ברחובות מלאבס

אם טיימינג הוא באמת הכל בחיים, ספרו החדש של ליעד שהם, "אם המושבות" (הוצאת כנרת), הוא דוגמה טובה. על רקע משפט הולילנד, השערוריות סביב הבחירות לנשיאות וההאשמות בשחיתות שאיתן מתמודדים לא מעט ראשי רשויות, ספר העוסק בשחיתות ציבורית - גם אם בדיונית - בעיריית פתח תקווה, יכול להיקרא ככרוניקה אקטואלית. ברומן של שהם השחיתות מתגלה מתוך חקירת היעדרות מסתורית, שמפגישה בין האנשים הטובים של פתח תקווה לבין משפחות פשע.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"יש שניות בהתייחסות הציבורית לשחיתות בישראל", אומר שהם בראיון עימו, "ברמה המוניציפלית הציבור אוהב מצליחנים, וגילויי שחיתות לא רק שמתקבלים בהבנה, אלא שראש עיר מושחת זוכה לכבוד, ונבחר שוב, למרות השחיתות. מצד אחר, במירוץ לנשיאות שפטו את המתמודדים עוד לפני שקרה משהו ולפני שהמשטרה האשימה אותם. זה חמור בעיניי: נכון שהדשן הכי טוב לשחיתות הוא אדישות הציבור, אבל חברה ששופטת על סמך זה שמישהו אמר משהו, זו כבר פסיכוזה".

ישראל היא מדינה מושחתת בעיניך?

"מושחתים יש בכל מקום. מדינה נמדדת בדרך שבה היא מטפלת בשחיתות, ובמקרה שלנו משפט אולמרט הוא תעודת כבוד לאומית". 

שהם, עורך דין פעיל שעוסק בתיקים מסחריים ("אין קשר בין המקצוע לספרות שאני כותב"), הוא אחד מסופרי המתח המועטים המצליחים בישראל. הוא פירסם עד היום 12 ספרים, ומהם שבעה מותחנים. ספריו תורגמו ונמכרים היטב בצרפת, בגרמניה ובדנמרק, ולאחרונה הוא מנסה לחדור גם לשוק האמריקני. ספר ממוצע שלו, לדבריו, מוכר כ־25 אלף עותקים - מספר מרשים מאוד במושגים מקומיים. 

הוא נולד בגבעתיים אך גדל בפתח תקווה. לדבריו, בחר בעיר נעוריו כלוקיישן לספר גם מתוך געגוע למה שהיתה. "סבא, סבתא, אבא ושני אחים שלי גרו בפתח תקווה, ואני זוכר אותה בגעגועים: עיר עמוסת פרדסים, בעצם כפר גדול ואינטימי שאיננו עוד. היום מדובר במרכז אורבני שונה לחלוטין ממה שאני מתגעגע אליו", הוא אומר.

"אומר מה שצריך לשמוע"

לספרות הגיע שהם במקרה. לאחר שהשלים תואר ראשון באוניברסיטה העברית יצא ללונדון, ללימודי תואר שני במשפטים ב־London School Of Economics. את חוויותיו מהשנה ההיא ריכז בספר שקרא לו "לונדון בפיתה". "זו היתה שנה מלאת חוויות, ובמקביל לעבודתי במשרד פשוט התחלתי להעלות אותן על הכתב", הוא מספר, "כשהמזכירה הבחינה שהמון בלוקים נעלמו מהמשרד, עברתי לכתוב במחשב. כתב היד נדחה על ידי כל הוצאות הספרים - חוץ מכנרת. זו היתה יד הגורל: העורכת, תמר פוקס, בדיוק חזרה מלונדון ונותרו לה זיכרונות מהעיר. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה".

את הספרים שלו מגדיר שהם כבעלי שתי שכבות: סיפור המתח והתעלומה, ובשכבה העמוקה יותר - מסר חברתי. כך, לדבריו, ב"עיר מקלט", שבה העלה את בעיית מהגרי העבודה מאפריקה, וכך ב"אם המושבות", העוסק כאמור בשחיתות ציבורית. עם זאת, הוא מדגיש, "אני לא שוכח שהספר צריך גם לבדר. ולכן אני לא מוותר על הצד הקליל יותר. אני מנסה לאזן בין שני המרכיבים הללו".

הכתיבה שלך מושפעת מהיותך עורך דין?

"כן, כי הכתיבה שלי לא פרחונית, אלא מאוד מובנת. עורך דין טוב מתנסח באופן מדויק ואומר בדיוק מה שצריך לשמוע, ובשפה שאתה יכול להבין. כך אני כותב, וזה גם מתאים לז'אנר. בספרי מתח הקורא יודע מה הוא מקבל. העובדה שאני עורך דין מקלה על ההתייחסות הרצינית לספרים שלי. אנשים אומרים - הוא יודע על מה הוא מדבר".

אחד המודלים של שהם הוא, באופן לא מפתיע, ג'ון גרישם, סופר ועורך דין בעצמו. "אפשר ללמוד לא מעט מגרישם על החברה האמריקנית", הוא אומר, "הכתיבה קלילה, המתח אדיר - ומולם נושאים חברתיים כבדים: פשע מאורגן ויחסי שחורים־לבנים, למשל". 

שהם אינו מאמין בגיבור קבוע. "אני משנה זירות", הוא אומר, "ולכן גם הדמויות משתנות. הן משרתות מטרה גדולה - ולכן אין גיבור שחוזר על עצמו. אני מנסה לתת לקורא הסתכלות פנורמית, מעיניהם של אנשים רלוונטיים לסיפור. ב'אם המושבות' הגיבורה היא החוקרת ענת נחמיאס, שכיכבה גם ב'עיר מקלט'. אני מחבב אותה, אבל היא העיניים שלי. היא לא גיבורה במובן הקלאסי". 

*   *   *

מבחן קריאה | טל מרמלשטיין

בראש של ליאו מסי

בתזמון לא מקרי של פתיחת משחקי המונדיאל, ראתה אור הביוגרפיה לנוער שעוסקת בחייו של ליאונל מסי הארגנטינאי, שהפך לאגדת כדורגל עוד בעיצומה של הקריירה שלו.

מסי הוא כבר מזמן לא רק שחקן הכדורגל הגדול ביותר בכל הזמנים, אלא סמל תרבותי חוצה גילים. 

לא רק מייקל פארט, מחבר "הפרעוש - סיפורו המדהים של ליאו מסי", ניסה לפצח את חידת הילד הקטן, התלמיד החלש והשתקן, יליד רוסאריו, שנחת בברצלונה בגיל 13 ומאז נסק לגבהים מקצועיים בלתי נתפסים. 

מסי הוא כאב ראש לא קטן לכותבי הביוגרפיות; סיפור הצלחתו משתדך בקלות לזן "סיפור הסינדרלה" החביב על התקשורת, אך כאדם הוא אפרורי יותר, ובניגוד למגרש בחייו האישיים הווירטואוזיות ממנו והלאה. פארט מודע לכך, ובספרו הוא מתמקד בילדותו הלא פשוטה כנער חסר ביטחון ומעוכב גדילה, בעוד הצלחותיו העכשוויות מתוארות לקראת סוף הספר, כשמסי כבר גבר צעיר.

האם פארט מצליח לומר משהו חדש על הכדורגלן המפורסם בעולם? נראה שלא. מעלליו על המגרש ומחוצה לו כבר תוארו בהרחבה; עם זאת, המחבר מצליח להפוך את החיסרון ליתרון ולנסח אמירה כללית יותר על יכולת הריפוי של הספורט ועל הכוח המנחם של הכדורגל עבור מסי הצעיר. באחד הקטעים היפים המתוארים בספר מסי ממתין להודעה גורלית על עתידו בקבוצת ניואלס אולד בויס; החרדה מכרסמת בו והוא מצטער שלא הביא עימו כדור מהבית. בתושייה הלא אופיינית לו הוא מדלג אל העץ, מרים לימון שמצא על הארץ ומתחיל לכדרר אותו מרגל לרגל. עד כדי כך בוערת במסי התשוקה למשחק, המשמשת לו תחליף למילים ופורקן למתחים.

