לקריאה חוקים משלה

ארבע ארצות / מתן חרמוני (כנרת זמורה ביתן) 

אם בספרו הקודם, "היברו פבלישינג קומפני", הצליח מתן חרמוני להעתיק את חיי השטעטל על השפה, הדמיון וההומור הפרוע שבהם לניו יורק של תחילת המאה, הפעם הוא הולך צעד נוסף קדימה וממקם אותם בתל אביב של ימינו. סופר מרושש שאשתו בגדה בו, אשת זוהר שזוהרה הועם, סופר עברי שהתאבד בפולין בשל אהבה נכזבת וחוזר בצורת שד ושוליית סופרים שמתעד את כל העסק - כולם מככבים ב"ארבע ארצות" – רומן חינני ומשעשע מאין כמוהו, שמעז לגעת בנושאים בוערים שבהווה תוך שהוא מעיין בעבר במבט בוחן כליות ולב, אך נטול נוסטלגיה דביקה. 

חמישה ימים שזעזעו את העולם / ניקולס בסט (כתר)

זה הספר הכי קריא שתקראו על סופה של מלחמת העולם השנייה. ניקולס בסט כתב מחדש את אירועי הימים האחרונים של המשטר הנאצי, מתפיסתו והוצאתו להורג של מוסוליני ועד לכניעתו של אדמירל דוניץ, יורשו של היטלר. בדרך עוברים דרך ההתאבדות של היטלר ואשתו ליום אחד, אווה בראון, ויוזף ומגדה גבלס. כל הפרטים ידועים, אבל בסט מגיש ומנגיש לנו את הפרטים באופן אינטימי. זהו "קיצור תולדות האנושות" של מלחמת העולם השנייה.  

טעון תיקון / שמואל פרץ (ליברוס)

 

מה היה קורה אם בגין, במקום לחתום על הסכם שלום רק עם מצרים - היה חותם גם על הסכמים עם כל העולם הערבי? השאלה ההיפותטית משמשת רקע לרומן מתח פוליטי המשרטט מציאות אלטרנטיבית בישראל, אך מתנהל בכל מרכזי הכוח העולמיים החדשים - תעשיית ההיי־טק והאוניברסיטאות. השלום וסיום הכיבוש, טוען הספר, הפכו את ישראל ל"מדינת כלכלה" משגשגת שמספקת חיים נוחים, אך ללא חזון ומטרה. כדי לבחון את האפשרות מתבקשים שלושה חוקרים לבצע סימולציות. מכאן מתחילה עלילה מותחת, המערבת את כל השחקנים באזורנו בתפקידים לא שגרתיים.  

ראינו לילה / אליס ביאלסקי (אפיק)

בספרות העברית חסרים לא מעט מרכיבים. אחד מהם הוא פאנק־רוק, פשוטו כמשמעו: מחוספס, מלוכלך ופרוע. במפתיע או שלא, מי שמביאה את הפאנק־רוק לספרות העברית בגלגולה הנוכחי היא דווקא במאית שזהו לה ספרה הראשון. "ראינו לילה", שמספר את סיפורה של כתבת מוסיקה צעירה במוסקבה של שנות ה־80 על רקע הפריחה של המוסיקה המחתרתית ושקיעת הממסד, הוא פאנק־רוק אחד לאחד - תערובת משעשעת ונונשלנטית של שמחת חיים וזעם נעורים. ביאלסקי, ישראלית שכותבת ברוסית, מזריקה לספרות עסיס ובמקביל מזכירה לנו שסיפורם של היהודים במוסקבה הוא ספרות המהגרים שלנו, לא פחות מסיפורם של היהודים בפולין, בגרמניה או במרוקו.

האנאלפביתית שידעה לספור / יונס יונסן (כתר)

 

ספרו הקודם של יונסן, "האיש בן המאה שיצא מהחלון ונעלם", היה רב־מכר היסטרי, בישראל ובחו"ל. ספרו הנוכחי כתוב באותה רוח צינית, ובאותו עיקרון: אנשים חלשים שנקלעים לאירועים ענקיים, ומבלי דעת משפיעים על גורלו של העולם. הגיבורה הפעם היא נערה שחורה ששמה נומבקו מיאקי, שמגיעה ממקום שקשה למצוא נמוך ממנו: פחוני הסוואטו שבדרום אפריקה. אף שלכאורה אין לה סיכוי לשרוד - היא מצליחה לעבוד כתריסר שנים בתוכנית הגרעין של דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, ולנהל אפילו את המלך השבדי. 

מסך הברזל / אן אפלבאום (עם עובד)

ספרה הקודם של אן אפלבאום, "גולאג", ערך מסע מדוקדק לאחת התקופות האפלות ביותר במאה ה־20 - תקופה שבה מיליונים הפכו לעבדים במחנות כפייה בשירות ברית המועצות. בספרה החדש חוזרת המחברת לזירה הזו, אך מזווית שונה ורחבה יותר, ומנסה למפות את הקומוניזם שהשתלט על מזרח אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. אפלבאום, זוכת פוליצר ופובליציסטית של ה"וושינגטון פוסט", היא מומחית בניתוח משטרים ואידיאולוגיות, ובאמצעות אינספור סיפורים אנושיים מצליחה במשימה קשה במיוחד: לתת פנים ושם לקומוניזם, מעבר לתפיסות המוכרות ולקלישאות. 

אני וקמינסקי / דניאל קלמן (ספריית פועלים)

סבסטיאן צולנר, אחד הגיבורים היותר בלתי נסבלים שתיתקלו בהם, נוסע לכפר גרמני נידח כדי לכתוב את הביוגרפיה של מנואל קמינסקי, מגדולי הציירים החיים וטיפוס בלתי נסבל אפילו יותר מצולנר עצמו. על מנת לכתוב את הביוגרפיה נדרש צולנר לתכסיסים מלוכלכים ולמהלכים פרועים שהופכים את "אני וקמינסקי" למסע בלתי צפוי, שמספק אתנחתאות קומיות מושחזות ורגעים בלתי נשכחים, בעיקר מאחר שהוא מתמסר לאווירת המיזנתרופיה הכללית ובשום רגע לא לוקח את עצמו ברצינות יתירה. 

הצורף / משה סקאל, כתר 

ברומן הביכורים שלו, "יולנדה", הצליח משה סקאל למפות היסטוריה משפחתית תוך התחקות מרתקת אחר המנהגים, המחוות, הלשון הייחודית והמרחב התרבותי שבו חיים הגיבורים. את הכישורים הללו הוא מצליח למנף גם לספרו הנוכחי: במוקד "הצורף" יהלום כחול המתגלגל מידי סולטאן טורקי לזמרת יהודייה, לזוג אוהבים, לצעירה מוסלמית ועד לצורף מסמטה תל־אביבית. דרך גלגוליו של היהלום הכחול מספר סקאל סיפור שאפתני ורחב יריעה, המתגלגל משנות ה־40 שבדמשק ועד תל אביב של ימינו.  

עין הכמהין / ואן נויין (מעין)

רבים נוטים להספיד את השירה העברית ולטעון לניוון ולקיפאון שבהם היא שרויה, בלי להבחין שהשירה כבר מזמן מצויה בתקופה של תעופה והתחדשות. אחד מכיווני הרוח שלה מנשב דווקא מכיוונה של ואן נויין, משוררת ממוצא וייטנאמי שכתבה את אחד הספרים המסעירים והמבריקים שיצאו השנה. "עין הכמהין", בלי הגזמות מיותרות, הוא ספר שעשוי ללמד אותנו לחשוב מחדש על השירה - עצומה ושברירית, מסתורית ומטרידה. האם מוצאה של ואן נויין מאפשר לה לחשוב מחדש על השפה העברית? אם תחליטו להתנסות ולו בספר שירה אחד, נסו את "עין הכמהין". 

דברי / לורי האלס אנדרסון (כנרת זמורה ביתן)

עלייתם של ספרי הנוער מז'אנרים שונים - פנטזיה, ערפדים וספרי דיסטופיה בעיקר - איפשרה גם לספרי נעורים מסורתיים יותר לרכוב על הגל. סיפורי התבגרות והתאהבות שמתרחשים לרוב בפנימיות ובבתי ספר וסיפורים דומים השתרבבו אף הם לרשימות הקריאה ורבי־המכר. אך בניגוד לסופרים כגון ג'ון גרין שהשתמשו במודלים המוכרים - פלוס טוויסט עדכני לימינו לכל היותר - "דברי" מתפקד כסיפור נעורים אך אינו פחות עדכני עבור מי שמתבוננים בנעוריהם מבעד למסך השנים: סיפורה של הנערה המנודה מתפקד במקביל כמראה לצביעות ולכוחנות שבחברה האמריקנית. הספר של לורי האלס אנדרסון כתוב במרירות, בשנינות ובחדות ואף במקוריות ובז'אנר לעוס שכזה מדובר כמעט בנס.  

המליצו: עמר לחמנוביץ, נטע הלפרין ואהרון לפידות 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו