שיר פרידה

נותרו שנים ספורות

אני יודע כי ספורות

נותרו לי

לכן אני רודף.

יש נצח

ואם איננו -

מפטיר אני בצער:

אין דבר.

חי אני פרידה 

(חוזרת יום חוזרת לילה)

נדמה: היום היא נתקצרה מאוד.

ואני תאב לקרוא. ספרים הרבה לקרוא.

כל הכתוב בלשון עפר על גיליונות שמיים.

כי אני

אין צימאוני נרווה,

לא רעבי נשבר.

(מילים: אברהם חלפי. לחן: גיא בוקאטי)

מצמרר לחשוב עד כמה השיר הזה, אחד משלושת השירים האחרונים שהקליט אריק איינשטיין לפני שנפטר בנובמבר 2013, התאים למצבו בסוף ימיו. מודע למוות המתקרב אך לא חושש ממנו (כשהיה צעיר יותר חשב שימות בגיל 61, כמו אביו יעקב. 13 השנים שעברו מאז שהגיע לגיל הזה היו מבחינתו רווח נקי) ובעיקר רוצה להספיק, תאב לקרוא, כדברי חלפי, ורוצה ללמוד, לדעת מה מתרחש מסביב, לא להפוך למנותק. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

גם כשראייתו נחלשה מאוד ולא היה יכול לקרוא ולהתעדכן, אפילו לא בשידורי ספורט בטלוויזיה, בכל זאת אין צימאונו נרווה, לא רעבו נשבר. אני לא בקיא בחייו הפרטיים, ועד כמה הוא נאבק על בריאותו ועל איכות חייו, אך אני יודע מקרוב שבכל הנוגע לאמנות שלו, לשירה שלו, הוא נשאר מתעניין וחד ורעב לעשות את זה הכי טוב שהוא יכול. כך גם לגבי שאר הנושאים שעניינו אותו (מישהו אמר ספורט?). הוא לא ויתר. 

ובכל זאת, שלושת השירים ה"חדשים" של חלפי שבחר להקליט עכשיו, ולהוסיף לאלבום המקורי משירי אברהם חלפי, הם שירי פרידה.

שוב ושוב אני חוזר אל הפגישה האישית האחרונה שלי איתו, כשבוע לפני שנפטר. הוא השמיע לי הקלטה לא גמורה של השיר "אמי", שהלחין עומר קליין למילים של חלפי. "זה על אמא של חלפי שחוזרת מהקבר של האבא?" שאלתי. ואריק השיב: "אנא עארף, לא בדיוק יודע על מה השיר, נראה לי שכן... כי... אתה יודע, אין דבר כזה 'אלמן', זה מושג פיקטיבי. יש רק 'אלמנה'". זה היה המשפט האחרון שאמר לי באותה פגישה.

לפני חודשים אחדים, ב"כנס השפה העברית" בראשון לציון, התקיים מופע מיוחד לזכרו של איינשטיין, "אומרים אהבה יש בעולם". מטרת המופע היתה להפנות תשומת לב לאריק איינשטיין לא רק כזמר נפלא וכבעל טעם משובח בבחירת מלחינים ולחנים לשירים שביצע, אלא כאוהב גדול של השפה העברית בכלל ושירי משוררים בפרט. 

בין "עטור מצחך" ל"על ענף"

אריק איינשטיין כתב שירים אך לא חשב עצמו ל"משורר". הוא בוודאי היה מופתע אם היה שומע את נתן זך מספיד אותו בתוכניתו של בני בשן בגלי צה"ל כ"משורר גדול" ואף קורא בשידור את הטקסטים של איינשטיין ל"הימים הארוכים העצובים" ול"פנים טובות בתוך החשיכה". איינשטיין כנראה חשב שאריאל הירשפלד קצת הגזים כשניתח כך את פזמוניו: "המילים של אריק איינשטיין הן שירה... משום שכשאתה נחשף לשירה, היא מזדהרת גם אם היא טבולה ומבולבלת בתוך הכאילו־שירה הנחרשת בחרושת התרבות".

ובכל זאת, איינשטיין בדרך כלל לא סמך על עצמו בלבד, אלא על אחרים. כאחד המשפיעים הגדולים על קבוצת הסינגר־סונגרייטרז הישראלים הוא העדיף לשתף פעולה עם כותבים ומלחינים אחרים, ולהפוך את שיריהם לשלו. 

אריק אהב שירה ואהב מאוד פזמונים כתובים היטב. כאלה שכתבו "החבר'ה" שלו - שלום חנוך, יעקב רוטבליט, יורם טהרלב, מאיר אריאל, יהונתן גפן, עלי מוהר ואחרים - וגם כאלה שמצא בספרי משוררים. 

הוא לא היה היחיד בזמר העברי שהלך אל המקורות האלה, אך הוא הנגיש את שירי המשוררים גם לקהל צעיר שהיה מוכן לשמוע אותם בזכותו. 

אם הדור של ימינו מכיר את "היא יושבה לחלון" של ביאליק, את "ערב מול הגלעד" של לאה גולדברג או מסוגל לצטט במלואו את "עטור מצחך" של חלפי, נדמה לי שזה לא בזכות שיעורי הספרות בבית הספר. אריק היה המורה לשירה בדרך הכי יפה שיש: דרך המוסיקה.

לאיינשטיין היתה אהבה מיוחדת לחלפי. הוא אהב את הדמויות בשירה שלו ואפילו התכתב איתן (רוני סומק, באותו כנס, הדגיש את הקשר בין "השיכור" של חלפי ל"שיכור" של איינשטיין). אברהם, שהיה גם שחקן תיאטרון, היה חבר אישי של יעקב, אביו של אריק. בספר "זו אותה האהבה" מוצג פתק שאריק שמר שבעים שנה: "לאריק הקטן בן השנתיים ברכת ארץ וברכת שמיים... לאריק המתוק, לאריק היקר, נשיקה היום ונשיקה מחר, מי ייתן ונזכה ובעוד שנה, נביא לאריק שוב מתנה... בתוספת שוקולדה. אוהבו אברהם חלפי. תל אביב 3.1.1941". 

בשנת 1977 החליט איינשטיין להקליט לראשונה שיר של חלפי. "עטור מצחך זהב שחור" בלחן הנפלא של יוני רכטר הופיע באוסף שירי "ארץ ישראל הישנה והטובה" והפך, כמעט מייד, לקלאסיקה של הזמר העברי. בשנת היובל הוא זכה בתואר "השיר העברי הטוב בכל הזמנים". 

מאז חזר איינשטיין מדי פעם אל שיריו של חלפי, שהלך לעולמו ב־1980. "שיר על התוכי יוסי", "צער לך" ו"אז מה אם בן אדם" הם דוגמאות בודדות. עכשיו, בדרך להוצאה המחודשת של האלבום, התגלו בארכיון שתי הקלטות נוספות לשירים שהקליט יוני רכטר עם אריק ב־1991, וסיים עכשיו: "על ענף" ו"למות". וכך, באלבום המחודש יש עוד שני שירים: "אדם האמין" שהלחין שם טוב לוי ו"כוכבים התחבאו בדמי" שהלחין פיטר רוט. זהו האוסף השלם ביותר של המשורר שאיינשטיין אהב יותר מכולם. 

"חלפי מעולם לא התראיין", הוא אמר לעלי מוהר ז"ל בספר הנ"ל, "הוא היה איש צנוע. תמצית הצניעות. איך הוא כתב? 'אני מצמצם את עצמי כדי נקודה אלמונית שלא להטריד בגופי מלכויות'. מקטין את עצמו כדי לא להפריע חס וחלילה לאף אחד. ובכל זאת כל העולם היה על כתפיו. כל דבר הוא לקח ללב, לקח באופן אישי".

גם אריק. 

yoavk@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו