אומרים שמים שקטים חודרים עמוק. כל אחד חולם שיגידו עליו את זה. שתוכל לצפות מהצד, אבל להיות במרכז. שכולם יתווכחו, אבל בזווית העין יביטו לראות את הבעות פניך. שמדי פעם תזרוק בדיחה או עקיצה, וכולם יחייכו. וברגע שתחליט לעטות עליך את המסיכה של הרצינות, הסביבה תעבור לדום. בקיצור, שיכבדו. אבל בלי שייאלצו לבקר אותך בהארכות מעצר. כולנו מכירים מישהו או מישהי כאלה - לוסי אהריש סטייל.
לעדכונים נוספים הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
נכון, יותר קל בתשע בבוקר. המרואיינים רגועים, והצופים רגועים. שלא לומר חצי רדומים חצי רבוצים בחוסר מעש. אבל עדיין, לא חסר אגו בארבעת הפאנליסטים שהיו אתמול באולפן, ומלאכת הריסון וההנהגה שלהם בוצעה ביד רמה. פה בדיחה על חשבון כנרת בראשי, שם עקיצה לדידי הררי, וארבעה פרצופים שמתחילים כמעט כל משפט במבט לכיוונה של אהריש. יש אישור? יופי, מתחילים. רוח המפקד.
בתוכנית יומית יש בסופו של יום דינמיקה של משרד. תזייף יום, תזייף יומיים, בסוף האמת יוצאת ממך. תוכניות בוקר, במיוחד בטלוויזיה של השנים האחרונות, הן ההזדמנות היחידה לשמוע אנשים אשכרה מתחילים משפט וגם מסיימים אותו. הצופים לא רצים לזפזפ ואף אחד לא עומד עם סטופר. קצת חבל שכתוצר נלווה לפריבילגיה הזאת, אנחנו מקבלים בשנים האחרונות רצועות מלאות אידיליה. עד שבשעה טובה פחתה לה תופעת האודטה/אסטרולוגיה/נומרולוגיה/קישקושולוגיה, לא צריך להיבהל מוויכוח ענייני ועמוק על נושאים שבמחלוקת.
לפחות אתמול זה לא קרה. האמריקנים שוקלים לדבר עם חמאס - פאנליסט אחרי פאנליסט מסביר בדרכו כמה חמאס בעייתי, אבל מבין ש"שלום עושים עם אויבים". אחד תקיף יותר בצורך לדבר, אחרת מתמקדת באמריקנים שלא עושים כלום, ואחרת מתעקשת ש"החמאס זה לא כמו הפתח בזמנו", אבל בשורה התחתונה כולם מוסיפים "אבל", ומיישרים קו פייסני. מעניין מה היו תוצאות סקר בציבור הרחב בנושא הזה.
גם בדיון הבא, על הפסקת אימוני המילואים ומשבר התקציב של מערכת הביטחון הוצגה חזית אחידה. כל אחד בדרכו כועס על הרמטכ"ל, שהגזים בהפחדות שלו. כולם מבינים לליבו של צה"ל ולחשיבות האימונים, אבל בד בבד מתייחסים בביטול לצרכים שדורשים שם. בכלל, כולם מסייגים, כל הזמן. גם זה לא חדש בארץ - אתה אומר משהו, ומייד מפחית ממנו. חד־משמעי, ואז מוסיף "אבל". כולם רוצים להיות במרכז, לכאורה כדי לפנות לכולם. כמובן שמדובר בסך הכל בפחד לעצבן. בחוסר נוחות למצוא עצמך בדעת מיעוט. אני לא יודע מי בונה את האידיאולוגיה של המרכז הזה, ומה היא אותה אידיאולוגיה, אם יש כזאת, אבל הוא עושה עבודה טובה. עובדה שכולם רוצים להיות שם.
האידיליה של אתמול לא מייצגת את "שיחת היום". האווירה שם יותר לוחמנית בדרך כלל, אבל עדיין, שומרת כל הזמן על קו האמצע. בסופו של יום מדובר בפאנליסטים טובים, אמירה לא חסרה לאיש מהם. רק אהריש, מנהיגת החבורה, נמנעת מלהגזים. נכון, התפקיד שלה הוא לנווט, להחזיק את הכל. אבל כמעט בכל מעבר לפאנליסט אתה מרגיש שיש שם יותר מזה. שהיא מתה להחליף את העקיצה הקטנה באמירה חריפה יותר, שיש בפנים אמת שמאיימת להתפרץ. אם היינו בפינת "הרשת" של שני נחשוני, זה היה מסתיים בקריאת סטטוס שאומר: "מים שקטים חודרים עמוק. אבל רק אם יש זרם".
עוד באתר ישראל היום: זוגות זוגות - אהבה בקרב הסלבס