוד יום ועוד יום - וקולות יהודיים יצטרפו למערכת ההסתה נגד ישראל. הם ממתינים לתקלה הצבאית הקרובה, לתצלום של ילד ערבי שנהרג בשוגג מפני שמשפחתו לא פינתה את בית המחבל, והקואליציה הזאת תסתער על ישראל למצהלת משרדי החוץ בעולם, שיתחברו אליהם יומיים לאחר מכן.
אין מערכות מגן מובהקות יותר מאשר "צוק איתן". אבל קואליציה של דיפלומטים זרים וערבים ויהודים חוצי קווים תקום עליה. לכן במשולש נתניהו־יעלון־גנץ צריך לגבש הכרעה - שנויה במחלוקת - מה גבול הפעלת הכוח הישראלי, ולהגיע במהירות אל שיא השימוש בצה"ל. ההדרגה נגמרה כשהמטוסים המריאו עם שחר.
עלות צוק איתן עד כה: חצי מיליארד שקל