כתיבתו של פארט קולחת ומדגישה את ההתקדמות המהירה של מסי מקבוצת הילדים גרנדולי, "הקבוצה הכי גרועה בעיר", ועד התברגות בקבוצת הבוגרים של מועדון הפאר הקטלאני, כשברקע הוא מעלה על נס את ערכי הצניעות והקבוצתיות של השחקן.

אף שמדובר בסיפור אפקטיבי, שיפרוט על נימי נפשם של קוראים צעירים מלאי חלומות, קשה שלא לחשוב שמאחורי הספר עומדת מחשבה מסחרית. החל מהעטיפה הסתמית של הספר, דרך התמונות העכשוויות המשובצות ללא הקשר בתוכו ועד האידיאליזציה המוחלטת שהמחבר נוקט כלפי מושא כתיבתו - ניכר כי פארט נוטע בלבבות הקוראים תחושה אופטימית מעט מלאכותית. לפי התחושה הזו, כל אחד, עם קצת "דרך ארץ, הגינות, התמדה, שליטה עצמית ורוח איתנה" - חמש מילות המפתח שאביו של מסי שינן באוזניו כל חייו - יכול לנצח.

הפרעוש - סיפורו המדהים של ליאו מסי / מייקל פארט

מאנגלית: אתי פריפלד; כתר, 137 עמ'

*   *   *

שבוע הספר לא איכזב

התאחדות הוצאות הספרים בישראל מדווחת כי למרות התחזיות הפסימיות, המונדיאל ואירוע החטיפה שהעיב על מצב הרוח, נרשמה עד כה עלייה של 10 אחוזים במספר המבקרים בירידי שבוע הספר. האירועים, שיינעלו מחר, נערכו בערים הגדולות וב־40 יישובים אחרים והתקיימו בצל החשש מעתידה הכלכלי של רשת סטימצקי, וכמובן בצל חוק הספרים שנכנס לתוקף בפברואר האחרון. "למרות הנבואות השחורות לגבי עתידו של שבוע הספר השנה, בארבעת הימים הראשונים של שבוע הספר יש עלייה של כ־10 אחוזים, לעומת מספר המבקרים בתקופה זו בשנה שעברה, והחגיגה נמשכת", אמר אמנון בן שמואל, מנכ"ל התאחדות הוצאות הספרים בישראל.

יצא הרומן החדש של רולינג

הרומן החדש של ג'יי. קיי. רולינג, "The Silkworm" (תולעת המשי), יצא אתמול בבריטניה. הרומן, שאותו כתבה רולינג תחת שם העט רוברט גלבריית, הוא השני בסידרת הבלש הפרטי קורמורן, אחרי שהרומן הראשון, "קריאת הקוקיה" (שיראה אור בעברית בקרוב בהוצאת עליית הגג), ראה אור בשנה שעברה. בשבוע שעבר פורסם כי רולינג, שנכנסה לספרי ההיסטוריה כאדם הראשון שהרוויח מיליארד דולר ממכירת ספרים, תרמה מיליון ליש"ט לקמפיין הבריטי נגד עצמאות סקוטלנד. רולינג מתגוררת בעיר הסקוטית אדינבורו. 

האם קלינטון שוברת קופות?

"Hard Choices", האוטוביוגרפיה של הילארי קלינטון שראתה אור לפני עשרה ימים, מעוררת עניין גם בקופות. לפי האתר "פוליטיקו", הוצאת סיימון אנד שוסטר, המו"ל של קלינטון, דיווחה כי הספר מכר יותר מ־100 אלף עותקים בתוך ארבעה ימים מאז יצא לאור. עם זאת, גורמים בתעשיית המו"לות מדווחים כי הציפיות הן למכירות גבוהות יותר לאור מקדמת הענק (14 מיליון דולר) שקלינטון קיבלה מההוצאה. לפי פרשנים רבים, עיתוי יציאת האוטוביוגרפיה הוא בבחינת יריית הפתיחה לקמפיין של קלינטון למירוץ הבא לנשיאות ארה"ב.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו